נבחרת אייס

האם אפשר לכפות על הבנקים להעניק ריבית זכות?

הקרב בעקבות הצעת החוק של ח"כ ינון אזולאי, לפיה יוכל נגיד בנק ישראל באישור שר האוצר לחייב את הבנקים לשלם ריבית מינימאלית על חשבונות העו"ש המתנהלים אצלם, חושף את צביעותם ורשלנותם של כל המעורבים – ממשלה, אופוזיציה, תקשורת כלכלית ובנק ישראל – על חשבונם של אזרחי ישראל

פרופ' ירון זליכה | 2/7/2023 11:20

פרופ' ירון זליכה על הבנקים (צילום פלאש 90/ יונתן זינדל, Magma Images, אביב גוטליב, shutterstock)

ח"כ ינון אזולאי מש"ס הגיש הצעת חוק, שזוכה בשלב זה לעידוד ממשלתי, לפיה יוכל נגיד בנק ישראל באישור שר האוצר לחייב את הבנקים לשלם ריבית מינימאלית על חשבונות העו"ש המתנהלים אצלם. הצעת החוק מנוסחת לכאורה בזהירות ומעניקה את הסמכות לנגיד בנק ישראל ולא לממשלה ואילו מעורבותו של שר האוצר היא רק באישור החלטת הנגיד ולא בייזום שלה. עם זאת, הצעת חוק זו חמורה, מסוכנת וצריכה לחלוף מהעולם. יתר על כן, הקרב נוכח הצעת החוק חושף את צביעותם ורשלנותם של כל המעורבים – ממשלה, אופוזיציה, תקשורת כלכלית ובנק ישראל – על חשבונם של אזרחי ישראל.

ראשית, הצעת החוק מייצרת תקדים של פיקוח מחירים במערכת הבנקאית. אולם, הבנקים אינם מונופול ולכן אין להתערב באופן ישיר במחיריהם. האבסורד של התערבות במחירים של גופים שאינם מונופולים בולט לאור העובדה שדווקא את החוק האוסר על מונופולים לגבות מחיר מופרז רוקן בית המשפט העליון מתוכן רק בערב פסח האחרון. זאת, בעידוד ראשת רשות התחרות והיועץ המשפטי לממשלה ובשתיקה של הממשלה עצמה כמו גם של האופוזיציה שבתקופתה החל המהלך לריקון החוק מתוכן. במילים אחרות, אפילו החוק האוסר על מונופולים לגבות מחיר מופרז ומחייב את הממשלה להתערב במחיריהם כבר אינו קיים הלכה למעשה. חוק שאומץ מאירופה ומהווה כלי חשוב מאוד בריסון מונופולים. במקום שהממשלה תחוקק את החוק מחדש ותכפה אותו על בית המשפט העליון הר כגיגית, היא מנסה כעת לפקח על מחירי גופים שאינם מוגדרים כמונופולים כלל?

שנית, אסור לערער את העצמאות של בנק ישראל בניהול המדיניות המוניטרית. זו מוסכמה עולמית שכל חריגה ממנה תערער את שוקי ההון ותפגע במעמדה של ישראל בשווקים. אמנם, הצעת החוק של ח"כ אזולאי חותרת מאוד בעדינות מתחת לעצמאות של בנק ישראל (לכאורה רק ריבית הזכות ורק אישרור על ידי שר האוצר) אולם היא תקדים מסוכן.

שלישית, החוק האגרסיבי הזה גם מיותר. לא יהיה נגיד שיכפה על הבנקים לשלם ריבית מינימאלית מהסיבה הפשוטה שאין לזה כל תקדים בעולם המערבי. לפיכך, החוק הזה יהיה מילה ריקה. גם נאכל את הדגים המסריחים של פגיעה בעצמאות בנק ישראל, גם הנגיד כלל לא יישם את החוק (שהרי החוק לא מחייב אותו לקבוע ריבית זכות אלא רק מאפשר לו) וגם נגורש מהנורמות המערביות של עצמאות מוניטארית.

רביעית, הממשלה מתגלה בכל צביעותה. הרי ממשלת נתניהו הקודמת היא זו שאפשרה לבנק ישראל להביא לסגירתם של שלושה בנקים וממשלת בנט לפיד לא מנעה את הביצוע. בנק איגוד מוזג עם בנק מזרחי תוך כדי הטבת מס ייעודית למיזוג שנחקקה הפלא ופלא ערב המיזוג. וכן, בנק דקסיה מוזג עם בנק דיסקונט ובנק אוצר החייל מוזג עם הבנק הבינלאומי.

אגב, זועק לשמיים כי לא רק שבנק איגוד היה הבנק הזול במערכת אלא שהוא גם היה היחיד ששילם ריבית על יתרת העו"ש! דווקא אותו מצא לנכון בנק ישראל, בסיוע בשתיקה ולעיתים גם בתמיכה של רשות התחרות ושל משרד האוצר, לסגור. ועם מי לסגור אותו? עם בנק מזרחי שבחלק מהפרמטרים הוא הבנק הכי יקר במערכת. הבנתם? הבנק הכי זול המערכת מוזג עם הבנק הכי יקר במערכת ונעלם מנוף התחרות!

זאת ועוד, בנק הדואר, שבכל מדינות המערב מהווה תשתית לבנק קמעונאי פרטי גדול, נשאר בבעלות הממשלה ונמנע ממנו מלהיכנס לפעולה במערכת הבנקאית. אזכיר, כי בתקופת כהונתי כחשב כללי יזמתי מכרז בין לאומי שמעמיד את תשתיות בנק הדואר לרשות בנק זר שיתחייב להפוך את תשתיות אלה לבנק קמעונאי פרטי גדול שיתחרה בבנקים המקומיים. המכרז הוקפא בשלבים מתקדמים שלו על ידי שר האוצר וראש הממשלה דאז אהוד אולמרט. אולם, רה"מ נתניהו לא חידש אותו עם שובו לשלטון בשנת 2009. כך, התשתית הכי חשובה לעידוד התחרות בבנקאות הקמעונאית נותרה במונופול ממשלתי לא יעיל וחסר תכלית.

בעוד הממשלה בעצמה פעלה לסגירת בנקים היא הקפידה להוליך את הציבור שולל בדיבורים על בנקים אינטרנטיים שלא יכולים להיות אלא שוליים לעוד הרבה מאוד שנים.

גם בנק ישראל הזועק מרה על הניסיון לערער את עצמאותו לוקה בצביעות שאין כדוגמתה. הוא זה שהוביל במשך שנים את סגירתם של בנקים קטנים ובינוניים ובפרט כאמור את בנק איגוד שחולל תחרות בכלל ותחרות על ריבית העו"ש בפרט. הוא גם זה שנכשל באופן קולוסאלי בהגנה על זכויות הציבור אל מול הבנקים. כזכור בנק ישראל באמצעות המפקח על הבנקים מנהל את מחלקת פניות ציבור. תלונות מוצדקות רבות נהדפות על ידיו (למשל הלוואות בריבית נשך המוענקות על ידי בנק בשעה שבאותו הבנק מתנהל פיקדון בריבית מאוד נמוכה או מתן הלוואה צרכנית בריבית גבוהה כאשר באותו הבנק מתנהל נכס שיכול היה לשמש כבטוחה להלוואה בריבית נמוכה ועוד) שלא לדבר על ההגנה שבנק ישראל מעניק לבנקים בתביעות ייצוגיות המוגשות נגדם. ולבסוף הכישלון הקולוסאלי של הממשלה ושל בנק ישראל בעצירת מחירי הדיור. עליית מחירי הדיור הביאה לגידול דרמטי בהיקף המשכנתאות וכתוצאה מכך להגברת כוחם של הבנקים אל מול צרכני האשראי.

במקום שהממשלה ובנק ישראל יעשו את עבודתם הם עסוקים בחוקי סרק, בקרבות מתוקשרים מסוכנים ובהולכת שולל של כולנו.