קשה להפריז בבאאז ובציפיות הגבוהות סביב "גולדה" שפתח בחמישי האחרון את פסטיבל הקולנוע בירושלים. גולדה הוא מסוג הסרטים שגם בעוד עשור ידברו עליהם וזאת מאחר שמדובר באחת הדמויות האייקוניות והמורכבות ביותר באתוס הישראלי ולא בכדי.

"גולדה", שביים הבמאי הישראלי זוכה האוסקר גיא נתיב הוא יצירת קודרת ועוכרת שלווה שמתמקדת בתקופה של גולדה באחד מהאירועים ההיסטוריים והכואבים של ישראל – מלחמת יום כיפור. גולדה הוא סרט מטרגר שלמרות שאיננו יצירת דוקו הוא סרט שחשוב לצפות בו, בעיקר הדור הצעיר חשוב שיצפה ויבין את שהתחולל באחד מאירועי הלחימה המורכבים ביותר שהיו פה.

מלכתחילה העיסוק הקולנועי בדמות טעונה כמו גולדה היא מעין כניסה לשדה מוקשים. הטיעונים על התנהלותה וזחיחותה נטחנו עד דק ונראה שכדי להניח את הדברים על השולחן , כבר בפתיחה עלתה כתובית שמציינת את האופוריה ששררה בהנהגה הישראלית על רקע הניצחון במלחמת ששת הימים. סוג של להרגיע ולסמן לבאות.

לנעליים (תרתי משמע) של גולדה נכנסה השחקנית זוכת האוסקר הלן מירן (שנכחה בקהל בזמן ההקרנה ) וכבר בדקות הראשונות של הסרט מתברר שהליהוק שלה הוא בחירה נכונה  – מירן שזכתה באוסקר בשנת 2006 על גילום דמותה של אליזבת' השנייה ב"המלכה" המוערך, היא אחת השחקניות הגדולות של דורנו.

היא נותנת כאן הופעה מרשימה ולמרות שאינה ניתנת לזיהוי תחת האיפור הכבד היא כן מצליחה להציג בסצינות החזקות של הסרט את החרדה והאימה של גולדה באופן משכנע, ובעיקר, כך נדמה, היא מפיחה בה אנושיות שמצליחה לייצר סימפטיה בעבורה.

גולדה מציג את הדילמות שנאלצה להתמודד עוד בטרם פרצה המלחמה וההתראות שנחלו לזרום ושגרמו לה לשקול אם להאמין או לפקפק במידע הדרמטי. כשהמלחמה פורצת והכח נכתש בשדה הקרב גולדה מבינה את גודל האסון שיראל נקלעה אליו. מסביבה של גולדה יש כוורת גברית של גנרלים שבטוחים בצדקת דרכם ומוסיפים עוד רובד של מורכבות לסיטואציה הלא פשוטה שממילא הייתה בה - מליאור דיין שמגלם את הרטמכ"ל דדו, רמי הויברגר שמגלם את משה דיין,  דביר בנדק את אלי זעירא, אוהד קנולר את אריק שרון (ומספק את אחת הסצינות הטובות והמצחיקות של הסרט) ורותם קינן את צבי זמיר.  
 
במקביל ללחימה הסרט מתמקד בטיפולים הרפואיים והדיסקרטיים שעברה גולדה באותם ימים על רקע מחלת הסרטן. הכניסה הסודית של גולדה דרך חדר המתים אל עבר חדר הטיפולים היא בחירה בימאית מצמררת וחזקה שכן נראה שהמוות אופף אותה גם בחיים האישיים וגם בזמן תפקידה. העוזרת האישית ואשת הסוד של גולדה, לו, בגילומה של השחקנית הצרפתייה קמי קוטן  עושה עבודה מצוינת ומערכת היחסים האינטימית ביניהן מעלה קונוטציות רומנטיות במעט. מרבית הסצינות החזקות של הסרט טמונות דווקא בסמביוזה בין השתיים וחבל שהסרט לא התמקד יותר ביחסים האישיים של השתיים שלחלוטין יוצרות עניין ואנושיות בתוך הסרט.

באחת הסצינות המצמררות של הסרט גולדה שומעת בזמן אמת כיצד הכוח הישראלי נכתש בשדה הקרב ואת זעקות האימה והמוות שעולות ממנו. החרדות שמלווה אותה אח"כ בזמן שמנסה לישון מכרסמות בה והופעות אותה לפתע לדמות חלשה ופגיעה. קשה שלא להסיק שהחרדה שאחזה בגולדה והמעמסה שהייתה בה היו לחלוטין מהסיבות שהביאו לדרדור מצבה הרפואי. בסצינה חזקה ונוספת של הסרט גולדה משוחחת עם העוזרת שלה  על גג בית החולים הדסה בטרם הכניסה לטיפולים והיא מפקידה בידיה משאלת מוות אם במידה והלחימה תסלים ותוביל להכנעה.  

גולדה שיעלה לאקרנים בסוף אוגוסט הוא יצירת שמזכירה הכלאה בין הסרטים "שעה אפלה" ו"המלכה". הוא לחלוטין מציג את גולדה באור סימפטי ורחום אך הוא מין כתב אשמה לחוסר האמון וההנהגה ששרה באותה תקופה. סביר להניח שנתיב יקבל גם השנה מועמדות לאוסקר ולו בקטגורית הבימוי. כאשר הסרט יצא לאקרנים הדיונים סביב התנהלותה של גולדה יצותו מחדש ונראה שנתיב ביקש להציג את המורכבות לצד חוזר המשילות ששררו באותם ימים. בהקשר אקטואלי , גולדה שכאמור מציג את חוסר הנהגה והאמון ששרר בין העם להנהגה מקבל רוח גבית אקטואלית ממה שקורה בימים אלה שבהם חלקים גדולים בעם יוצאים נגד התנהלותה של הממשלה – אירוע שגרר את תגובתה של הלן מירן במסגרת מסיבת העיתונאיים שהשתתפה בה טרם ההקרנה.

עוד ב-

הסרט הזה לא מקורי במיוחד אבל מצליח לעשות היסטוריה

לכתבה המלאה

שורה תחתונה: הלן מירן בהופעה מרשימה, והבמאי גיא נתיב יגיע שוב לאוסקר.