דני יתום, ח"כ לשעבר ממפלגת העבודה, ראש המוסד והאלוף במיל' בריאיון חג ל-ice נזכר במלחמת יוה"כ ומתגעגע לחברים לנשק שלא חזרו משדות הקרב וחולק תובנות בעקבות המלחמה ההיא שמציינת כבר חמישה עשורים. יתום מודאג מהמצב הלאומי השברירי ומפנה אצבע מאשימה למי שלדעתו אחראים ישירים לתהום שנפערה בין שני חלקי העם. בריאיון נטול ככפות הוא מדבר על חלון הזדמנויות לתהליך שלום מסוג חדש ומביט בדאגה על ההתכתשויות הגוברות בין הדרג הצבאי לדרג המדיני.    

איזה אירוע מיוחד נצרב בזיכרונך מהמלחמה ההיא?
"המלחמה הייתה מטלטלת, קשה ורבת נפגעים. כל יום מאז שפרצה היה עמוס באירועים שנצרבו בזיכרוני. את פתיחת המלחמה אני זוכר היטב: גדוד הטנקים הסדיר 195 בו שימשתי סמג"ד, היה מוכן למלחמה, אך לא נאמר לנו שהיא אכן תפרוץ, המידע שהגיע אלינו דיבר על כך שהאמריקאים מנסים להרגיע את מדינות ערב, ואת ישראל, במטרה למנוע מלחמה. אולם, ב 6 באוקטובר 1973 בשעה 14:00 בעודנו יושבים במשרד מפקד הגדוד, שמענו פיצוצים באזור מאד סמוך, יצאנו מהמשרד, וראינו פטריות עשן, שעלו במרחק כמה קילומטר מאיתנו".

הופתעתם?
"לא חלפה דקה, ומטוסים מצריים שטסו בגובה נמוך הטילו פצצות וירו בתותחים לעברנו. זינקנו לטנקים ויצאנו לעבר תעלת סואץ. כך בעצם נודע לנו שהמלחמה פרצה. זה היה בהפתעה מוחלטת. כבר בשניות הראשונות היו לנו שבעה הרוגים ולמעלה מעשרים פצועים. בהמשך, הגענו לתעלת סואץ, ואחרי קרבות מרים כנגד כוחות מצריים שהיו עדיפים עלינו מספרית צלחנו את תעלת סואץ והובלנו את צה"ל לקילומטר ה-101. ההפתעה המוחלטת והאבדות שספגנו הם אלה שנצרבו בזיכרוני ואותם לא אשכח לעולם".
 
 ספר על חבר או עמית קרוב שהכרת ואתה מתגעגע אליו:
"את סגן יוני קפלן ז"ל הכרתי בשבעה על אחיו יוסי שנפל במרדף אחרי חוליית מחבלים בבקעת הירדן בתאריך 11.3.1969 והיה רק בן 27 בנפלו. בין יוני לביני נקשרו יחסי חברות אמיצים ואחת לשבוע היינו נפגשים עם חברים בירושלים שם למדתי לתואר ראשון. יוני היה אדם מיוחד: מוכשר, בעל חוש הומור, חריף, יפה תואר ובעל חיוך כובש. יוני שירת בחו"ל ולקראת מלחמת יום הכיפורים חזר ארצה כדי לסעוד את אביו החולה. באחד הלילות לאחר ימים של קרבות קשים, הגיע לחניון הטנקים שלנו ג'יפ וממנו ירד יוני. הופתעתי מאד למצוא את יוני בחזית הלחימה, ושאלתי אותו: 'מה אתה עושה פה. הרי שכלת כבר שני אחים, את אבנר וגם את יוסי, נותרתם רק עמירם ואתה. אתה חייב לחזור הביתה הפצרתי בו, ולא להסתכן במלחמה'".

והוא נענה להפצרותיך או שתחושת השליחות ערפלה את ההיגיון הפנימי?
"יוני שהיה סגן מפקד פלוגת ההנדסה, של חטיבת צנחנים במילואים הסתכל עליי במבטו השובב ואמר לי: " דני, עם יד על הלב, אתה במקומי היית עוזב?" היכן עמירם שאלתי, ויוני ענה שהוא ברמת הגולן. נלחם נגד הצבא הסורי במסגרת חטיבת צנחנים במילואים. בקשותיי מיוני לא נענו. הוא ועמירם נשארו להילחם בשדות הקרב. בתאריך: 20.10.73 כאשר יוני הוביל את חייליו לטיהור הרמפה הגבוהה, בצד המצרי של התעלה, הוא נפגע ונהרג. יוני חסר לי מאד".

כיצד אתה מסביר את העובדה שהעם בחר אחרי המלחמה את אותה ממשלה שהייתה אחראית למחדל?
"הבחירות התקיימו בתאריך 31.12.1973. כחודשיים לאחר תום מלחמת יום הכיפורים. המערך בראשות גולדה מאיר זכתה -51 מנדטים ואילו הליכוד ברשות מנחם בגין התחזק מאד וזכה ב – 39 מנדטים. לדעתי תוצאות אלה מלמדות שחלק גדול מהציבור לא הפנים עד הסוף את גודל המחדל ולא בא חשבון בקלפי עם אדריכליו. אבל תהליך החלפת השלטון החל כבר עם פרסום מסקנות הביניים של דוח ועדת שמגר, בראשית אפריל 1974. ואכן, בבחירות בתאריך 17.5.1977 חל המהפך והליכוד זכה בפעם הראשונה במנדט להרכיב את הממשלה. זאת הייתה תגובת הציבור למחדל מלחמת יום הכיפורים ולריבוי הנפגעים במלחמה הקשה. מאז ועד היום, למעט כמה חריגים, עומד הליכוד בראש הקואליציה וראש הממשלה הוא מועמד הליכוד".

האם היום ישראל ניצבת לפני יום כיפור מדיני נוכח החקיקה המתגבשת?
"ישראל נמצאת באחת התקופות הקשות מאז הווסדה. ההפיכה משטרית גרמה לקרעים ושסעים עמוקים בחברה, למצב שחצי עם שונא את החצי האחר, לפגיעה קשה בלכידות החברתית, לפגיעה במורל, ולפגיעה קשה ביותר בצה"ל במשטרה ובשב"כ. כל אלה פוגעים בכושרו של צה"ל לבצע את משימותיו בהגנה על אזרחי מדינת ישראל ועל גבולותיה".

ואם החקיקה המשפטית לא תעצור?
"אם חלילה, מאמצי ההפיכה לא יסתיימו, המצב בישראל רק ילך וידרדר. הממשלה הקיצונית ימנית מלבה את האש, שרים וחברי כנסת משתלחים ללא בושה ברמטכ"ל, בצה"ל ובשב"כ למרות שכוחות הביטחון מקדישים לילות כימים להגן על הישראלים בכל מקום ובעיקר ביהודה ושומרון. המצב ביהודה ושומרון נמצא על סף פיצוץ. יש חשש להתפרצות של גל טרור וגל אלימות של מתנחלים, שפועלים באופן לא חוקי גם מאחורי גבה של הממשלה כדי להבעיר את השטח ולגרום להידרדרות ביטחונית".

האם החקיקה המשפטית עלולה להוביל את ישראל לאיום קיומי?
"הדרך היחידה להחזיר את המצב לקדמותו, ולצאת מהמשבר עם דמוקרטיה מחוזקת היא לעצור מיד את חקיקת ההפיכה, לגנוז את מה שכבר הוחלט ולכנס אסיפה מכוננת שתדון ותמליץ על חוקה. נכון לימים אלה המצב עלול להידרדר לאיום קיומי עם הפילוג, השסע, הקרע והלכידות בעם ובצה"ל יתגברו".

מהן התובנות שלך חמישה עשורים אחרי המלחמה?
"מדינת ישראל חייבת להיות חזקה יותר מכל צירוף אפשרי של קואליציה עוינת שעלולה לפגוע בנו. צריך להבטיח שצה"ל מוכן בכל רגע נתון למלחמה ובעל כשירות להגן על המדינה ואזרחיה מפני כל אויב. אסור להיות יהירים ולזלזל באויב וביכולותיו. המחדל העצום של מלחמת יום הכיפורים נגרם כתוצאה מכך שאגף המודיעין זיהה שעומדת לפרוץ מלחמה רק ביום שבת בבוקר, שעות לפני שהיא פרצה. צריך להימנע מקונספציות, לא להיצמד לאפשרות אחת בלבד, לבחון ולהעריך את כלל האפשרויות. לאחר המלחמה בה שילמנו מחיר דמים יקר, הגענו להסכם שלום עם מצריים. אילו הדרג המדיני, היה פחות יהיר כנראה שאפשר היה למנוע את המלחמה".

האם חלום השלום במזרח התיכון הולך ומתרחק?
"יש צורך לבחון כל אפשרות לכריתת הסכמי שלום עם אויבנו ולקחת ברצינות נורמליזציה אפשרית ואפילו שלום אפשרי עם אויבנו. לנו חשוב שמעצמת על כמו ארצות הברית, תגבה אותנו ותסייע לנו כאשר יידרש. לא מתקבל על הדעת שמפלגות משיחיות שהן מיעוט בקרב המצביעים, תיכפינה את אמונתן המדינית המנוגדת לאופייה של ישראל. מדינת הלכה מהים ועד הירדן הינה יעד שהמשיחיים רוצים להשיג. חייבים לעצור את המגמה הזו מכיוון שהדבר יגרום לסכסוך בינינו לבין כל ידידותינו ולקריסת הדבק המחבר בין שבטי ישראל השונים".

עוד ב-

אהוד ברק בריאיון: "הבייס של נתניהו יהיה הקורבן הראשון של ההפיכה"

לכתבה המלאה

האם קיים משבר אמון בין הדרג המדיני לדרג הצבאי ועד כמה הוא מחלחל לשורות הצבא? 
"חייב להיות אמון מוחלט בין הדרג המדיני לצבאי וגיבוי מלא של הדרג המדיני לצבאי. את הדמוקרטיה בישראל חייבים לחזק על מנת להבטיח שההפיכה המשטרית לא תחזור עוד. נכון לעכשיו, המתנחלים פועלים בגיבוי הממשלה כדי להבעיר את השטח ולגרום להידרדרות ביטחונית".