אחרי 471 ימים בשבי, הפעימה הראשונה של עסקת החטופים החדשה יצאה לה לדרך השבוע ושלוש החטופיות, אמילי דמארי, רומי גונן ודורון שטיינברכר חזרו לישראל וריגשו עד דמעות את כולנו.

מאז ששוחררה, דמארי כבר הספיקה להעלות פוסט בנושא ואף הפכה לסמל של ממש בזכות התנועה המפורסמת שלה עם היד בזמן שדיברה עם משפחתה, אחרי שכזכור איבדה את שתי אצבעותיה בזמן שנחטפה ב-7 באוקטובר מביתה שבכפר עזה ונורתה על ידי המחבלים.

אלא שלתגובה מפתיעה שכזו לא ציפינו. ערן סויסה, כתב הרכילות של "ישראל היום", העלה אתמול (שני) פוסט לחשבון האינסטגרם שלו, בו היא דיבר על אופי הסיקור התקשורתי לאחרונה בנושאים רגישים כמו למשל עסקת החטופים, אך לא ציפה שלא אחרת מאשר אמילי דמארי תגיב לו על כך.

בתגובה לפוסט של סויסה, כתבה לו אמילי דמארי: "כל מילה בסלע. אבל שתדע שאחרי שלושה חודשים בשבי אמרתי לעצמי כ***אמק אני לא יודעת מה קורה בעולם אני צריכה את ערן סויסה". התגובה של אמילי שברה את הרשת וזכתה נכון לכתיבת שורות אלה ביותר מ-2,200 לייקים.

התגובה של אמילי דמארי (צילום מסך מתוך האינסטגרם של ערן סויסה)

בפוסט עצמו כתב סויסה: "לפני חודשיים קיבלתי הודעה מאנונימי באינסטגרם: ״הערב תהיה הצעת נישואים שכל המדינה תדבר עליה״. מיד חשבתי שעומר אדם הולך להציע ליעל שלביה. כבר התחלתי לכתוב על זה, אבל רגע אחרי ההצעה התברר הסיפור האמיתי: מייה שם, ששוחררה משבי חמאס, קיבלה הצעה מבן זוגה.

עם חזרתה מהשבי, הפכה שם מיד לדמות ציבורית מסקרנת וכשהגיעה אליי הידיעה על ההצעה המרגשת, לא הייתה לי התלבטות ופרסמתי אותה. הטור הזה מתפרסם 24 שעות אחרי שאמילי, דורון ורומי שבו הביתה, וההתרגשות בשיאה. אבל ההתרגשות הזו גם מעלה מחדש את השאלה: איך נכון לסקר את החטופים שחזרו?

רובנו מסכימים שמקומם של החטופים הוא מחוץ למדורי הרכילות. הם לא הפכו למפורסמים מבחירה, והחשיפה התקשורתית עלולה לעכב את החלמתם. נכון, הסקרנות כלפיהם טבעית - הם הפכו לחלק משגרת חיינו - אבל סיקור רכילותי או התייחסות אליהם כ״סלבס החדשים״ עלולים לפגוע בכבודם ובפרטיותם.

אבל מה קורה כשהחטופים עצמם משתפים פעולה עם התקשורת ומעוניינים בחשיפה? על פניו התשובה היא כן. גם אני פרסמתי את אייטם ההצעה של מייה, מתוך אמונה שזה רגע משמח שחשוב להאיר. אבל מאחורי הקלעים יש מציאות מורכבת הרבה יותר שאותה שום סטורי, סרטון טיקטוק או קמפיין נוצץ לא ירפא. ישנה טראומה עמוקה שזקוקה לריפוי מקצועי וקפדני.

מומחים מזהירים שהחשיפה המהירה במדיה וברשתות עלולה להציג את החטיפה כהרפתקה. את הנזק הנפשי החטופים ובני משפחותיהם ירגישו ביום שהאופוריה תתפוגג והם יתחילו להתמודד לבד ולחיות עם הפחדים, הסיוטים והזיכרונות מהתקופה הקשה בחייהם.

גם כשמדובר בסיקור של חטופים משוחררים שמחליטים להשתלב בתעשיית הבידור, צריך לזכור שהמעבר מעולם של טראומה לחשיפה ציבורית בווליום גבוה כרוך בקשיים והשלכות.
מצד אחד, יש להם סיפור יוצא דופן שמעורר סקרנות גדולה. מצד שני, הסיפור האישי שלהם הופך למרכז תשומת הלב, ומה יקרה ביום שהסיפור שלהם יפסיק לקבל חשיפה, כשהסיפור שלהם יפסיק לרגש? האם החשיפה תסייע להם, או דווקא תחמיר את ההתמודדות עם הזיכרונות, הסיוטים והקשיים?

לנו, כעיתונאים, יש אחריות. גם כשהם מבקשים לפרסם את סיפורם, עלינו לשאול: האם אנחנו מכבדים את הגבולות שלהם? האם אנחנו עוזרים להם, או בלי להתכוון מעמיקים את הטראומה?

עוד ב-

אמילי דמארי במסר מרגש אחרי החזרה מהשבי: "חזרתי לחיים"

לכתבה המלאה

כבר הבוקר עמדתי במבחן כזה. אמילי, ששוחררה אתמול והגיעה עם אנרגיה ממגנטת, פרסמה סטורי ראשון. הייתי מרחק לחיצה אחת מלשתף אותו, אבל עצרתי. הזכרתי לעצמי: היא לא פליטת ריאליטי, ולא כוכבת רכילות. היא זקוקה לזמן, לשקט, להחלמה. לא לכותרות במדורי הרכילות. מה דעתכם?".

הצגת פוסט זה באינסטגרם

‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎Eran Swissa‎‏ (@‏‎eranswis‎‏)‎‏