העונה החמישית של "הכתר", הלהיט הענק של נטפליקס על בית המלוכה הבריטי, היא כנראה העונה השנויה ביותר במחלוקת (עד כה לפחות) של הסדרה וזאת עוד לפני שהיא נהייתה זמינה לצפייה בשירות הסטרימינג. הרבה גורמים תרמו לכך, בין אם היותה העונה הראשונה שתשודר לאחר מותה של המלכה אליזבת' השנייה ובעלה הנסיך פיליפ, או בין אם הסערה שהיא עוררה בעקבות הדרך שבה בחרה לייצג את המלך החדש ויחסיו עם הנסיכה דיאנה המנוחה ועם המאהבת שלו.

כעת, כשבוע לאחר שהעונה הפכה לזמינה אנחנו יכולים לומר בוודאות שאם נשים לרגע את כל הרעש המיותר הזה בצד – העונה החמישית היא אמנם לא הכי מוצלחת של הסדרה, אבל היא בהחלט נהדרת, איכותית ובדרכה שלה הצליחה להמציא את עצמה מחדש - ממש כפי שנדרשה לעשות בהתאם לתוכן עמו הייתה צריכה להתמודד.

אציין כבר ברגע זה שאם טרם צפיתם בעונה החדשה, המשך הקריאה הוא על אחריותכם היות ויהיו ספוילרים מכאן והילך.

העונה החמישית של הסדרה עסקה כאמור בהתפוררות הנישואים בין הנסיך (עכשיו המלך) צ'ארלס והנסיכה דיאנה, בצל הרומן המתוקשר שלו עם קמילה פארקר בולס (עכשיו המלכה). ניתן לומר בביטחון שזה התוכן העיקרי לשמו צופי העונה לחצו "הפעל" אך זה לגמרי לא כל מה שהם קיבלו.

העונה עסקה בעיקר במה שנחשב לעשור הגרוע ביותר מבין 70 שנות הכהונה של המלכה אליזבת' השנייה. בעשור זה טירת ווינדזור האהובה עליה נשרפה, שניים מבניה התגרשו, היכטה המלכותית שליוותה אותה עד כה הפסיקה לפעול ועוד - צ'ארלס ודיאנה היו רק הדובדבן שבקצפת. לצדם יכולנו ליהנות מהקונטקסט הרחב יותר של אותה התקופה (כן – גם אם חלק נכבד מהשיח והסצנות הן פיקטיביות; בידור זה בידור).

העונה החמישית, ואני אומרת זאת לזכותה, היא שונה ברוחה מהקודמות. השוני נובע מאבחון מוצלח של ההפקה כולה, החל במפיקים והכותבים ועד לבמאים והשחקנים, באשר למזג ששרר בממלכה באותו הזמן, ביחס לשנות המלוכה הקודמות של המלכה ואפילו לפני כן (באמצעות בחירה בקו עלילה בלתי צפוי הנוגע למהפך השלטון ברוסיה ורצח משפחת רומנוב).

העונה החמישית היא אפורה יותר, קודרת יותר ובעיקר מעניינת לצפייה היות והיא מציגה לנו ניגוד כה מוחלט ואירוני למלכה שאנחנו זוכרים ממש לפני מותה בספטמבר 2022. נשאר רק לשאול את עצמנו – מה קרה ב-20 ומשהו שנים הללו שהפכו אותה מאישה בעלת ערכים ארכאיים לסבתא האהובה ביותר על מרבית העולם?

עם הניגוד הזה בדיוק מפיקי הסדרה התמודדו בצורה נפלאה. הם לא התביישו להעביר ביקורת סמויה וגלויה על המלכה ובאותה מידה הם הצליחו להאדיר אותה ולהעניק לה את הכבוד שמגיע לה - שתי האמיתות האלו מתקיימות במקביל ובהרמוניה יחדיו. גם צ'ארלס מקבל כאן ריענון, אך לא ברור לגמרי אם מדובר באופיו של השחקן החדש, דומיניק ווסט, שמגלם את הנסיך בן ה-50, או ההשראה מהנסיך עצמו והשינוי שנעשה בו לאחר הגירושים מהאישה המפורסמת ביותר בעולם. בין אם הם רצו זאת או לא, מפיקי הסדרה הגישו לצופה, מבוגר וצעיר כאחד, את המלך צ'ארלס החדש והמודרני דווקא באמצעות התקופה שבה הוא היה האיש השנוא ביותר על אזרחי הממלכה.

אם כבר על השחקנים דיברנו, אי אפשר שלא להזכיר לטובה את השחקנית הנפלאה שנבחרה לשחק את דיאנה ספנסר, אליזבת דֵביקי. לא מעט שחקניות ניסו להביא את דיאנה שוב לחיים ומעטות מאד הצליחו (גם את זה הן עשו באופן חלקי למדי). דביקי לעומת זאת הצליחה ב-98% בעבודתה בעוד ששני האחוזים הנותרים היוו לרעתה רק הסצנות שהזכירו לי שהן אינן תמיד פרי המציאות, לצד הזיכרון הרנדומלי שהביא את דיאנה האמתית שוב לחיים בעין רוחי.

רגע שיא מפתיע וחשוב, שקשה לא להזכיר, הוא האיחוד הבלתי צפוי בין הנסיכה מרגרט, אחותה של המלכה, ואהובה לשעבר פיטר טאונסנד, אותו משחק ג'יימס בונד לשעבר טימותי דלטון. האיחוד של שני האנשים המבוגרים שאהבתם הטהורה נקטעה על ידי הממסד, המערכת ובעיקר על ידי המלכה עצמה, היה ללא ספק הפתעה גמורה וסגירת מעגל של כלל הסדרה כבר מהעונה הראשונה. עדיף לומר כמה שפחות על הסצנות הללו וההמלצה החמה ביותר שלי היא פשוט לצפות בהן ולהתרגש.

ביחס לעונות הקודמות היקף המתח שהתסריט בנה בין פרק לפרק לא היה ניכר כאן באותה המידה וקיבלנו יותר ויותר שתיקות ארוכות, מונולגים "נוגעים ללב", נאומים, ניסיון לחדש, להמרות ולשנות - בעודנו מכירים כבר את עיקרי הדברים ואת התוצאות הסופיות של כל סיפור וסיפור. גם את האתגר הזה הם צלחו במידה דיי נאותה עם תסריט כתוב היטב, שחקנים מהשורה הראשונה ובימוי מדויק. למרות זאת, אלו ששרדו עד לעונה הזו אולי יגלו שהם מעט משתעממים פה ושם ושהם אפילו ירצו לפעמים להריץ מעט קדימה.

אסכם בכך שהעונה החדשה של הכתר, אחת לפני השישית והאחרונה, עושה את העבודה. היא מביאה לנו דרמה כתובה בצורה נפלאה, שחקנים שמוכרים את הדמויות שלהן בלי להתאמץ יותר מדי וכמובן היא מביאה לנו את אחד הסיפורים הטובים והעצובים ביותר בהיסטוריה של בריטניה ושל העולם.

באשר לביקורות על הסדרה שטוענות שאינה אוחזת מספיק במציאות, אגיב ואומר – באיזה שלב בעונות הקודמות תיארתם לעצמכם שהן כן? חשוב לזכור לבצע הפרד ומשול בין ההיסטוריה לבין בידור וכאשר השניים מתאחדים עלינו להפעיל שיקול דעת ולאפשר לאומנות ללמד אותנו את הלקחים של אותה היסטוריה - בעירבון מוגבל.

"הכתר" – עונה 5 | נטפליקס | ציון: 9

עוד ב-

הפנתר השחור: תסריט מאולץ ואפקטים זולים של משחק מחשב

לכתבה המלאה

שורה תחתונה: עונה איכותית ומוצלחת שעושה כבוד לדמויות ההיסטוריות שמיוצגות בה, עם העבירה הקלה שבעיוות המציאות בחלקיה הנכבדים.