מאז עליית מחירי הדיור ב-2009, כפועל יוצא ממדיניות כלכלית מטורפת של הממשלה, משקי הבית ובפרט הצעירים נזקקו להגדיל את ממוצע המשרות למשק בית והכול כדי לממן את הדיור היקר כמו גם את פערי המחירים הבלתי נסבלים בינינו לבין המערב. הביקוש הנרחב לעבודה דחף לקליטתם של מאות אלפי עובדים במשרות אשר הפריון שלהן נמוך. כאשר המשק צמח – אף אם ברמת הצמיחה הנמוכה של השנים האחרונות – כדאי היה למעסיקים להעסיק את העובדים גם תחת פריון העבודה הנמוך. מנגד, כאשר המשק לא צומח, ואף מצוי בנסיגה, משרות בעלות פריון נמוך הן הראשונות להיגדע.

המודל הגרמני, שבמסגרתו מצמצם המעסיק את השכר שהוא משלם לעובד אך המדינה משלימה אותו כדי למנוע אבטלה וירידה בצריכה – לא היה נהוג בישראל מעולם. המדיניות הנהוגה מזה שנים היא הוצאה לחל"ת, תשלום דמי אבטלה מטעם הביטוח הלאומי, וחלוקת מענקים. ברקע לכך, העובדה כי משברי העבר בכלכלה הישראלית היו תולדה של בעיות בצד הביקושים במשק ולא תולדה של משברים זמניים בצד ההיצעים (צד המעסיקים).

השילוב של מאות אלפי משרות במשק אשר הפריון שלהן נמוך, הנתונות בסכנת קיצוץ משעה שהצמיחה נעצרת, עם היעדר מודל גרמני אשר היה מונע מהמעסיק להוציא העובדים לחל"ת ולהתרגל לביטולן דה פקטו של משרות אלה – מאיים להנציח את האבטלה ולהפוך את ההתאוששות לקשה במיוחד.

"לא בוצעה עבודת מטה מקצועית בממשלה"
בחצי השנה האחרונה, לא בוצעה למרבה הצער עבודת מטה מקצועית בממשלה אשר תתאים את המודל הגרמני לנתונים הישראליים. במשרד האוצר לא הפנימו את עומק המשבר, את עוצמתו ואת משכו, וקיוו שיחלוף עד הקיץ. כמו כן, באוצר חסר היום כוח אדם מקצועי, בעל ידע מתאים לבנות, ללמוד וליישם מודל שכזה בארץ. הידע המאקרו כלכלי ורמת הניהול באוצר לא מתאימה למשברים, ולכאלה בפרט. גם בשגרה אלה בקושי מספיקים – בעוד שפוטנציאל הצמיחה בארץ עומד על 4% לנפש בשנה, הגיעו קברניטי האוצר בעשור האחרון רק ל-1%-1.5% לנפש בלבד. זאת ועוד, לצערי, חוסר הידע המקצועי באוצר אינו כישלון נפרד, כי אם חוליה בשרשרת של כישלונות ממשלתיים: גם בחינוך, בבריאות וברווחה לא ניהלו לאורך המשבר מדיניות סדורה. מדיניות שגויה? הלוואי. האמת היא שפשוט אין מדיניות.

ממיתון בסדר גודל שכזה, המשק לא ייצא לבדו ודרושה התערבות ממשלתית. לממשלה ישנם כלים רבי עוצמה אם היא רק תדע להפעיל אותם בכיוון ובעוצמה הנדרשים. מה כן יש לעשות?

שנית, על הממשלה לייצר אופק ממשלתי למדיניות תומכת צמיחה שתזכה לאמינות בקרב עסקים ומשקי בית: הצפי הוא לסגירה של 70-80 אלף עסקים עד סוף השנה. כדי שעסק יישאר פתוח ויחזור להעסיק עובדים מחדש הוא זקוק לאופק אמיתי מהממשלה שכולל שינוי סדרי העדיפויות בתקציב המדינה (התקציב הקיים כיום הוכן למעשה באמצע שנת 2018 וברור כי הוא אינו מתאים למשבר הקורונה), רפורמות מס, רפורמות מבניות, הפחתת עלויות ייצור והגברת תחרותיות. ללא כל אלה, גם השקת מודל גרמני, בו המדינה תשתתף בעלויות ההעסקה של העובדים, לא תעזור – שכן בעל העסק יעדיף לסגור את העסק ובלבד שלא להגיע להפסד נוסף. השבת עובדים למעגל העבודה חייבת לבוא יחד עם מדיניות כלכלית תומכת צמיחה שהמעסיק יאמין לה, אחרת הוא לא יחזיר להעסיק עובדים שהוציא לחל"ת.