פרויקטים
"אם נשקיע במנהיגות צעירה – מדינת ישראל תקטוף את הפירות"
פריצתה של מלחמת חרבות ברזל מחדדת את הצורך במנהיגות צעירה ופורצת דרך, שתפעל לשוויון הזדמנויות ולצמצום פערים. את דור המנהיגים הבא מכשיר ארגון שותפויות אדמונד דה רוטשילד, ומאות מבוגריו נמצאים בעמדות השפעה במגזר העסקי, הציבורי והחברתי. בפרויקט מיוחד, מביא אתר ice את סיפורם של ארבעה מהם
הצורך בחברה ישראלית שוויונית, מכילה ומלוכדת, מקבל משנה תוקף על רקע אירועי התקופה האחרונה – כשהיום כבר מתרחבת ההבנה כי המפתח לשינוי, טמון במנהיגות אזרחית צעירה ומגוונת. מנהיגות כזו, הצומחת מהשטח וחוותה מקרוב את הפערים והקיטוב שבין פריפריה ומרכז, היא העוגן בדרך ליצירת מציאות חדשה.
אל הוואקום הזה בדיוק, נכנס ארגון שותפויות אדמונד דה רוטשילד – הפועל לאיתור והכשרת מנהיגות צעירה, המשתלבת בתפקידי מפתח, ומהווה חלק ממוקדי קבלת ההחלטות בלב המגזר העסקי, הציבורי והחברתי. "ההשקעה בהון אנושי איכותי, היא הבסיס לפיתוח מנהיגות עתידית", מסבירה ענת נחמיה לביא, מנכ"לית שותפויות רוטשילד. "ההון האנושי חייב לייצג את מגוון הזהויות והקהילות – את הפסיפס ממנו מורכבת החברה הישראלית. המלחמה לימדה אותנו שמנהיגות צעירה, המהווה מנוע צמיחה לחברה ולכלכלה בישראל, היא הכרח – לא מותרות".
"יישום החזון מתבצע באמצעות תוכניות מנהיגות ארוכות טווח, המיועדות לצעירים וצעירות מהפריפריה הגיאוגרפית-חברתית, המלוות אותם בצמתים מרכזיים בחייהם ומעניקות להם את ארגז הכלים שיאפשר להם בהמשך להיות מנהיגים", מדגישה נחמיה לביא. "המשוואה היא פשוטה: אם נשקיע במנהיגות צעירה – מדינת ישראל תקטוף את הפירות".
כיום מפעילה שותפויות רוטשילד 9 תוכניות, העוסקות במנהיגות צעירה ומגוונת – ובדגש על מעטפת מלאה למשתתפים: "הליווי שלנו נמשך גם לאחר שהתוכניות מסתיימות, כדי לסייע למשתתפים להתברג בעמדות השפעה. אנחנו מפעילים מערך בוגרים, באמצעותו אנו מגדילים את העשייה ומייצרים אימפקט ברמה הלאומית".
ענת נחמיה לביא, מנכ"לית שותפויות אדמונד דה רוטשילד (צילום: ניר סלקמן)
כיום מפעילה שותפויות רוטשילד 9 תוכניות, העוסקות במנהיגות צעירה ומגוונת – ובדגש על מעטפת מלאה למשתתפים: "הליווי שלנו נמשך גם לאחר שהתוכניות מסתיימות, כדי לסייע למשתתפים להתברג בעמדות השפעה. אנחנו מפעילים מערך בוגרים, באמצעותו אנו מגדילים את העשייה ומייצרים אימפקט ברמה הלאומית".
בארגון מודעים לכך שהם לא לבד במשימה, וכי יצירת שינוי מרחיק לכת מחייבת שילוב רב מערכתי: "לא במקרה אנחנו נקראים שותפויות רוטשילד. אנחנו יוזמים שיתופי פעולה וחיבורים עם שורה ארוכה של גופים: משרדי ממשלה, רשויות מקומיות, קרנות פילנתרופיות וחברה אזרחית".
כמי שבעצמה מגיעה מקצה הפריפריה, הבינה נחמיה לביא כי אם הצעירים לא יקבלו הזדמנות, הפערים יונצחו גם שנים קדימה: "המסר שלי לדור הצעיר הוא להאמין בעצמו וביכולות שלו. השילוב שבין אמונה למעשה, יביא קולות רעננים, יצירתיים וביקורתיים – ולא פחות חשוב: בעלי תפיסה חברתית עמוקה, אל שולחן קבלת ההחלטות. במיוחד בתקופה הנוכחית, כולנו חייבים תקווה – ומבחינתי, תקווה היא אופטימיות עם תוכנית עבודה".
מתוך סמינר תוכנית "שגרירי רוטשילד" (צילום: ריקי רכמן)
ארגונים דוגמת שותפויות רוטשילד, לא קיימים כמעט בישראל – כשהצורך הבוער בהם משתקף עוד יותר בזמן חירום. "המשפט הכי מושרש אצלנו הוא 'מה שלא קורה בשגרה, לא יקרה בחירום', משתפת נחמיה לביא. "גיבשנו פרוטוקול ייעודי, שמתווה את הפעילות בעתות משבר. ידענו להגיב מהר, ובימים הראשונים למלחמה כבר הרמנו שורה של מיזמים וסיפקנו פתרונות לאוכלוסיות שנפגעו. פרויקט מייצג הוא 'מקום לדרום', במסגרתו התארחו מפונים במלון בצובה בתוך 24 שעות מפרוץ המלחמה. מעבר למגורים, בנינו עבורם מערכת טיפולית להתמודדות עם הטראומה. אנו ממשיכים היום בשגרת החירום, מתוך הכרה שהמלחמה והשלכותיה ילוו אותנו עוד שבועות ארוכים".
"כארגון, אנו תמיד מקפידים לנתח את התמונה הרחבה ומשקיעים מאמצים גדולים בהפחתת מתחים בין קהלים וקבוצות שונות בחברה הישראלית – ובמיוחד בהפחתת המתח היהודי-ערבי", מתארת נחמיה לביא. "בימים המאתגרים הללו, חובה להעלות לראש סדר היום את מודל החיים המשותפים. בסופו של דבר, יש שותפות גורל בין כולנו".
בפרספקטיבה של למעלה מעשור, ניתן לקבוע כי טביעת האצבע של בוגרי מערך התוכניות של שותפויות אדמונד דה רוטשילד מורגשת היטב. מאות מנהיגות ומנהיגים צעירים, פרוסים היום בכל רחבי הארץ (ואף מעבר לים) ופועלים, כל אחד בכובעו המקצועי, להטמעת החזון של הארגון בגזרות ובזירות השונות. אתר ice, עורך לכם היכרות עם ארבעה מהם.
 |  |  |  |
אלעד שושן
37, קונסול ישראל לדרום-מערב ארצות הברית
בוגר תוכנית "שגרירי רוטשילד"
תוכנית "שגרירי רוטשילד" של ארגון שותפויות רוטשילד, ניבאה במדויק את מסלול הקריירה של אלעד שושן. מי שכסטודנט הוכשר כשגריר מטעם התוכנית, הוא היום דיפלומט בשירות מדינת ישראל – ומכהן כקונסול בדרום-מערב ארצות הברית.
37, קונסול ישראל לדרום-מערב ארצות הברית
בוגר תוכנית "שגרירי רוטשילד"
"לתוכנית הגעתי כשלמדתי לתואר הראשון במנהל עסקים ומימון באוניברסיטת רייכמן, התוכנית אז וגם היום, הייתה ועודה המקום הכי נכון עבורי", מספר שושן. "מדובר בתוכנית מנהיגות תלת שנתית המכוונת לסטודנטים עם רצון לשינוי ועשייה מוכחת, המבקשת למזג בין חשיבה עסקית ומעורבות חברתית. זו תוכנית יוצאת דופן, משום שהיא משלבת בין מהות לביצוע – מעורבות ואחריות בנקודת מוצא שבה ניתן ללמוד על אתגרים חברתיים, יחד עם הנעה להשפעה בנושאים אקוטיים שקשורים ישירות לחברה הישראלית על גווניה. התוכנית לא רק העשירה אותי בכלים מקצועיים ושמה דגש על אימפלמנטציה לפעילות חברתית, היא גם יצרה חברויות לכל החיים".
מונחים כמו "עשייה חברתית", "יזמות" או "התנדבות", מושרשים אצל שושן מימי נעוריו, כשהרקע בו צמח סיפק את המוטיבציה להובלת שינוי. "גדלתי ביוספטל, שכונת מהגרים בחתך סוציו-אקונומי נמוך בפתח תקווה", הוא מתאר. "תושבי השכונה היו שקופים בפני הרשויות. הבנתי שאם לא אפעל, אף אחד לא יעשה זאת במקומי".
ושושן עשה. הוא ארגן קייטנות קיץ וחוגי כדורסל, במה שהיווה את אקורד הפתיחה לקראת פעילות חברתית ענפה בחייו הבוגרים: "'שגרירי רוטשילד' בעצם חיזקה את היסודות שהיו לי, הביאה אותי למקום מהוקצע ומדויק, שמאפשר לי ליישם מנהיגות חברתית-עסקית ולהוציא לפועל מיזמים בפרופיל גבוה, המסייעים לאוכלוסיות שפעמים רבות נמצאות מתחת לרדאר".
המיזמים ששושן קידם ומקדם, והעמותות בהן הוא משמש כחבר ועד מנהל ודירקטור, נפרסים על שורה של תחומים וענפים. בין היתר הוא יזם את פרויקט "אורחי כבוד", המפגיש בין דור שורדי השואה לדור הצעיר, פרויקט עליו זכה בתואר "היזם המצטיין" של שותפויות רוטשילד ב-2019. בהמשך, שימש מנכ"ל "זיכרון בסלון" – פרויקט המבוסס על התכנסויות לא פורמליות בבתים פרטיים סביב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, ותחת הנהגתו זכה הארגון באות הנשיא להתנדבות.
"WAVE ABILITY" הוא מיזם אחר המזוהה עם שושן, המנגיש את הספורט הימי לנכי צה"ל ולבעלי מוגבלות. בהקשר הצבאי, שושן הוא יו"ר וממקימי עמותת הבוגרים של יחידת יהל"ם (בה גם שירת). העמותה מלווה את יוצאי היחידה ובני משפחותיהם, ובמהלך המלחמה גייסה תרומות במיליוני שקלים. בנוסף, שושן הוא יו"ר וממייסדי "מקומות שמורים", עמותה המביאה אירועי תרבות ואמנות לקהל צעיר על הספקטרום האוטיסטי, ומי שגם זכתה באות נגישות ישראל 2022. השילוב בין חוש יזמי לאימפקט חברתי, בא לידי ביטוי בעוד מיזם משמעותי שמוביל שושן – "ג'ינדאס", פרויקט התחדשות עירונית בשכונת רמת אשכול לוד. "אנחנו לא רק נחדש ונמגן מבנים ישנים, אלא נייצר אופק חדש לאוכלוסיית הדיירים הוותיקה", מצהיר שושן.
אלעד שושן בהרצאה ביוסטון בפני מאות מנהיגים צעירים (צילום יונתן צדוק)
אף שהמחזור של שושן בתוכנית "שגרירי רוטשילד" הגיע לקו הסיום לפני 11 שנה, הקשר שלו עם הארגון ובוגריו נמשך גם היום ובעצימות רבה. "הייתי שותף להקמת המערך המאגד את בוגרי תוכניות רוטשילד ואני משמש מנטור לסטודנטים צעירים", מפרט שושן. "מערך הבוגרים הוא לא עוד ערוץ שמאפשר לבוגרים לשמור על קשר, הוא מנגנון שמשמר פעילות אינטנסיבית למען צמצום פערים ומפעיל רשת מסועפת שמחברת בין בוגרים ופרויקטים".
בשנתיים האחרונות, שושן הוא קונסול ישראל לדרום-מערב ארצות הברית. "הפעילות שלנו מתנהלת היום בשלושה מישורים מרכזיים", מדגיש שושן. "ראשית, לשמר ולטייב את הקשרים האסטרטגים-מדיניים בין המדינות; שנית, להתייצב בחזית ההסברה: להציג את הנרטיב הישראלי במלחמה ולהראות את הפנים של המדינה שלנו לתושבי ארצות הברית; ושלישית, להיאבק בעלייה באנטישמיות, ובו בזמן לחזק ולתמוך בקהילות היהודיות".
"עכשיו יותר מתמיד, אני נחוש להמשיך ולייצג את מדינת ישראל בפרט, והעם היהודי בכלל", מסכם שושן. "היעד שהנחה אותי מתחילת הדרך, לא השתנה: לייצר שינוי לוקאלי וגלובאלי בנושאים שקרובים לליבי, אשר יעשו הבדל עצום על אוכלוסייה רחבה".
חזרה לראש העמוד>>
הקריירה של שירה אוחנה, עומדת בסימן סגירת מעגלים. בגיל 26, היא מונתה למנהלת תוכנית "קו הזינוק" של שותפויות רוטשילד – תוכנית המנהיגות שאיתרה אותה כנערה וליוותה אותה בבית הספר, בשירות צבאי, באוניברסיטה ובשנים הראשונות בשוק העבודה. בגיל 33, היא נבחרה למנכ"לית המועצה המקומית חורה – ושבה אל הנגב, נוף ילדותה.
אוחנה נולדה לא רחוק מחורה, במועצה המקומית ירוחם, האמצעית מבין חמישה אחים במשפחה דתית-מסורתית. היא שימשה יו"ר מועצת התלמידים בתיכון ויו"ר מועצת הנוער בירוחם, ובגיל 15 הצטרפה למחזור הראשון בתוכנית המנהיגות "קו הזינוק" – תוכנית המכשירה, מלווה ומרשתת בני נוער בפריפריה הגאוגרפית-חברתית, מתוך שאיפה לקדם חוסן חברתי-כלכלי, צמצום פערים ושוויון הזדמנויות.
"בתוכנית פגשתי לראשונה באופן בלתי אמצעי בני נוער מרקעים שונים משלי, קיבוצניקים, בני עיירות פיתוח ובדואים", מציינת אוחנה. "למרות שכל אחד מאיתנו הגיע ממקום אחר ועם תפיסת עולם שונה – לכולנו היה מכנה משותף: הרצון שהנגב יהיה המקום הטוב ביותר לחיות בו, והמוטיבציה לפעול יחד".
"ההשתתפות ב'קו הזינוק' הייתה חוויה מבגרת ומאתגרת. זו הייתה הקבוצה החברתית בה התעצבתי מנערה צעירה לאישה בוגרת ומשפיעה", מתארת אוחנה. "זו תוכנית גאונית, משום שהיא מצליחה לחזק את האינדיבידואל להיות הגרסה הכי טובה של עצמו ולהבליט את הייחודיות שלו. בו בזמן, היא בונה אמון גבוה בין פרטים שונים זה מזה, באופן שמאפשר להם לפעול יחד גם בתנאים של חוסר הסכמה. כולנו רואים עד כמה הדבר הזה חסר לנו היום".
אחרי שירות בצה"ל כקצינה, תואר ראשון בהיסטוריה ופילוסופיה, ותואר שני בייעוץ ארגוני, חזרה אוחנה לשותפויות רוטשילד – כמנהלת תוכנית "קו הזינוק" וכסמנכ"לית אסטרטגיה ופיתוח ארגוני. "להיות שוב חלק מהארגון היה מאוד טבעי מבחינתי", היא אומרת. "קבלתי במה לתת את המתנה שקבלתי אני, לעוד אלפי צעירים מכל רחבי הארץ".
פיקוד העורף ומתנדבים מקומיים, בפעילות להכשרת צוותי סע"ר (סיוע עזרא ראשוני) בחורה (צילום המועצה המקומית חורה)
הצעה מראש המועצה המקומית חורה, מחאבס אלעטאונה, לשמש כמנכ"לית, פתחה בקיץ 2022 פרק חדש עבורה. מינוי אישה יהודייה צעירה לתפקיד בכיר במערכת מוניציפלית ביישוב בדואי, עלול אולי להוביל להרמת גבה במקומות מסוימים – אלא שדי מהר, הראתה אוחנה שיש על מי לסמוך.
"אני סבורה שהשלטון המקומי זו הפלטפורמה שבאמת מסוגלת להשפיע על חיי האזרח. ראינו את זה בקורונה וראינו את זה שוב בחודשים האחרונים. כרשות מקומית, אני החולייה המחברת בין התושב בחורה ובין מקבלי ההחלטות בירושלים. הילדות בירוחם, יחד עם ארגז הכלים שרכשתי ב'קו הזינוק' והתפקידים השונים שמילאתי, מתורגמים היום למשימה בעלת חשיבות עליונה – צוותי הרשות ואני, פועלים מדי יום כדי שההזדמנויות של צעיר או צעירה מחורה להצלחה ולהשפעה על המציאות יהיו קרובות יותר לאלו של צעיר מרעננה או של צעירה מירוחם".
המשימה המורכבת גם כך, מתעצמת בזמן המלחמה – כשמבחינת אוחנה, "נוצרה כאן גם הזדמנות להרחבת ברית הדמים בין תושבי הנגב היהודים והבדואים, אליה התוודענו במלחמה, לברית חיים. הטיימינג הנוכחי מגביר את הצורך בשיתופי פעולה בכל תחומי החיים, ומוליד מיזמים דוגמת 'אחים לנגב'".
"אין לי ספק", מסכמת אוחנה, "השקעה מאסיבית היום בשותפות בין הקהילות, תבנה את החוסן החברתי והכלכלי בנגב בעשור הקרוב. מאות מבוגרי שותפויות רוטשילד מובילים מהלכים רחבים בדרום – בחינוך, בתעסוקה, בפיתוח תשתיות ובתחומים רבים נוספים – ואני מלאת אמונה שהמטען הערכי המשותף והאמון הגבוה בין הבוגרים, יאפשרו לנו יחד לדאוג שהנגב ימשיך להיות המקום הטוב ביותר לגור בו. מה בכל זאת חסר לנו בחורה? תוכנית כמו 'קו הזינוק', שתבנה מנהיגות אזורית – יהודים ובדואים, שיפעלו יחד לקדם שגשוג חברתי וכלכלי".
חזרה לראש העמוד>>
קמיליה דראושה
32, ממונת מגוון באוניברסיטת תל אביב,
בתוכנית גישה (גיוון, שותפות והכללה) באקדמיה
בוגרת תוכנית "שגרירי רוטשילד"
"כבר בילדות, הרגשתי על בשרי עד כמה נקודת הפתיחה שלי לחיים שונה ביחס לבני גילי המשתייכים לאוכלוסיות אחרות בישראל. כבר אז נולד אצלי הצורך לקחת חלק בכל פרויקט, תוכנית או מסגרת שיאפשרו לי להתקדם ולשנות לטובה את העתיד שלי ושל סביבתי".
מאחורי המילים האלו עומדת קמיליה דראושה – כשסיפור החיים האישי, מהווה נדבך משמעותי באתגר שלקחה על עצמה: קידום והשרשת גיוון ורב תרבותיות בחברה הישראלית – ובדגש על מיעוטים. הנושא, מקבל חשיבות גדולה במיוחד בימי מלחמת חרבות ברזל, עם עליית מפלס המתח והחשדנות בין קהלים שונים במדינת ישראל.
דראושה גדלה באכסאל, מועצה מקומית בעמק יזרעאל. הוריה אקדמאים, כשהענקת חינוך איכותי לה ולאחיה, עמדה בראש סדר העדיפויות המשפחתי. "ההורים לקחו אותנו לקונצרטים והמוזיקה הקלאסית כבשה אותי", היא מספרת. "כילדה שרצתה ללמוד לנגן בפסנתר, נחשפתי לפערים שבין היישובים היהודים לערבים".
בהיעדר קונסרבטוריון באכסאל, שיעורי הפסנתר, הועתקו לעפולה השכנה. "הנסיעות תמיד היו מלוות בטלטלה רגשית", משתפת דראושה. "מי שחי באזור, יודע שבין עפולה לאכסאל ההבדלים תהומיים. היה כואב לחזור מלימודי הנגינה הביתה, להזנחה הגורפת ולתשתיות הרעועות ביישוב שלנו".
את האהבה למוזיקה לקחה דראושה צעד קדימה, כשהצטרפה למקהלה מקומית בעפולה. "הייתי הערבייה היחידה, שרתי בלי שידעתי עברית. זה היה שיעור טוב לחיים בפיתוח כישורים חברתיים. שם הבנתי שגם מול אנשים שאני לא מכירה ומגיעים ממקומות שונים ממני, אני יכולה לייצר חיבור".
בהמשך, הייתה דראושה גם חלק ממקהלת שני, המורכבת מנערות יהודיות וערביות מעמק יזרעאל. היא הופיעה בקונצרטים בארץ ובחו"ל, שרה על שלום – אבל בתוך תוכה הרגישה שמשהו חסר. השינוי המשמעותי התרחש באקדמיה, בתוכנית "שגרירי רוטשילד" – תוכנית בת 3 שנים של שותפויות רוטשילד, המיועדת לסטודנטים לתואר ראשון מהפריפריה, ותכליתה פיתוח דור המחר של מנהיגות ויזמות חברתית-ציבורית-עסקית בישראל.
"בהתחלה, נמשכתי לתוכנית גם בגלל מלגת הלימודים, אלא שתוך כדי תנועה, כשנחשפתי לתכנים והכרתי את המשתתפים, הבנתי שהפרויקט הזה משנה חיים. שותפויות רוטשילד זיהו אותי מהרגע הראשון. בתוכנית קבלתי אומץ לשתף, להיחשף, להיות מי שאני – להציג גם את הזהות הפלסטינית שלי מבלי להסתתר או להתנצל".
עם תואר ראשון ושני בספרות אנגלית ולימודים אמריקניים, פנתה דראושה להוראה. תקופה שהחלה בציפייה גדולה והסתיימה במפח נפש. "התקבלתי ללמד אנגלית בבית ספר יסודי ערבי", מפרטת דראושה. "מהר מאוד קלטתי שאין הלימה בין התכנים לבין אוכלוסיית התלמידים. הרגשתי שלא רק שאני לא מצליחה לבטא את עצמי, אלא שאני חלק ממערכת כנועה: כזו שלא נאבקת על איכות החומר הנלמד ועל דור התלמידים הבא, ולא מהססת לטשטש את הזהות והייחודיות".
דראושה חזרה לאקדמיה ובאוניברסיטת תל אביב מצאה בית חם, כשהיא ממצבת את מעמדה כקול משמעותי בתחום קידום הגיוון והרב תרבותיות בחברה הישראלית. היא שימשה כעוזרת מחקר בפקולטה למדעי החברה בתחום התרבות וקבוצות מיעוט, כמנהלת אדמיניסטרטיבית של מכון וולטר ליבך לחקר יחסי יהודים-ערבים, וכרכזת קריירה לחברה הערבית במרכז לפיתוח קריירה באוניברסיטה.
"מעבר לערכים ולכלים שרכשתי כשגרירה, אפשר לומר ששותפויות רוטשילד מעורבים בכל צומת בקריירה שלי – הן בתוכניות קונקרטיות שנושקות בליבת הפעילות שלי, והן בשיתוף הפעולה ההדוק שלי עם בוגרי הארגון", מציינת דראושה. "בכלל, לארגון השפעה עצומה על ההתפתחות המקצועית שלי והניסיון שצברתי בקידום רב תרבותיות, גיוון והכלה. הם תמיד שם בשבילי".
בתפקידה הנוכחי, משמשת דראושה כממונת גיוון, שוויון והכללה בתוכנית "גישה באקדמיה" באוניברסיטת תל אביב. "מדובר בתוכנית שמקדמת מהלכים של גיוון והכללה ופועלת ביותר מ-30 מוסדות אקדמיים בישראל", מרחיבה דראושה. "התוכנית מעניקה מעטפת תומכת, הכוללת בין היתר מערך ייעוץ וליווי צמוד – ובמסגרתה מתקיימים גם פורומים משותפים לכלל הממונות והממונים המוסדיים, המספקים תמונת מצב עדכנית על הנעשה בקמפוסים השונים ומייצרים הזדמנויות לייזום פרויקטים ושיתופי פעולה. ברמה האישית, התוכנית גורמת לי להעריך את העבודה שאני עושה ואת המשמעות שבקידום התחום החשוב הזה".
אחת המשימות בהן התמקדה לאחרונה דראושה הייתה ההיערכות לשנת הלימודים האקדמית, שנפתחה השבוע: "חשוב לנו לייצר אקלים בטוח. הכנו את הקמפוס עם תוכנית עבודה סדורה לכלל קהילת האוניברסיטה – סטודנטים, סגל אקדמי וסגל מנהלי. העבודה שהובלנו בנציבות בהטמעת ערכי המגוון בשנתיים האחרונות, יצרה את התשתית לפיה אוניברסיטת תל אביב מובילה בהכנת הקמפוס להכלת כלל הקהילות והרגעת הרוחות בתקופה זו. אני גאה להיות בעמדת השפעה במקום שפוי בכל הטירוף שמסביב, ויודעת שלמרות הדרך שעשינו בקידום רב תרבותיות בישראל, אסור לעצור כי עוד עבודה רבה לפנינו".
חזרה לראש העמוד>>
ניצן גלוסמן
38, רכז צמיחה דמוגרפית במועצה האזורית חבל אילות
צוער בתוכנית "צוערים לשלטון המקומי"
38, רכז צמיחה דמוגרפית במועצה האזורית חבל אילות
צוער בתוכנית "צוערים לשלטון המקומי"
"באחד הלילות הראשונים למלחמה, קבלתי טלפון מתושב עוטף עזה", מתאר ניצן גלוסמן, רכז צמיחה דמוגרפית במועצה האזורית חבל אילות. "הוא סיפר שהוא, אשתו וילדיו נמצאים יחד ברכב, אין להם בית לחזור אליו. הוא שאל אם אוכל לעזור להם למצוא מקום לישון בלילה. באותו הרגע לא היה לי מענה בשבילו, אבל השבתי מיד 'תגיעו לכאן ונסתדר'. שיתפתי את היישובים שלנו בעניין, תוך דקות כבר אורגנה למשפחה דירה".
גלוסמן, הוא צוער בשנה הרביעית להשמה במסגרת "צוערים לשלטון המקומי" של ארגון שותפויות רוטשילד ומשרד הפנים – תוכנית ייעודית המרכזת ומכשירה צעירים להשתלבות ברשויות מקומיות בפריפריה החברתית והגיאוגרפית, מתוך מטרה לחזק את השלטון המקומי בישראל. כחלק מתפקידו, ועל רקע מתקפת הטרור והמערכה הצבאית, נדרש גלוסמן בשבועות האחרונים להוביל את קליטתם של כ-3,500 מפונים מיישובי הדרום והצפון, ובזמן אמת להשתמש בכלים שרכש בשנות הלימודים וההכשרה בתוכנית.
"אין ספק, זה אתגר יוצא דופן, שממחיש הלכה למעשה את התפקיד המרכזי שממלאות הרשויות המקומיות בשגרה ובחירום", אומר גלוסמן. "מרחב התמרון שלנו לא גדול, אבל התגייסנו כולנו – המועצה והתושבים. אנחנו עובדים סביב השעון כדי לספק למפונים תחושה של בית הרחק מהבית, ולגבש פתרונות בשלל נושאים – ממגורים ועד חינוך ורווחה".
הפתרונות עליהם מדבר גלוסמן, הם לא רק לטווח המיידי אלא גם לטווח הארוך יותר – כ-450 מתושבי קיבוץ ניר יצחק שבעוטף, עוברים בימים הללו ממש להתגורר במלון שבקיבוץ אילות, וזאת עד סיום עבודות השיקום: "ההכשרה שלנו בתוכנית הצוערים מלמדת איך לעבוד במוכוונות משימתית, כשבראש סדר העדיפויות שלנו נמצא תמיד התושב. זה בדיוק מה שקורה עכשיו אצלנו במועצה, אנחנו קודם כל דואגים לאנשים".
לתוכנית "צוערים לשלטון המקומי" ולחבל אילות, הגיע גלוסמן מתחום התקשורת והעיתונות. הוא כבר השתלב ברשות השידור ובתאגיד, אבל בשלב מסוים הרגיש מיצוי: "נמאס לי להיות בצד שמדווח, רציתי להיות בצד שמבצע. כמי שסיקר את התחום המוניציפלי, ידעתי שמשם יתאפשר לי להשפיע. החלטתי שזה יהיה הפרויקט הבא שלי".
קליטת מפונים בבית הספר של המועצה האזורית חבל אילות (צילום המועצה האזורית חבל אילות)
בגיל 33 הצטרף גלוסמן לתוכנית "צוערים לשלטון המקומי". הוא השלים תואר שני במדיניות ציבורית ולתקופת ההשמה נשלח לחבל אילות. "ליאת אשתי ואני, בחרנו לחזור לערבה – המקום בו היא גדלה, ולגדל כאן את המשפחה שלנו", מפרט גלוסמן. "זה כמובן הסתדר מצוין עם ההשמה של התוכנית. פעילות מתוך הפריפריה היא הרי חלק מהעקרונות שלה".
המועצה שבערבה הדרומית, משתרעת על כ-13% משטח מדינת ישראל. היא מונה כ-5,000 תושבים, בעשרה קיבוצים ובשני יישובים קהילתיים. "הטייטל שלי היה עוזר המנכ"לית, הדס שפירא. היא קיבלה אותי באהבה, ועזרה לי להתאקלם במועצה ובתפקיד. עוזר המנכ"לית הוא תפקיד רוחבי, שמייצר נגיעה במגוון רחב של תחומים ומחייב להכיר אותם לעומק. זה היה בית ספר טוב לקראת התפקיד הנוכחי שלי".
"לכל אורך הפעילות שלי במועצה, פלטפורמה שאני תמיד מקפיד להיעזר בה, היא רשת הבוגרים של שותפויות רוטשילד", מדגיש גלוסמן. "כמעט בכל נושא ותחום, תהיה שם כתובת עבורי שתדע לקדם עניינים, לספק פרספקטיבה מקצועית, לייעץ, לכוון ולחבר. מעבר לזה, מערך הבוגרים מספק קורסים ומפגשים שמעשירים וממקצעים אותנו".
"אני זוכר שכילד בבאר שבע, שלחתי פעם מכתב למנכ"ל העירייה, בבקשה לתקן חלונות שבורים בבית הספר שבו למדתי", מסכם גלוסמן. "כנראה שכבר אז הבנתי את החשיבות והכוח של הרשות המקומית. מי יודע, אולי אותו המכתב גם סימן את הייעוד שלי".
חזרה לראש העמוד>>
בשיתוף שותפויות אדמונד דה רוטשילד
