אם לשפוט לפי ההצהרות שהשרים הקדישו בשבועיים האחרונים למאבק המתמשך ביוקר המחיה, נראה שהמהפך הושלם: החקיקה המשפטית, שקודם שאבה את רוב תשומת הלב הממשלתית, נדחקה למיקום נמוך יחסית בסדר היום הירושלמי – ואילו עליות המחירים, בעיקר בענף המזון, הפכו לפתע לנושא החם שפוליטיקאים מתחרים על הזדמנות להשחיל בעניינו הבטחה או תובנה.

האם אלה סקרי דעת הקהל שהבהירו למקבלי ההחלטות סוף-סוף מה באמת מטריד את הציבור? אולי ההבנה שהשינוי הרדיקלי, שחלקם קיוו לראות בשיטת המשטר הישראלית, ירד למעשה מהפרק? בכל מקרה, התוצאה אחת: איומים על חיות ומיארה – אאוט, איומים על "קוקה קולה" ועל "דיפלומט" – אין. המתקפה על אויבים מדומיינים מ"כנופיית שלטון החוק" נסוגה לעת עתה מפני יריבים מוחשיים בהרבה של הצרכן: בנקים, מונופולים וקרטלים.

ועדת נתניהו: טיפול שורש – או אחיזת עיניים?
ואולם, האם מלבד הצהרות יש גם תוכניות אמיתיות שיניעו הוזלות על המדף בסופר? את יריית הפתיחה בקמפיין שחרר רה"מ נתניהו, כשהכריז על הקמת ועדה – כן, עוד ועדה! – למאבק "חסר פשרות" ביוקר המחיה. גם במונחים של נתניהו, המצטיין בכותרות ריקות מתוכן, מדובר בשיא חדש: אם הקבינט הכלכלי בראשותו כונס רק פעם אחת מאז הקמת הקואליציה, וגם אז ייחד את מירב זמנו לדיון על עבודות הרכבת בשבת; ואם רק בשבוע שעבר הודיעו השרים סמוטריץ' וברקת על הקמת צוות חדש שיעסוק בהגברת התחרות; מדוע יש צורך בעוד ועדה, בהרכב דומה להפליא של שרים, שממנה דרש נתניהו "להביא לו" צעדים עם "לוחות זמנים ברורים"?

לאורך שנותיו הרבות בתפקיד, ממשלות נתניהו מינו ועדות משני סוגים: כאלה שנועדו לקדם צעדים ממשיים שכבר היו על השולחן (הפרדת קופות הגמל מהבנקים, הוצאת כרטיסי האשראי מהבנקים, הקמת תאגיד השידור במקום הרשות הוותיקה) – מול כאלה שנועדו בעיקר למסמס את התסכול על חוסר המעש בתחום שלשמו כביכול הוקמו. כזו הייתה, למשל, ועדת אללוף למאבק בעוני – שאת המלצותיה, הגדלת הקצבאות, איש לא שקל מראש ליישם; או ועדת לוקר לייעול תקציב הביטחון, שאת המלצותיה צה"ל פעל לטרפד כבר מהרגע הראשון; אפילו ועדת טרכטנברג, שהצליחה לחולל שינויים מסוימים בעקבות המחאה החברתית, נועדה מלכתחילה להוריד את גובה הלהבות ברחוב – ולכן מחקרי מעקב הראו שרוב מסקנותיה נותרו במגירה. לאיזו משתי הקטגוריות שייכת, לדעתכם, "ועדת נתניהו" החדשה? לא קשה להסתכן בהימור.

המפץ של ברקת: האם שר הכלכלה יעקוף את סמוטריץ'?
הצעה בשרנית בהרבה של ברקת, שנידונה גם בחוק ההסדרים האחרון לפני שבוטלה ע"י האוצר, נוגעת לפירוק כמה מהתאגידים החזקים ביותר בשוק המזון הישראלי. במסגרת היוזמה, חברות שיש להן שליטה בחלק אחד מהענף – נניח "דיפלומט" בתחום מוצרי הפארם – יהיו מנועות מלהפיץ סחורה במקטעים האחרים (במקרה הזה, מותגי ממתקים או תחליפי חלב לתינוקות). ההיגיון הבסיסי מנחה שהגבלת קונגלומרט מלשלוח עוד ועוד זרועות למדפים, תסייע להכניס גם שחקנים קטנים שיחוללו תחרות על כיסי הצרכנים.

ברקת ספג מכה מקצועית ותדמיתית כשאגף התקציבים של האוצר החליט, בברכתו של סמוטריץ', להוציא את רפורמת הדגל הזו מהתוכנית הכלכלית לשנתיים הקרובות. הנימוק המרכזי להתנגדות היה שדווקא עסקים קטנים נהנים מהקשרים עם מפיצים גדולים, כמו "דיפלומט" ו"שסטוביץ'", שיכולים לשווק גם את המותגים שלהם על גבי התשתית הלוגיסטית הקיימת.

השבוע הודיע ברקת על התעלמות מעמדת האוצר, והחזרתה של הרפורמה לשולחן, לכאורה "בגיבויו של נתניהו". אלא שהשאלה לצד מי יעמוד ראש הממשלה במקרה של עימות חזיתי מול סמוטריץ', המתנגד ליוזמה, עדיין רחוקה מהכרעה. ההיסטוריה מלמדת שחישובים פוליטיים ישחקו תפקיד בעמדה שינקוט, בוודאי לא פחות מאשר שיקולים מקצועיים. איך נאמר בעדינות? למונופולים הגדולים בענף המזון מומלץ שלא לעצור נשימה או לצמצם את קווי הייצור.

עד אז מקדם שר הכלכלה רפורמה צנועה יותר, ואפקטיבית לא פחות: חברות ריכוזיות עם כוח שוק עודף, גם אם הן בבעלות פרטית, יחויבו לחשוף לציבור את דוחותיהן הכספיים – כדי שצרכנים יוכלו להיווכח בגודל הקופון שגזרו על חשבונם. בין היצרנים שיושפעו מהצעת החוק החדשה נמצא ללא ספק את "תנובה", "טרה" והחברה המרכזית למשקאות קלים, המחזיקה בזיכיון בלעדי בישראל מ"קוקה קולה" העולמית.

האחרונה כבר סירבה להעביר לברקת נתונים שדרש על היקף המכירות שלה בישראל, בטענה שאין לשר סמכות לדרוש אותם. במצב שנוצר ייתכן שהמפקח על המחירים ייאלץ לפנות לביהמ"ש על מנת להשיג את החומר בצו – הליך שיעכב כשלעצמו את הטיפול בהתייקרות מוצרי המזון. כל יום שעובר במציאות הנוכחית, ונכונו לנו עוד רבים כאלה, הוא רווח נקי למונופולים והפסד נקי לציבור ולשקיפות.

סמוטריץ' נגד הבנקים, הנגיד נגד סמוטריץ'
כששר האוצר סיים להתעמת עם מפגינים נגדו, בכנס אלי הורוביץ לכלכלה של המכון הישראלי לדמוקרטיה, הוא הפתיע ופתח במתקפה נגד הבנקים: סמוטריץ' איים להטיל מס כבד על רווחיהם של הגופים העשירים במשק, יממה בלבד לאחר שח"כ דוד ביטן דרש לבצע צעד כזה, על רקע תוצאותיהם הכספיות לרבעון הראשון של השנה.

מתברר שבעקבות רצף העלאות הריבית של הנגיד, 5 הקבוצות הפיננסיות המובילות גרפו יותר מ-6 מיליארד שקל - סכום שבעבר אפיין את רווחיהן במשך שנה שלמה – ולא בזכות התייעלות או חריצות, אלא רק הודות להגדלת פער הריבית: בין מחיר ההלוואות שזינק מצד אחד, לבין התמורה על פיקדונות שהשתפרה הרבה פחות מהצד השני. נאום התוכחה של סמוטריץ' כוון אמנם רשמית ל"פועלים" ו"לאומי" אך נתפס, במשתמע, גם כביקורת על בנק ישראל – שנמנע מלהפעיל עד כה את סמכותו כדי לוודא שהריבית מתגלגלת לכיסם של החוסכים הפרטיים.

הנגיד, מצדו, לא נשאר חייב. לא רק שפרופ' אמיר ירון התעלם לחלוטין מהאיום שהשמיע סמוטריץ' לפניו על אותה במה ממש, אלא שהוא פתח במתקפה משלו – על תקציב המדינה ("חלק ממנו יתרום באופן שלילי לצמיחה"), הרפורמות החסרות בו לטיפול ביוקר המחיה ובעיקר: השפעתה השלילית ביותר של המהפכה המשפטית על המשק. החידוש המרכזי במצגת של ירון הוא חישוב שלפיו השקל צנח בחודשים האחרונים מול הדולר בשיעור חריג, כ-10% מעבר לממוצע בעולם, על רקע אי-הוודאות שהניסיון לשינוי במבנה המשטר חולל בכלכלה הישראלית.

הפיחות הזה, העריך ירון על סמך מודלים שונים, אחראי לבדו ל-1% שלם באינפלציה המכבידה על כולנו – או בתרגום חופשי: במקום לעסוק במאבק היומיומי ביוקר המחיה, שמעיק על מאות אלפי משפחות, שרי הממשלה קידמו רפורמה שפגעה כבר בפועל בכלכלה ואף הובילה לייקור מוצרים מיובאים. במושגים של נבחרי ציבור בכלל, ושל שר אוצר בפרט, זו האשמה כלכלית שאין כבדה ממנה.

עוד ב-

סמוטריץ' מרוצה מהמדד: "יוקר המחיה - לא גזירת גורל"

לכתבה המלאה

בימים שבהם האינפלציה כובשת מחדש את הכותרות הראויות לה, ברור שכל שחקן במשק משתדל להרחיק את האשמה מהמגרש שלו: סמוטריץ' קובל על הבנקים למרות שבעצמו אישר תקציב אנמי; ברקת מתגולל לסירוגין על רשות התחרות ועל המונופולים, למרות שבעצמו כשל בניסיון להעביר נגדם רפורמה בחוק ההסדרים; הנגיד מצביע על הממשלה כאחראית הבלעדית ליוקר המחיה, תוך גימוד מסוים של תרומת העלאות הריבית למצב; ואילו נתניהו? הוא יפתור הכול ב"ועדה בראשותי": רק תנו לו כבר פעם אחת את המושכות, ותראו בעצמכם איך זה מסתדר.