כתב תביעה חמור הוגש היום לבית המשפט המחוזי בתל אביב (המחלקה הכלכלית) נגד בעל השליטה וכנגד דירקטורים ונושאי משרה לשעבר בחברת סלייס גמל בע"מ - חברה פרטית לניהול קופות גמל - בגין ניהול רשלני, מחדלים חמורים והפרת חובות אמון כלפי ציבור החוסכים.

התביעה, המוגשת על ידי המנהל המורשה שמונה לחברה ע"י רשות שוק ההון, רו"ח אפי סנדרוב, באמצעות עורכי הדין ברק טל, ניר רוזנר ומעיין מלכה ממשרד ארנון, דורשת פיצוי חסר תקדים בסך של כ-950 מיליון ש"ח לטובת אלפי עמיתים שנפגעו מהתנהלות החברה.
המנהל המורשה מגיש תביעה זו - לטובת העמיתים ובשמם, כנאמן של העמיתים.

תביעה זו מטרתה אחת: להשיב לחוסכים את כספם, ולוודא שכל מי שמטפל בכספי ציבור, ובוודאי בחיסכון פנסיוני, יעשה כן בחרדת קודש, שאחרת יידרש לשאת בעצמו בעול הנזקים. בין הנתבעים ניתן למצוא את אסף גולדברג – מנכ"ל החברה לשעבר, בעל מניות מרכזי, ששימש גם כדירקטור וחבר ועדת השקעות. שמעון גולדברג – דירקטור ובעל מניות מרכזי, אביו של אסף. שי גולדברג – דירקטור לשעבר, בנו של שמעון. דירקטורים נוספים לשעבר: ענת טאוב (יו"ר דירקטוריון לשעבר), ניר שהם, מיכאל ססלר, רון אייכל ותמר צ'חנובר. יחד עימם נתבעים גם רו"ח זאב לוינגר – מנהל הכספים לשעבר, רו"ח ירון ברהום – רואה החשבון המבקר לשעבר של החברה ועו"ד יוסף פורת – היועץ המשפטי וקצין הציות לשעבר.

בתביעה צויין כי בימים אלה נשלמת הכנתו של כתב תביעה נוסף שמתעתד המנהל המורשה להגיש נגד מי שהיו מבקרי הפנים של סלייס וכן נגד חברת הביטוח שהנפיקה את פוליסת האחריות המקצועית שרכשה סלייס.

בתביעה נטען כי כל שאירע במשמרתם ותחת ניהולם של הנתבעים, ברשלנותם ובאדישותם - הוביל לפרשה הגדולה והחמורה ביותר של מעילה באמון החוסכים שידע ענף החיסכון הפנסיוני וההשקעות בישראל מזה עשרות בשנים. למעלה מ-850 מיליון ש"ח שהעבירו אלפי חוסכים ישראלים - סכום שלרבים מהם אמור היה להיות משענתם לעת זקנה - נעלמו, פשוטו כמשמעו. חוסכים רבים - חלקם אנשים קשי יום וחלקם קשישים בשנות השמונים והתשעים לחייהם - מצויים כיום בפני שוקת שבורה, כשכספי החיסכון שלהם אינם בשליטתם, ולא ברור עדיין כמה מהם, אם בכלל, יושבו ויעמדו לרשותם ומתי.
מעשיהם ומחדליהם של נושאי משרה ובעלי תפקידים נוספים בחברה גרמו לעמיתים נזקים בסכומי עתק.

הדבר יכול היה להימנע לו היו הנתבעים מממלאים את תפקידם כהלכה וכדין. הנתבעים - כולם נושאי משרה ו/או שומרי סף, שאמורים היו לקחת חלק בשמירה על כספי העמיתים בדיוק כדי למנוע את שאירע כאן. מדובר בכישלון חרוץ של מערכת סלייס כולה. החל מההנהלה (מנכ"ל, סמנכ"ל כספים), שפעלה משל מדובר בניהול חנות מכולת שכונתית; המשך בדירקטוריון שלא בדק, לא בחן, לא שאל ולא התווה מדיניות ונהלים, ואף עצם את עיניו נוכח כשלים שנפרשו בפניו או שהיה עליו לדעת עליהם; וכלה בשומרי הסף שהתפרקו מתפקידם - כגון קצין הציות והרגולציה, שאפשר לכספים לצאת תחת ידיה של סלייס באין מפריע לקרנות העלומות, על אף אינספור דרישות בדין שפשוט לא קוימו; ורו"ח המבקר, שביקר דוחות כספיים שהיו כוזבים, בלא שביצע את הבדיקות שהיה אמור לבצע ובלא לקבל לידיו את האסמכתאות הנדרשות, ובכך אפשר "חוות דעת חלקה" בעת שמאות מיליוני שקלים נעלמו.

המנהל המורשה נחשף לתמונה קשה של חולשות וליקויים במשטר התאגידי של החברה ובסביבת הבקרה שלה ללא שהתקיימה הפרדת תפקידים נאותה. בלשון המעטה מעידים הממצאים, לכל הפחות, על כשלים ניהוליים ואי סדרים חמורים ומתמשכים בפעילות החברה, עד לכדי ספק במהימנות הרישומים בקופות הגמל. בתוך כך אסף גולדברג כיהן בחלק מן הזמן כדירקטור, על אף שאסור היה לו לשמש כדירקטור במקביל להיותו מנכ"ל; וכך כיהן בחברה גם רו"ח מבקר - מעבר לתקופה המותרת עפ"י הרגולציה. סלייס העבירה בשנים 2020-2023 מאות מיליוני ₪ לקרנות זרות עלומות, שלא נבדקו ולא נוטרו, קרנות נטולות כל ניסיון וללא track record, שלא היה ברור מי הגורמים שעומדים מאחוריהן.

הדברים נעשו תוך מיסוד קשרים עם סוכני ביטוח מפוקפקים, לרבות כאלו שהורשעו בעבר בעבירות פליליות פיננסיות. למעשה, מנכ"ל סלייס דאז הוא שהכניס את מחוללי הנזק בדלתה הראשית של סלייס, תוך שיתוף פעולה עימם. אסף הוא שנתן יד ואיפשר את האכסניה למעללי יזמי הקרנות וסוכני הביטוח, והתעלם או עצם את עיניו מראות את כל הנורות שהבהבו באדום בוהק, המעידות כי הקרנות האדומות חשודות והכספים שהועברו אליהן אינם מנוהלים כשורה ושלא לטובת העמיתים.

יזמי הקרנות זיהו את סלייס - תחת ניהולם ופיקוחם של הנתבעים - כגוף בעל תהליכים פרוצים ונטול בקרות אפקטיביות, אשר הלכה למעשה נעדר ממשל תאגידי. כך, התאפשר ליזמי הקרנות לעשות שימוש בסלייס - תוך שיתוף פעולה עם המנכ"ל הכל-יכול של סלייס, אסף גולדברג - ולהשתלט על כספי עמיתים באמצעות ניוד כספים מגופים מוסדיים מוכרים לחשבונות בנק עלומים במדינות זרות, המצויים בשליטת יזמי הקרנות ואשר משויכים לכאורה לקרנות זרות. כך הועברו סכומי עתק לקרנות זרות עלומות וחשודות, חלקן פיקטיביות שהוקמו אד-הוק לעמיתי סלייס בלבד, תוך שהם מנצלים את הרישיון שניתן לסלייס מאת הממונה ואת התעלמות הנתבעים מהמשמעות החריפה של פעילות כזו, אותה ראו כ"צמיחה עסקית" וכמנגנון להשאת רווחים לבעלי המניות של סלייס.

חלק מהכספים הועברו לקרנות למרות שלא נמצאו כלל הוראות העברה אליהן מצד החוסכים; או שהוראות החוסכים הורו בכלל על העברה לקרן אחרת; חלק מהקרנות הציגו לסלייס "אישור" על היותן "קרן חוץ", שאינו עומד בקריטריונים הנדרשים על מנת להוות אישור של ממש ולא ניתן היה להסתמך עליו; וחלק מהקרנות לא הציגו אפילו את זה. סלייס מצידה לא ביצעה בקרה על עמידה במגבלות ההשקעה, על אף חובתה בחוק לעשות כן.

כספי העמיתים המשיכו לזרום מסלייס לקרנות הזרות על אף שבניגוד לדין, לא נתקבלו שערוכים ודיווחים מרוב הקרנות האמורות, ולמרות שהקרנות האמורות לא השיבו לעמיתים כספים שהעמיתים ביקשו למשוך או להעביר לקופה אחרת - מעשה שאמור היה להדליק נורה אדומה בוהקת בפני הנתבעים כולם. הכספים המשיכו לזרום לקרנות גם כשהנתבעים ידעו (וחלקם למצער יכולים וצריכים היו לדעת), כי העמיתים מקבלים הלוואות "בתמורה" להעברת החיסכון שלהם ל"סלייס" - פרקטיקה אסורה על פי חוק . לחלק ניכר מן החוסכים לא נפתחו חשבונות בנק אישיים ("חשבון קסטודיאן"), על אף שלנתבעים היה ברור שחשבון כזה הוא חיוני לכל חוסך שיש לו קופה בניהול אישי (IRA); שכך נכתב בהסכם עם העמיתים; ושכך גם נדרש על פי דין. בהיעדר חשבון אישי, לא ניתן היה לבצע הפרדה מסודרת ואפקטיבית בין העמיתים, על כל הנובע והמשתמע מכך.

כחלק מהאנדרלמוסיה בניהול כספי העמיתים, שרר תוהו ובוהו במערכות המידע של החברה, כאשר העברות כספים של אלפי חוסכים נרשמו בטבלת אקסל, שתופעלה ידנית על ידי המנכ"ל לבדו, במחשבו האישי. ביחס לחשבונות בנק מסויימים בקופות שבניהול החברה לא בוצעו התאמות בנקים משך שנים ארוכות וקיימת אי התאמה בין רישומי הבנק לרישומים הפנימיים בחברה. כשחוסך ביקש לפדות או לנייד את כספו, שהושקע בקרנות הזרות בחו"ל, היו מועברים לידיו כספים שנלקחו מחוסכים אחרים, הגם שכספיו שלו טרם חזרו לסלייס מן הקרנות בהן "הושקעו". כך, במעין "שיטת פירמידה" (בכל הקשור לניהול ההעברות), נוצר בסלייס "בור" של כספי עמיתים שניתנו לעמיתים אחרים, בגובה נומינלי של 69 מיליון ש"ח, נכון ליום הגשתה של תביעה זו.

יתרה מזו. על אף כל האמור - גם כשהחשש מטיבן של ה"קרנות" כבר זעק לשמיים, בלא שערוכים או דיווחים; בלא אישורי קרן חוץ; כשכספים לא מושבים לבעליהם, וכיו"ב - המשיכה סלייס לקבל עוד ועוד כספים של עמיתים ולהעבירם לידי הקרנות האמורות, משל הכל תקין ומתנהל כסדרו. ככל שחלף הזמן ונתגלו עוד ועוד קשיים וכשלים, כך התגבר קצב ההעברה של הכספים מסלייס, בניהולו של אסף ובלא פיקוח של הגורמים שאמורים היו לפקח עליו, לקרנות הזרות (ההעברות החודשיות הממוצעות לקרנות בשנת 2023 עלו בלמעלה מ-50% ביחס לסכום החודשי הממוצע שעבר בשנת 2022). 

ואם לא די בכל האמור, מבדיקות שביצע צוות הניהול המורשה עולה חשד כבד שסלייס מסרה דיווחים חודשיים כוזבים ושקריים לרשות שוק ההון. על פי דין חייבת החברה המנהלת לדווח לרשות שוק ההון מדי חודש על נכסי העמיתים. על פי בדיקת הניהול המורשה, הכספים שהועברו על ידי סלייס לקרנות הזרות האדומות ונעלמו בעולם, בהיקף של עד 800 מיליון שקל נכון לרבעון רביעי 2023, דווחו כנכסים המוחזקים "במזומן" בקופת החברה, לא פחות.

עוד ב-

פרשת סלייס: המשקיעים בקרנות האלו יקבלו את כל הכסף שאיבדו

לכתבה המלאה

כתב התביעה מייחס לכל אחד מהנתבעים אחריות ישירה או עקיפה לכשלים ולנזקים שנגרמו לעמיתים. בין היתר, נטען כי הדירקטוריון לא פיקח כראוי על הנהלת החברה, לא קבע נהלים מספקים, ולא פעל לעצירת ההתנהלות הפסולה למרות התרעות חוזרות ונשנות. רואי החשבון והיועץ המשפטי לא מילאו את חובתם להתריע ולמנוע את המשך הפגיעה בכספי החוסכים. המנהל המורשה באמצעות משרד עורכי הדין ארנון, תדמור-לוי, נחוש להוביל את המאבק להשבת הכספים לעמיתים ולמיצוי הדין עם האחראים לאירוע החמור וחסר התקדים.