סרטים על כלבים הם תמיד סרטים שמנגנים לנו על הרגש ומתמקדים בקשר שבין הכלב לבעליו והם גם תמיד נגמרים במסחטת דמעות. כך למשל ראינו בקלאסיקות כמו "מארלי ואני", "נשמה של כלב", "המסע המופלא הביתה" ועוד. עם זאת, בשנים האחרונות המגמה השתנתה וההומור האמריקאי הבוטה שחרך את המסכים וניתץ את הקופות , התפרש לעוד נושאים ותמות אחרות. "דוגי סטייל" שעלה לאקרנים השבוע , הוא חלק מהמגמה והוא מתמקד ביחסים רעילים בין כלב לבעליו מנקודת מבט קומית, וולגרית ומרעננת.

"דוגי סטייל" הוא בראש ובראשונה קומדיה בוטה וולגרית מהסגנון האמריקאי הפרוע שראינו באינספור ורסיות אחרות. הוא מוגבל לצפייה מגיל 16 ובצדק. הוא שופע הומור גרוטסקי, סוטה וולגרי ומי שחובב את הז'אנר הזה – הסרט הזה בשבילו.  הסרט עוסק בארבעה כלבים שננטשו ונפגעו כל אחד בדרכו על ידי הבעלים שלהם. בראש החבורה נמצא רג'י (בדיבובו של ויל פארל) שנזרק מביתו על ידי הבעלים שלו וכמו גבר שנזרק במערכת יחסים ולא מבין את התמונה, כך גם הוא מסרב תחילה להבין את רוע הגזירה אך לא לעוד הרבה זמן. הוא חובר לכלב נוסף בשם באג (ג'יימי פוקס) שגם שבור לב ונזרק על ידי בעליו , מגי (איילה פישר) רועה אוסטרלית שהבעלים שלה העדיפו גורה אחרת על פניה ודני ענק שמשרת בתור כלב תמיכה לקשישים. כל הארבעה חוו פגיעה , ניכור – סוג של גזלייטינג בקשר שלהם עם הזולת ולאחר שרג'י מתפכח ומבין שמע' היחסים שלו עם בעליו הייתה רעילה ופוגענית הוא משנה את תכניותיו ומעתה הוא חדור נקם ורוצה לחזור אליו כדי לתלוש לו את האיבר האסטרטגי (והמבין יבין).

יש כמה רעיונות נחמדים ומקוריים בסרט הזה. בראשם הוא לקחת את הצד האפל במערכת יחסים בין כלבים לבעלים שלהם ולהציג אותו מנקודת מבט מעניינת אך אקטואלית. נושא הגזלייטינג ומערכות יחסים מתעללות הוא אחד הנושאים הכי חמים בתרבות ובשיח הנוכחיים. לא זכור לי שאי פעם הזרקור הזה הופנה למערכת יחסים של אדם לכלבו.  הסרט עוסק בנושא האפל והחשוב הזה מנקודת מבט קומית ובוטה ולצד כמויות ההומור שנשפכות בו הוא לא שוכח לשים את הזרקור באור ביקורתי. דבר כשלעצמו חשוב ומעיד על מקוריות ומעוף.

נדמה שהבמאי של הסרט ג'וש גריבנאום ביקש להביא קומדיית קיץ גסה בסגנון האמריקאי המוכר מאחר וידע שיש לכך ביקוש. הבחירה שלו למקד את הנרטיב בקשר האפל של הכלב לבעליו הצליח לייצר נקודת מבט מקורית, ביקורתית וחשובה. הסרט - וכאן מגיעה חולשתו – לא שונה בתבנית שלו מאותם סרטים וולגריים שראינו באינספור וראסיות אחרות על גיבורים שנמצאים במסע ועוברים הרפתקאות מטורפות ומטורללות. דרך ההומור הזימתי נשפכים מספר רעיונות נוספים כמו חמלה, אגוצנטריות, צער בעלי חיים ומורכבות הקשר של בין אדם לכלבו. "דוגי סטייל" הוא במידה רבה סרט שמציג את הכיעור האנושי ברוב הדרו.

וכן, כל מי שאוהב סרטים גסים ייהנה מאוד מהסרט הזה ויקבל בו את מבוקשו בשפע  – הסרט מציג סצנות מין גרוטסקיות, הומור סלפסטיק , ניבולי פה למכביר ובדיחות אוננות.

בסופו של דבר, הסרט מצליח להעביר את הרעיון המרכזי בצורה חכמה וחשובה – גזלייטינג ומערכת יחסים פוגענית של בין אדם לכלבו היא דבר חשוב והסרט מצליח להציג את זה בסיטואציות מרגשות וקומיות כמו למשל בסצנה מוצלחת עם כדור.

"דוגי סטייל" נכנס לתוך יריעה מוכרת של קומדיות בסגנון "מסיבת רווקות", אך הפורטה שלו טמון במקוריותו וביכולת שלו להאיר נושא שלא קיבל ביטוי עד כה ביטוי מספיק חזק בקולנוע, ואולי מעתה כך נותר לקוות, יפרוץ הסכר לבאים אחריו.

עוד ב-

ההופעה של כריסטינה אגילרה: לא בשיאה אבל עמדה במשימה

לכתבה המלאה