שקד פלדמן, אלעד פלג ועידו בלנדר, חברי תנועת דרור ישראל, עברו לים המלח בכדי לנהל את מסגרות החינוך למפוני בארי מאז השבעה באוקטובר. משפחותיהם  עברו לגור בחדר במלון בעקבותיהם.

ממש בימי המלחמה הראשונים הרגישו השלושה כי מחובתם לפעול. הם פנו לשותפתם ענבל רון, מנכ"לית רשת דרור בתי חינוך, ושאלו האם צריך עזרה. ענבל, שהגיעה לים המלח כדי לפגוש באחותה המפונה, פגשה את הקהילה מוכת האסון של קיבוץ בארי וחיפשה את הדרך לעזור. מאותו רגע היא ידעה - למלחמה הזו יש חזית חינוכית ובשביל להצליח בה צריך אנשי חינוך מסורים. 

(צילום: דרור בתי חינוך מבית דרור ישראל)

שקד ואלעד הגיעו תחילה לשבוע-שבועיים וכשהבינו את החשיבות החליטו להישאר עד סוף השנה. אלעד ושקד מעולם לא עבדו עם הגיל הרך לפני המלחמה, אבל החליטו לעשות הסבת מקצוע מזורזת. הם מלווים את צוות הגננות ומגייסים תקציבים לתשתיות ארוכות טווח של פעילות הילדים והנוער כחלק מפעילותה הרחבה של תנועת "דרור ישראל" שחבריה הקימו בנוסף לגני הילדים בבארי כ-80 מוקדי פעילות למפונים ברחבי הארץ עם מסגרות פורמליות ובלתי פורמליות.

"בתוך מספר ימים גייסנו גננות, הקמנו אוהלים, רכשנו ציוד וב-17 באוקטובר פתחנו 7 גני ילדים ותינוקייה, על פי החלוקה והשמות של הגנים והקבוצות שהיו להם בקיבוץ" מספר אלעד פלג שמנהל את מערך הגנים. "עם הזמן הרחבנו את שעות הפעילות של הגנים ליום ארוך 8:00-16:00 כולל ארוחות והקמת מתחמי לינה לגנים הצעירים. תקופת ההקמה הייתה רוויה באתגרים, החל מדברים טכניים וארגוניים של איך מקימים גנים בתוך חדר אוכל של מלון, אתגרים חינוכיים של צוות הגננות ומגוון רחב של אתגרים רגשיים ונפשיים של הילדים וההורים בעקבות הטראומה שעברו.

(צילום: דרור בתי חינוך מבית דרור ישראל)

עם הזמן המתחם התפתח, נבנו קירות שיצרו תחושה יותר מוגנת ובטוחה בגנים ולאחרונה אנחנו מעבירים חלק מהגנים למבני "קבע" (יורטים) במקום האוהלים שהם היו בהם מספר חודשים" מוסיף אלעד "ברמה המשפחתית, בחודשיים הראשונים אני הייתי כולי מחויב למשימת הגנים והתגוררתי במלון דיוויד כל השבוע. המשפחה שלי נותרה במרכז ונפגשנו בסופי שבוע. בחודשיים האחרונים רוני הבת שלי עברה להתגורר איתי בים המלח והיא הולכת לגן אמנון יחד עם ילדי בארי. דן וגיא הקטן נשארו במרכז ואנחנו מתאחדים בימי חמישי. את מתחם הגנים אני מנהל בשותפות יחד עם אליס שחר, חברת קיבוץ בארי שלקחה על עצמה את התפקיד לאחר הפינוי למלון". 

"הקמתי עם אלעד ובשותפות עם בארי מערך של 7 גנים ל-90 ילדי הקיבוץ. החלטנו להישאר עד סוף שנה, אני נכנסתי להוביל את הנעורים בכיתות ז'-י"ב. ובעקבותיי המשפחה שלי עברה לגור איתי במלון לפני חודש וחצי", מספרת שקד. היא בת 42. אמא לשתי בנות בנות 8.5 ו-1.4. היא הגיעה מקיבוץ המחנכים של דרור ישראל בעכו ובתקופה האחרונה מתגוררת עם בן זוגה ועם הבנות בחדר במלון דייוויד. 

(צילום: דרור בתי חינוך מבית דרור ישראל)

"לאחר מספר שבועות קיבלתי החלטה להישאר בים המלח עד סוף השנה והצבתי את הצומת הזו גם לצוות הגננות. בן זוגי והילדים עברו לגור איתי בחדר המלון. הם החליטו שעד פסח הם יהיו איתי יחד, ובפסח הם יחזרו לעכו ואני אשאר בים המלח עד סוף השנה", הוסיפה שקד.

גם עידו הגנן בגן לילדי בארי עשה מאמץ עילאי כדי לייצר לילדי הגן סביבה חמה, אוהבת, מפתחת, מלמדת ומוגנת בעת הזו; ״ברגע שפרצה המלחמה וראיתי שמחפשים בתנועה גננים בשביל ילדי בארי, ישר חשבתי על הבת שלי ועל שאר הילדים בקומונה ובגן שאני מחנך בו. על כמה הם היו צריכים מסגרת ברגעים כאלה. הרגשתי שיש לי מה לתת והגעתי לפה. בהתחלה הפרידה מאלה בת הזוג שלי ומיובל הייתה לי קשה וזה שהם עברו להיות פה איתי במלון מחזק. ההחלטה להכניס את יובל לגן של מפוני בארי נובעת קודם כל מזה שמדובר על מסגרת מאוד טובה שיצרנו פה, ואני גאה בזה". עידו, מתגורר בראשון לציון. חלק מקיבוץ המחנכים של דרור ישראל. 

(צילום: דרור בתי חינוך מבית דרור ישראל)

עוד ב-

התלמידים חוזרים לכיתות? "צריך מסגרת יציבה, שפיות ושגרה"

לכתבה המלאה

צו 8 בחזית החינוך: הגננים והגננות, המחנכים והמחנכות של תנועת דרור ישראל הגיעו למוקדי המפונים והיו מהראשונים להעמיד מסגרות לילדים שהפכו לפליטים בארצם ופגשו את הצרכים החברתיים והחינוכיים של אותם ילדים. ילד שיהיה במסגרת חינוכית מהחודש הראשון למלחמה יתמודד עם הפוסט טראומה שלו בעתיד בצורה טובה יותר.