ח"כ אופיר סופר (47) אמנם היה השיבוץ של האיחוד הלאומי - תקומה ברשימת הליכוד, אך עם בחירתו לכנסת עבר לסיעת "הציונות הדתית" ומאז הוא דואג לפעול בעיקר בשני תחומים: חקלאות ופגועי צה"ל.

סופר היה קצין בגדוד חרוב. בשנת 1996 הוא חילץ פצועים מקבר יוסף במהלך מהומות מנהרות הכותל – מהומות שהחלו בערב יום הכיפורים של אותה השנה ועד לסוכות לאחר ההחלטה לפתוח את מנהרות הכותל למעבר תיירים – סופר באותה הפעולה עבר פציעות קשות ונפגע בעינו הימנית וברגליו, מאז הוא סובל מפוסט טראומה בעקבות הלחימה ומוכר כנכה צה"ל. מאז אותה הפציעה סופר החל לשקם את עצמו בעבודה החקלאית. כילד הוא נולד במושב עלמה שבגליל העליון ומשם הכיר את העבודה החקלאית עד שחזר לפיקוד בצבא.

בריאיון לאתר ice, ח"כ סופר סיפר:  "גדלתי במושב בתור ילד, הייתי חקלאי והייתי קוטף במטעים גם בתור נער. אחת התקופות שעסקתי בחקלאות הייתה תקופה השיקום שלי. נפצעתי באמצע הסדיר בשנת 96 בקבר יוסף, פציעה שהצריכה ממני שיקום ארוך. מטבע הדברים, תחילת השיקום לא יכולתי לעשות כלום ובשנה השנייה התחלתי לעבוד במשק ואז נתקלתי בכל הקשיים וכשחזרתי אז חזרתי לפיקוד והתחלתי הכל מהתחלה".

מה חווית כחקלאי?

"חוויתי את ההתמודדות שהכל לבד ועל הכתפיים שלי. זו פעם ראשונה שזה קרה כי כנער האחריות היא לא לגמרי שלך, אתה הפועל וההורים האחראים ומתמודדים מול הכל. קנית מכסת מצילות והיא לא עבדה כמו שצריך, אתה מרסס ויש פסילה בפירות ושינויי מזג האוויר. אחד הדברים שאני זוכר מהתקופות האלה בחקלאות זה שאתה מוכר את המוצר באיקס ובשוק אתה רואה אותה במחיר גבוה פי ארבעה, אתה שואל את עצמך איפה השלושה איקסים הנותרים".

בדיונים על חוק ההסדרים ותקציב המדינה שאושר לא מזמן, היו דיונים על רפורמה בחקלאות. היו עימותים בין רשתות השיווק לחקלאים עצמם. מי אשם במחירים הגבוהים של הפירות והירקות?

"אני חושב שהחקלאי ודאי לא אשם. גם בתקופות של פתיחת ייבוא. צריך לזכור שאם אנחנו פותחים את היבוא בארץ אז יהיה נורא קל לשבור את החקלאי ואחר כך כבר יהיה קשה לשקם אותו. מקובל במדינות כאלה ואחרות לשמור על החקלאים. אני לא אומר שלא צריכה להיות רפורמה, חשוב שהיא תצא לפועל בשיתוף עם החקלאים. תמיכה ישירה תהיה אפקטיבית ולא סתם הרפורמה יצאה מחוק ההסדרים. הממשלה עשתה גם ככה מהלכים גסים מדי בחוק ההסדרים וזה היה הגס שבגסים ולשמחתי זה יצא מחוק ההסדרים. אני מקווה שגם עכשיו הרפורמה תהיה כזו שתשמור על החקלאים בארץ כי אנחנו לא יכולים לוותר על מוצרים טריים שגדלים בארץ. ואני אומר שאם היו מעירים שעיקר הפער נובע מבעיות כאלה ואחרות שקשורות לחקלאי הייתי אומר ניחא, אבל זה לא המצב. החקלאי מוכר את המוצר בזול והמרוויח העיקרי הוא בדרך כלל רשתות השיווק וכל מי שנמצא באמצע ואין בדרך כלל מי שנמצא באמצע".

עיקר הביקורת על החקלאים, גם בזמן אותם דיונים הייתה שאת המוצרים הטובים מייצאים לחו"ל ופה המחירים גבוהים על מוצרים פחות טובים.

"פה זה לא המצב.  זה נכון במקרים מסויימים אבל עכשיו זה ממש לא הסיפור, זה לא הייצוא. הסיפור הוא שלחקלאי יש זמן מדף מאוד קצר. אם ייצרת נעליים אתה יכול קצת לשאת ולתת ויותר מזה, לייצר בקנה מידה גדול אפשר לשאת ולתת לרשתות שיושבות על הנתח המרכזי של השוק. אבל אם אתה חקלאי שמגדל 40 דונם שזה לא משהו מטורף אז אפשר להתמקח על המחיר עשר אגורות למעלה או למטה. אחר כך יספרו שמשטח אחד ממה ששלחת פסול, כי הוא לא נראה טוב או שלא עבר חלק בעין. אבל צריך למכור. חקלאי עובד שנה שלמה בשביל תוצר כזה. והרשתות שמרוויחות עשרות אחוזים ולפעמים זה מגיע ל-70% מהמחיר לצרכן, צריכות להסביר למה זה עולה כל כך יקר ללטף את הפרי ולמרק אותו. יש מקרי קצה שבהם יש פערים זה קורה בחגים, שלא פתחו את הייבוא כמו שצריך או עליית מחירים בכל המקומות. צריך להימנע ממקרים כאלה. אי אפשר לוותר על החקלאות הישראלית כי זה אומר לוותר גם על אדמה ואנחנו רואים היום את הפשיעה החקלאית. אנחנו רואים את המאבק על שטחי מרעה, על שטחי גידול ויש מאבק היום בגליל ובנגב על כל מטר".

השבוע דיברת שוב על הפשיעה החקלאית.

"אני סיירתי השבוע במטע מנגו. הושחתו שמה למעלה מ-700 שתילי מנגו ועוד כמה עשרות עצים נגדעו בשנה הרביעית. החקלאי שגידל אותם שירת ביחידה מובחרת בצה"ל, בחור רציני ששם את מיטב הונו שאין לו. הוא לקח הלוואות כדי לייצר את זה ואנחנו לא מדברים על זה שאנחנו נמצאים בשנת שמיטה וזה לא אפשרי לשקם את המטע שלו. זו מכה אנושה לחקלאי וזה מצטרף לאתגרים נוספים של פלאי מזג האוויר. אנחנו נמצאים במאבק יומיומי על קרקעות המדינה. זה פה, זה בבקעה, זה בגליל, בנגב ובכל מקום. זה מתחבר לכל הסיפור של הפרוטקשן, של הפשיעה הלאומנית, הטרור החקלאי, הסיפור שהיה שם זה להכניס אצבע לעין של הסיירת הירוקה על הריסה של מבנה לא חוקי בשטח סמוך. הם הודיעו שהם הולכים להשחית את אחד המטעים הקרובים בזמן הקרוב ולא חיכו לילה. הם עשו את זה באותו הלילה. אין לתאר את הנזק שנגרם שמה, להסתובב שמה והלב כואב לראות את ההשחטה של העצים. חקלאי שנמצא שמה צריך לשמור על השדות. זה מציאות לא נורמלית לשמור על היבול בשווי של מאה אלף שקל. יבול תמרים נגנב, פרצו שערים, העמיסו על משאיות. זה עוד הוצאות לחקלאי".  
 

סופר עלה לכותרות בשבוע האחרון לאחר דיון סוער בוועדת הכלכלה. אותו דיון עסק בנושא יישום חוק המזון. רמי לוי תקף את ח"כ סופר ואמר לו "אני לא יודע מי אתה. אתה פופוליסט לא יצרת מקום עבודה בחיים, אתה לא משרת צרכנים, אז אל תבוא להגיד לי כלום". רמי לוי הוצא מאותו הדיון. וסופר הגיב לאחר כמה שעות "שנה אחרי הפציעה בצבא וקצת לפני שחזרתי ללחימה, השתקמתי דרך החקלאות וראיתי במו עיניי איך החקלאים מנוצלים ואיך פערי התיווך גומרים אותם. החקלאים לא מאוגדים ומסודרים בועדים. הם אלו שדואגים לתוצר שנמצא לכם על הצלחת. לא יכול להיות שהם אלו שיואשמו בפערי התיווך כשהרשתות יוצאות ללא כלום".

במהלך השבוע האחרון עלית לכותרות לאחר שרמי לוי אמר לך שהוא לא מכיר אותך והוצא מהוועדה, מה באמת קרה שמה ביניכם?

"צר לי על הדברים. בערב שבת אני אוהב שלא להשאיר דברים פתוחים וגם היה נראה לי שרמי לוי הגיע במצב רוח מורכב לישיבה ולכן העדפתי להתקשר אליו ואם אנחנו לא חייבים להסכים על הדברים חשוב שהאווירה תהיה יותר טובה. מה שעלה שמה מצד רשתות השיווק, ספציפית לא רמי לוי טען את זה, שיש מונופול של מחירים, של הספקים ושל היבואנים. השאלה ששאלתי היא מה עם החקלאי הקטן, לא מדבר על אלה של הקיבוצים. אלה שמגדלים בשטח של 40 דונם. אין לו מונופול ושום דבר. להיפך, הוא נושא בקושי".

האם הוא התנצל בפניך?

"השיחה בינינו הייתה טובה לשני הצדדים".

גם כשהרפורמה עלתה בזמנו רמי לוי יצא נגד החקלאים.

"לא זוכר, יכול להיות. את עמדתי הבאתי בעניין. בוועדה הוא העלה דוגמה על כך שעגבניה בחגים יכולה לעלות במחיר גבוה יותר. יש גם דוגמאות הפוכות והן רבות יותר מהדוגמה שהוא הביא".

יממה לפני יום הזיכרון, לוחם צה"ל איציק סעידיאן הצית את עצמו במחאה מול אגף השיקום בפתח תקווה. המקרה של איציק סעידיאן גרם לזעזוע בכל המערכות שנוגעות לפגועי הנפש בעקבות לחימה. לפני כשנה וחצי, סופר עמד בראש ועדת משנה שעסקה בטיפול בנפגעי פוסט טראומה בעקבות לחימה. 

מה אתה חושב על תהליך השיקום של חיילים שנפצעו במהלך השירות הצבאי?

"אני לפני שנה וחצי כמדומני הקמתי ועדת משנה שעוסקת בטיפול בנפגעי פוסט טראומה בעקבות לחימה. זה היה תקופה ארוכה לפני האירוע של איציק סעידיאן ואני חושב שהייתי הראשון שדיבר על זה והוביל את הסוגיה הזו בכנסת. כשביקש ממני יו"ר ארגון נכי צה"ל שהוועדה תעסוק בכלל בטיפול לנכי צה"ל אמרתי לו שאני מודה שהנושא הזה קרוב לליבי, נפצעתי ברגל ובעין, אבל הסיפור של פגיעה פוסט טראומתית זה משהו שאני מכיר אישית. אני גם מכיר את הפער ואמרתי לו שאם אנחנו נטפל בסוגיה הזו זה יקרין על כל הפעולות של אגף השיקום.
 

אני זוכר שזימנתי שבוע אחר שבוע את יו"ר אגף השיקום הקודם. הם התייצבו לוועדה ונדרשו לשאלות קשות. אני חושב ומרגיש תחושה שלי ודבר שעלה בוועדה של אייל בן ראובן, ועדה שמינה מנכ"ל משרד הביטחון הקודם יחד עם הפעילות של הוועדה שלי ביחד היא היוותה ומהווה תשתית טובה לכל פעילות שנעשית עכשיו ברפורמת 'נפש אחת' שאני באמת מברך עליה ונעשית שמה עבודה טובה מאוד. יחד עם זאת, אנחנו חייבים לזכור כי יש נטייה לשכוח דברים, הטריגר והמכה בפטיש היה האירוע של איציק סעידיאן".

זה מאוד קשה להגיד את זה אבל נראה שהמקרה של איציק סעידיאן הטיב עם פגועי הלחימה.

"אין ספק שהאירוע הזה זיעזע את כל המדינה. יום הזיכרון של השנה האחרונה יזכר כאחד הקשים גם בכן בגלל האירוע של איציק סעידיאן. הוא המחיש את מה שעובר על חיילים אחרים כל השנה ובפרט באותם ימים קשים של ימי הזיכרון. זה זיעזע את המערכת כולה ופתאום כולם מבינים מה זה פוסט טראומה בעקבות לחימה וכולם מבינים מה זה טיפול בלוחמים. אני חושב שלייצר שינוי אירגוני זו תהיה מלאכה קשה. נצטרך לעקוב אחרי זה ולדרוש שהדברים ילכו ויטיבו, יעשו בצורה יותר טובה, אין ספק שלוחמים רבים צריכים שיקום מאגף השיקום. צריכים להיות מטופלים אחרת מקצה לקצה. אנחנו בתחילת הדרך והיא עוד ארוכה. אני אומר את זה ואני חש באיכות השירות שניתנת שהיא טובה יותר ועדיין יש עוד משהו לשפר".

אם נסתכל על תקציב המדינה שכולל בתוכו גם רפורמה בטיפול בפגועי נפש. אתה רואה בשורה ממה שאושר?

"הטיפול בפגועי נפש בעקבות לחימה הוא של משרד הביטחון חד משמעית. אתה פוגש את זה כשאתה שומע שלוחם נכנס לאישפוז במתקנים נוראים. באחת הפגישות שלי עם מנהל בתי החולים הממשלתיים והוא תיאר בפני כמה המצב בישראל קשה מאוד ביחס למחלקות אשפוז ברחבי העולם. אנחנו מדברים על נפגעי פוסט טראומה בפרט אבל הבעיה ככלל קשה. פה חייב לפרגן לחברתינו לסיעה ח"כ מיכל וולדיגר שעושה עבודה מדהימה בעניין הזה ומקדמת ושמה את הנושא על סדר היום.

כשהסתכלתי על התקציב אמרתי לעצמי 'יא אללה, היינו צריכים לדרוש יותר מ-1.2 מיליארד שקל לרפורמת נפש אחת' כי אנחנו רואים את כל המיליארדים שנשפכים על כל מיני דברים לא רלוונטים ואת כל הגזירות הכלכליות ואם כבר אז שהכסף שלנו יגיע למקומות הנכונים. הגיע הזמן שאנחנו ניתן ללוחמים יותר כי מגיע להם יותר ואגב, זה לא קשור ללוחמים הפצועים שמגיע להם יותר ואפילו לאנשים שנפצעו בתאונת דרכים בדרך הביתה, אם היינו משקיעים כסף כי יש כל כך הרבה כסף שמשלמים גם לתנועה האיסלאמית ולעוד דברים. אם היינו משקיעים בשימונים של המערכות לכאן או לכאן. נכון וראוי יותר לתת תקציב יותר גדול, של לפחות פי 3 לנכים ונכות. לשנות את פניו של אגף השיקום. מדברים על יחס השירות בין מטפל למטופל מספרים שמקבלים בביטוח לאומי, אגף השיקום ומשרד הביטחון, ומשרד הביטחון מקבל יותר ביחס ענק. הפצועים שלנו לא זוכים לקבל אותם ובסופו של דבר זה עניין של כסף. יחס של תקנים מול לוחמים".

על איזה סכומים מדובר, אתה יודע להגיד מה הפערים בין כמה צריך לכמה ניתן היום?

עוד ב-

רמי לוי סולק מהוועדה בכנסת, מנכ"ל שופרסל הותקף: "תתבייש"

לכתבה המלאה

"אני לא זוכר מספרים אבל אני מעריך שמדובר. שמטופל, אנחנו מסתכלים על כל הספקטרום ובהתאם לרמות כי לא כל נכה צריך את אגף השיקום ויש שמאוד צריכים. הפערים הם אסטרונומיים. בביטוח לאומי זה אחד למאתיים ובמשרד הביטחון זה בערך אחד לאלפיים,  מספרים בלי כל פרופורציות ביחס".