עד היום לא התייחסתי למקרה של אריה שיף מערד בפומבי. בשבועות האחרונים דיברתי עם בני משפחתו וחבריו וראיתי שככל שעובר הזמן, מתרחשים אירועים שקשורים באופן הדוק למקרה הזה, ואינני יכולה עוד לשתוק בעניין.

אריה שיף, בן 70, הוא אדם נורמטיבי. מתנדב במשטרה, "מלאך שביל" שמכניס בחינם לביתו מטיילים בשביל ישראל, לזכר בנו, אשר אותו איבד בתאונה. המטיילים מספרים על מארח נפלא שכולו נתינה והכל לזכרו של בנו. 

אריה יצא מביתו באמצע הלילה וראה שאדם זר מלווה בחוליית גנבים יושב ברכבו (בדיעבד התגלה שהגנב בעל רקע פלילי עשיר). אריה חש מאוים וירה לעבר הרכב במטרה להרתיע ולמנוע את הגניבה. כתוצאה מהירי הגנב נהרג. אריה באותו לילה לא שש אלי קרב ולא חיפש אקשן. באותו מוצאי שבת, אריה רק רצה להגן על חייו ורכושו. אפשר לדון אם חוק דרומי חל כאן, אבל בוודאי שרוח המחוקק שורה על מקרה מצער זה.

במציאות אחרת, בעת שאריה שיף מובל אזוק כאחרון העבריינים, אזרחי ישראל עדים לשורת אירועים בלתי נתפסים, משל התרחשו במערב הפרוע. שריפת רכבי משטרה אתמול בלילה ביסוד המעלה, הצתת עשרות רכבים (של יהודים בלבד) בעקבות פעולות אכיפה של המשטרה בלוד, דרישת דמי פרוטקשן בגלוי במהלך סיור קבלנים בערד, הצתת מספר כלי רכב של המשטרה בצפון הארץ, חיסול חשבונות לאור יום תוך כדי ליווי משטרתי באמצע כביש 6, גניבת 90 אלף קליעים ממחסן תחמושת בצאלים ועוד היד נטויה.

כל האירועים האלה התרחשו רק בחודש האחרון - והם תוצאה של אזלת ידה של ממשלת ישראל.

אריה שיף. באדיבות המצלם

עוד לא הוגש כתב אישום כנגד אריה שיף ולא פורסמו כל הפרטים, אבל בעיניי האירוע הזה הוא ביטוי לכל האירועים האחרים של אבדן המשילות ותחושת הפחד ששוררת באזורים רבים. בשל אזלת היד של המשטרה כל אדם עלול למצוא את עצמו בקלות בסיטואציה בה הוא יכול לעמוד חסר אונים ולראות איך רכושו נלקח ממנו, או שהוא יכול לנסות ולהגן על עצמו.

כשהמדינה לא מצליחה להגן על האזרח הקטן לא נשארת לו ברירה, אלא לפעול ולנסות להגן על עצמו ועל רכושו. בדילמה הזו - כולנו מפסידים. אני קוראת לממשלת ישראל לתפוס פיקוד ולהתעשת לפני שיהיה מאוחר מדי.