עובדת ותיקה שעבדה 25 שנה בטלוויזיה החינוכית הגישה תביעה נגד הטלוויזיה החינוכית ומשרדי החינוך והאוצר, לאחר שנמנע ממנה להיכלל במתווה הניוד בעת סגירת הטלוויזיה החינוכית. העובדת, אם חד הורית לשתי בנות שהייתה בת 59 בעת הגשת התביעה, הועסקה בחוזה מיוחד מסוג "חוזה 90" החל משנת 1993.

כאשר הוחלט על סגירת הטלוויזיה החינוכית ב-2018, נוצרו מספר מסלולי פרישה וניוד לעובדים. מתווה הניוד אפשר בין היתר לעובדים לעבור למשרות אחרות בשירות המדינה. החוזר הראשון כלל רק עובדים ששכרם חושב לפי הסכמים קיבוציים, ובהמשך פורסם מסלול נפרד לעובדים בחוזים אישיים.

בנובמבר 2018, כאשר העובדת התחננה לקבל אורכה במתן תשובתה עד שיתברר אם מסלול הניוד יחול גם על עובדים בחוזים אישיים, סירבו בהנהלת הטלוויזיה החינוכית לבקשתה. במקום זאת, הובהר לעובדת כי אם לא תחתום עד 30 בנובמבר "תאבד הכל".

"אני מביעה פה את מחאתי, על חוסר הצדק שנעשה כלפיי", כתבה העובדת במכתב הפרישה שלה, "הן בהוצאתי מפנסיית הגישור למרות כל הנתונים התומכים בדבר והן בדרישה להחליט עם לניוד ואם לאו, בלא מידע בסיסי האם חוזים אישים נכללים בניוד".

כעבור שבוע וחצי מחתימתה על הסכם הפרישה, נודע לעובדת כי אכן קיימת אפשרות ניוד לעובדים בחוזים אישיים. היא פנתה מיידית לביטול החלטתה, אך נענתה בסירוב חד למרות שהרשימות של המיועדים לניוד עדיין היו על שולחנו של מנהל משאבי האנוש.

מהראיות שהוצגו עולה כי מתוך שישה עובדים שהועסקו בחוזים אישיים דומים, היא הייתה היחידה שלא זכתה לניוד. העובדים הגברים האחרים קיבלו אורכות למתן תשובתם - חלקם עד 15 בדצמבר ואחרים אף עד 31 בדצמבר. כולם בחרו בסופו של דבר במסלול הניוד והמשיכו לעבוד במגזר הציבורי.

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קבע כי הנתבעים הפלו את העובדת על רקע מגדר וכי בחוסר תום לב הפעילו עליה לחץ להחליט על פרישה מבלי שהייתה לה התמונה המלאה על אפשרויות הניוד. השופטת אסנת רובוביץ-ברכש קבעה כי "לא שוכנענו כי הנתבעת הרימה את הנטל להוכיח כי לא הפלתה את התובעת אל מול העובדים הגברים שעבדו בחוזה אישי כמו התובעת בכל הנוגע להליך הניוד".

בפסק הדין צוין כי ההתנהלות נעשתה בחוסר תום לב, "שוכנענו כי הליך סיום העסקה נעשה בחוסר תום לב שעה שהנתבעים דחקו בתובעת להגיע להחלטה משמעותית שיש בה השלכה על עתידה המקצועי והכספי, זאת מבלי לתת לה את הכלים להגיע להחלטה מושכלת שעה שהכריחו אותה להחליט האם לחתום על מסמכי פרישה, במועד שכלל לא היה ברור אם יש אופציה לניוד".

העובדת תקבל פיצוי בסך 60,000 שקלים וכן 12,000 שקלים בגין הוצאות משפט. בית הדין דחה את רוב טענותיה האחרות, כולל דרישתה לפיצוי בסך 700,000 שקלים ודרישתה להחיל עליה את ההסכם הקיבוצי שחל על עובדי הטלוויזיה החינוכית. נקבע כי העובדת הועסקה בחוזה אישי ולא בהסכם קיבוצי, ושכרה היה גבוה משמעותית מזה של עובדים דומים שהועסקו בהסכם קיבוצי.

עוד ב-

פרשת "הרשימות השחורות" בתאגיד: זה העובד שיקבל עשרות אלפי שקלים

לכתבה המלאה

כזכור, בעבר פרסמנו על הסדר פשרה שאושר בבית הדין לעבודה ויביא לשדרוג בתנאיהם של עובדי רשת רנואר. כמו כן, פרסמנו על כך שבית הדין לעבודה נדרש להכריע בסוגיה רגישה במגזר הבדואי - כשחצי מהיישוב הם בני דודים, כיצד ניתן לקיים מכרזים ללא ניגוד עניינים?.