סוגיית הלחימה של נשים בחזית עוררה ברשת שיח מאז פרצה המלחמה, אולם ממחקר מיוחד של ויצו, שביצעה חברת הניטור והמודיעין באזילה בעיצומה של המלחמה הכוללת אירועי חטיפה ושבי חסר תקדים עולה כי 50% מהקהל הרחב תומך בשילובן של נשים בתפקידי לחימה, בנוסף 96% מהתקשורת, בכירי מערכת הביטחון, פרשנים, צייצנים ומשפיענים הביעו עמדות חיוביות ביחס לשילוב נשים בתפקידי לחימה.

כמחצית מהגולשים תומכים ברעיון של גיוס נשים לתפקידי לחימה בזכות היכולות שהן הפגינו במלחמה.

35% מהשיח בקרב התומכים עסק בנרטיב המרכזי ש"נשים יכולות לעשות הכל"
31% מהשיח בקרב התומכים היה היכולות המבצעיות הגבוהות של נשים לוחמות
18% מהשיח בקרב המתנגדים מתייחס לחשש מנפילה בשבי של נשים/לוחמות/חיילות
16% משיח המתנגדים מתייחס לכך שלנשים יכולות פיזיות נמוכות בהשוואה לגברים
9% מקרב המתנגדים טוענים שכל השיח סביב פעילות הנשים בלחימה הוא קמפיין פוליטי וניסיון להפיץ אג'נדות ליברליות פרוגרסיביות 

אירועי ה-7 באוקטובר חוללו ועדיין מחוללים תמורות ושינויים גדולים במגוון תחומים. עם זאת, נראה כי בכל הקשור לסוגיית שילוב נשים בתפקידי לחימה – 50% מהציבור תומך בשילובן של נשים בתפקידי לחימה. כך עולה ממחקר מיוחד שביצעה חברת המודיעין העסקי 'באזילה' עבור ויצו, לקראת יום האישה הבינלאומי שחל ב 8.3.

במחקר שבוצע בעיצומה של מלחמה מורכבת המשפיעה על העורף האזרחי, הכוללת ארועי חטיפה ושבי חסרי תקדים, ויצו ביקשה לבחון כיצד מיוצגות נשים לוחמות בתקשורת וכיצד הציבור מתייחס לסוגייה הזו. כלומר, מהי עמדת גורמי מפתח מרכזיים בשיח הציבורי (התקשורת, מערכת הביטחון), ועמדת הציבור (המיוצג על ידי "טוקבקיסטים"-גולשים) לסוגיית שילוב נשים בתפקידי לחימה והתפיסה לגבי תפקידן של נשים בתהליכי קבלת החלטות, הנהגה, לחימה ועוד, על רקע אירועי ה-7 באוקטובר.

מחלקת המחקר של באזילה ניתחה את השיח המתרחש ברחבי הרשת באמצעות מקורות גלויים, תוך דגימת דיונים בעלי שתי תגובות ומעלה, באמצעות "מדגם מכסות" המשמר את הפרופורציות בחלוקה בין זירות התוכן כפי שהתרחשו בפועל. לטובת המחקר, באזילה ניתחה ותייגה 150 פרסומים מעיתונות הרשת ורשתות חברתיות שיחות ודיונים בעלי ערך ומשמעות להבנת תפיסות מניעי השיח (עיתונאים, משפיענים, צייצנים) ואת הלך הרוח הציבורי המיוצג בתגובות. זיהוי הקהלים התבצע על פי הצהרות הגולשים עצמם או על ידי נוכחותם באתרים ייעודיים ולפי קונטקסט הדיון.
 
המחקר העלה כי מפרוץ המלחמה, הסוגייה של לחימת נשים היתה דומיננטית ומרכזית בשיח. זוהה שיח ער בנכסים דיגיטאליים של אתרי חדשות, עיתונאים ופוליטיקאים, וגופים רבים ראו חשיבות בהבאת סיפורי הגבורה של הלוחמות, התצפיתניות וכל אותן נשים שהתריעו לפני המלחמה - ובכך להאיר זרקור על השיח ארוך השנים בדבר שילוב נשים בתפקידי לחימה. בפועל, התקשורת הממוסדת הניעה שיח ותפיסות ליברליות בנושא. היא אימצה וייצגה את הנרטיב המרכזי, לפיו יום הטבח עיקר את המחלוקת ביחס לשילוב נשים בתפקידי לחימה באמצעות קביעת עובדות בשטח: נשים היו חלק מהמלחמה מהיום הראשון, נשים פעלו כדי למנוע את המלחמה עוד לפני שהיא התרחשה והתעלמו מהן, נשים פעלו באומץ לב, לחמו כלביאות על מנת להציל חיים ולהדוף את האויב ולמעשה הוכיחו לכל המבקרים שהן מסוגלות לתפקידי הלחימה כמו עמיתיהן הגברים.

96% מהתקשורת, בכירי מערכת הביטחון, פרשנים, צייצנים ומשפיענים הביעו עמדות חיוביות ללחימת נשים, בתפיסה כי המציאות הכריעה את הדיון ותפקיד העיתונאי הוא רק לתווך אותה לציבור הרחב. בהתאם, המחקר מצא כי אנשי תקשורת הם המנוע המרכזי לשיח בסוגיית לחימת נשים במלחמת חרבות ברזל.

הזירה הדומיננטית בשיח היתה זירת הרשתות החברתיות, בה התקיים 66% מכלל השיח הנוגע לנשים לוחמות, 28% מכלל השיח היה מכתבות בדיגיטל והשאר 6% מפורומים.
 
רבקה נוימן, מנהלת האגף לקידום מעמד האישה בויצו מציינת כי "המחקר נעשה בעיצומה של לחימה המלווה בפשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות כולל שבי חטופות וחטופים מתינוקות ועד קשישים בידי חמאס בעזה, כלומר על רקע התגשמות הגרוע שבתרחישי מלחמה. השיח התקשורתי משקף נרטיב ליברלי של התקשורת ובכירי הצבא המכיר בהישגי הלוחמות ובצורך שהצבא יתאים עצמו לשיבוץ נשים לפי כישוריהן ולא מגדרן. 50% מהטוקבקיסטים יצריים ככל שיהיו תומכים בדעה זו, דבר המשקף את השינוי החברתי בהתהוותו. ניכר כי לצד השינוי החברתי מתקיים שינוי בצה"ל כארגון וכל זאת תוך כדי רעם התותחים. עלינו לוודא כי החברה הישראלית תאמץ את השינוי ולא תחזיר את הגלגל אחורה. הצבא מאגד בשורותיו חיילות וחיילים מכלל גווני ושכבות האוכלוסייה וככזה מהווה ראי לחברה הישראלית. אימוץ ויישום השינוי החברתי בצבא יביא בהכרח לאפקט דומינו שישפיע על כלל החברה הישראלית."

תפיסת השיח בנוגע לנשים לוחמות – תפיסות תומכות:
הנרטיב המרכזי בקרב גופי תקשורת, אנשי צבא, משפיענים והקהל הכללי שתומכים באינטגרציה מלאה של נשים בתפקידי לחימה היה ש"נשים יכולות לעשות הכל" (35% מהשיחות). המחקר מעלה כי אירועי ה-7 באוקטובר היו למעשה אירועי "הסרת המיסוך" ביחס ליכולות של נשים ללחום לצד גברים בשיתוף פעולה מלא וברמה ביצועית גבוהה. כלומר אם לפני ה-7 באוקטובר היה דיון ומחלוקת ביחס לשילוב נשים בתפקידי לחימה – אירועי היום סיימו את הדיון בהכרעה מאוד ברורה, שהיא תוצאה ישירה של גבורת הנשים ביום הטבח ובלחימה בתוככי עזה לאחריו.

31% מהשיח בקרב התומכים היה היכולות המבצעיות הגבוהות של נשים לוחמות. נשים בתפקידי לחימה (חי"ר, טנקיסטיות, כיפת ברזל, תומכות לחימה ועוד) מוכיחות יכולות גבוהות מאוד, נחישות, ידע מקצועי, קור רוח ולמעשה היכולות המבצעיות שלהן זהות לחלוטין לאלה של עמיתיהן הגברים.
 
נרטיב מוביל נוסף בקרב התומכים (16% מהשיח) גרס שנשים נלחמו ונלחמות בכלל החזיתות ובעורף כמו לביאות ובאותה רמת ביצוע של גברים. הנשים, בדיוק כמו הגברים, מגלות אומץ לב בקרב, אינן מבקשות או דורשות עבורן יחס מיוחד בלחימה בגלל היותן נשים והאופן שבו הן תפקדו בחזית מנטרל עמדות ותפיסות שמרניות לגבי "תפקידים מסורתיים".

תפיסת השיח בנוגע לנשים לוחמות – תפיסות תומכות
תפיסת השיח בנוגע לנשים לוחמות – תפיסות מתנגדות: ניתוח השיח בקרב גולשים שמתנגדים לשילוב נשים בתפקידי לחימה העלה מגוון רחב יותר של תפיסות. 18% מהשיחות מתייחס דווקא לאירוע הקצה של נפילה בשבי. לפי נרטיב זה, אין מחלוקת שנשים מסוגלות לתפקידי לחימה, אך  נקודת התורפה היא חטיפה או נפילה בשבי ושהחברה הישראלית אינה יכולה להכיל מצב של נשים/לוחמות/חיילות שנמצאת בשבי האויב.  נוימן מציינת כי אין פלא שהחרדה לארוע הקיצון קרמה עור וגידים היות והמחקר נעשה בעיצומה של מלחמה בה נחשפנו למאות חטופות וחטופים, החשופים להרעבה, אלימות, התעללות מינית ורצח.

נרטיב מרכזי נוסף בקרב המתנגדים - 16% מהשיחות - הוא האלמנט הפיזי, על פיו לנשים יכולות פיזיות נמוכות בהשוואה לגברים ולכן אי אפשר לגייס אותן לתפקידי לחימה באופן זהה לגברים. במחקר נמצא קשר ישיר בין תפיסה זו לטענה שבעקבות כך הצבא נאלץ להוריד את רף הכשירות ביחידות מעורבות – זהו למעשה נרטיב מרכזי נוסף שעולה ב-12% מהטוקבקים המייצגים קול שמרני  לפיו כתוצאה מכך הצבא פוגע בכשירות שלו וביכולת שלו לנצח את האויב בהמשך.

על פי המחקר, 9% מקרב המתנגדים טוענים שכל השיח סביב פעילות הנשים בלחימה הוא קמפיין פוליטי וניסיון להפיץ אג'נדות ליברליות פרוגרסיביות שמטרתן להחליש את מדינת ישראל. נרטיב זה כולל שני שלבים: ניסיון למחיקה או ביטול המציאות כפי שהיא מוצגת בתקשורת ("נשים לא באמת לוחמות בעזה", "נשים לא הצליחו לתפקד כראוי ב-7 באוקטובר" והעובדה ששיעור הפצועות וההרוגות נמוך משמעותית). בשלב השני עולה הטענה כי המטרה ה"סמויה" בכתבה היא לייצר קמפיין "שקרי" שתפקידו לשנות את דעת הקהל השמרנית ובחסות המלחמה לנסות לשנות את הסטאטוס קוו ולהכריע סוגיות שנויות במחלוקת באופן חד צדדי.
 
סוגיה נוספת שעולה בהקשר זה היא הטענה שהצבא בחר לעסוק בקמפיינים וקידום אג'נדות כאלה ואחרות על חשבון ערך הניצחון (תלונה שחוזרת על עצמה בעיקר אחרי שהרמטכ"ל הביע את הערכתו ללוחמות קרקל וציין כי המציאות הכריעה בסוגיית גיוס הנשים לתפקידי לוחמה). לדברי נוימן, מגמת מחיקת/ביטול אירועים שהתרחשו במציאות לצד ייחוס אג'נדות סמויות לתקשורת ולצמרת הצבא לצד האופן בו זהות הטוקבקיסט לא נחשפת מייצרת כר נרחב להבעת דעות באופן קיצוני ומשתלח הניזון ממחשבות קונספירטיביות על קשר "לא כשר" בין צה"ל לתקשורת תוך ביטול ממדי השינוי החברתי העמוק המתרחש בפועל.

נרטיב נוסף בקרב המתנגדים (9% מהשיחות) הוא שנשים צריכות לשמור על התפקיד המסורתי: הגברים מופנים לחזית והנשים נשארות לשמור על הבית, המשפחה והמשק, לכן הכנסת נשים לתפקידי לחימה יפר את האיזון ולא יאפשר לשמור "הוליסטית" על המבנה החברתי במלחמות עתידיות. טענה נוספת שעולה בהקשר זה היא כי תפקידן של נשים (לידת ילדים) מעקר את הכדאיות שבגיוסן לתפקידי לוחמה ולכן מלכתחילה אין טעם בגיוס שכזה.
נוימן מציינת כי נרטיב זה מייצג זרם מאד שמרני פטריאכלי המזועזע מעצם הוצאת הנשים מהזירה הביתית לזירה הציבורית-במקרה זה הביטחונית. הזעזוע נשען על חרדה משינוי סדרי עולם מרגע הוצאת הנשים מהזירה הביתית- שינוי היוצר ואקום שעלול ליצר ציפייה שגברים ימלאו את החלל במקומן בבית.

תפיסת השיח בנוגע לנשים לוחמות – תפיסות מתנגדות
על פי המחקר, בשורה התחתונה, הסנטימנט של הציבור הכללי (טוקבקיסטים) בנוגע לשילובן של נשים לוחמות בחזית - מאוזן. לצד הרבה מאוד גולשים שמחזקים את הנרטיב החיובי -43% מכלל הטוקבקיסטים, ניכר שיעור זהה של מגיבים ששוללים את הרעיון של גיוס נשים לתפקידי לחימה, ועוד 14% דיונים בהם הסנטימנט מתאזן.

כלומר 50% מהגולשים מביעים עמדות זהות לזו שהתקשורת מבססת ומבחינתם המחלוקת הוכרעה, אין צורך להמשיך ולדון האם נשים כשירות לתפקידי לחימה וגם לאחר המלחמה לא תתאפשר חזרה אחורה - אלא רק התקדמות, פתיחת עוד תפקידי לוחמה לנשים. אותם גולשים אף מציינים את המחסור הדומיננטי בנשים בתפקידי ההנהגה הצבאיים והמדיניים.  

מנגד, מכיוון שלא נראו עמדות של גופי תקשורת או צייצנים שמרנים מזוהים, כאלו שבעבר הביעו עמדות שליליות ביחס לשילוב נשים בתפקידי לחימה, אפשרות סבירה היא כי בעת המלחמה יש הצנעה של עמדות אותנטיות, והוויכוח יחזור עם שוך הקרבות.  

בניתוח רחב יותר, השיח העוסק בגיוס נשים לתפקידי לחימה הוא על רקע המחלוקות העמוקות בחברה הישראלית: חילוניות מול דתיות, ליברליות מול שמרנות ומציאות של תת ייצוג של נשים בכנסת, בממשלה ובקבינט המדיני. בהתאם, המחקר מצביע על כך שגולשים רבים אינם רואים בסוגיה זו רק מאבק שנועד לקדם נשים לתפקידי לחימה, אלא חלק ממאבק גדול יותר שהוא בין ישראל ליברלית לבין ישראל שמרנית ביחס למעמדן, כישוריהן, תפקידן והחלוקה הטריטוריאלית המסורתית בין המגדרים.

עוד ב-

יום האישה הבינלאומי: זו תוחלת החיים של הנשים בישראל

לכתבה המלאה