בשנים האחרונות הפכו עובדי ההייטק למושא קנאה וליעד ללא מעט השמצות. קנאה, על שום השכר הגבוה יותר של עובדי ההייטק ביחס לשכר הממוצע במשק. על פי פרסומי הלמ"ס מגיע השכר הממוצע בהייטק לכשלושים אלף שקל, פי שניים וחצי מהשכר הממוצע במשק. ברוטו כמובן. על שום המיסוי הפרוגרסיבי מצטמצמים הפערים בשכר הנטו אך הם עדיין גדולים ומגיעים לסדר גודל של פי שניים. השמצות, על שום התחושה המוטעית בציבור כי השכר הגבוה של עובדי הייטק הביא לרגישות מופחתת שלהם למחירי הדיור וכתוצאה להאצת העלייה במחירי הדיור. 

אלו הם כמובן הבלים. אשר לקנאה הרי היא מתעלמת מארבעה גורמים חשובים המסבירים את השכר הגבוה יותר בהייטק. ראשית, רמת ההשכלה וההון האנושי בהייטק גבוהים מאוד. הון אנושי שנובע בחלקו מכישורים גבוהים ומנטייה ליזמות גדולה יותר ובחלקו מהכשרה והתנסות במקום העבודה. ההייטק תורם לפיתוח ההון האנושי של עובדיו במידה גבוהה בהרבה מהתרומה של ענפים אחרים. גם הצבא מסייע לצבירת הון אנושי בלתי מבוטל של בוגרי יחידות טכנולוגיות שונות. 

שנית, רמת הלחץ בעבודה במקצועות ההייטק היא גדולה. חברות סטארט אפ רבות כמו גם נוהלי עבודה אמריקאים. אין יום ואין לילה. השחיקה בעבודה מאוד גבוהה. במישור זה, אין להשוות את השכר הממוצע בהייטק לשכר הממוצע בכלל המשק שהרי השכר במשק כולל את עובדי המגזר הציבורי אשר עם כל הכבוד וההערכה הרי לא כל עובדיו ועובדותיו הן אחיות או עובדות סוציאליות שהלחץ בעבודתן גבוה אף הוא. 

שלישית, מרכזי ההייטק הגדולים בישראל נמצאים במרכז הארץ. רמת התחבורה הציבורית בישראל כה נמוכה עד שלעובדי ההייטק אין מנוס אלא להתגורר ברובם במרכז הארץ קרוב לעבודה. מקום בו מחירי הדיור והשכירות גבוהים יותר מהמוצע הארצי וכך גם יוקר המחיה. 

ולבסוף, רמת הסיכון בהייטק גבוהה מאוד. הן סיכון אישי שהרי הטכנולוגיות מתקדמות ללא הרף ואדם חייב להתפתח אחרת יישאר מאחור וייפלט החוצה. הן סיכון גילני שהרי ידוע כי ההפליה הגילנית (כלומר אפליה של גילאים מבוגרים יותר) משמעותית בהייטק ואדם בגיל 50 שלא לומר אף 40 עלול למצוא את עצמו יקר מדי בהשוואה לאדם צעיר וכן יסבול מדעות קדומות לפיהן כביכול אנשים בוגרים יותר הם מתקדמים פחות מבחינה טכנולוגית ומתאימים פחות לסביבה דינמית הזקוקה לשינויים תכופים. והן סיכון מערכתי שהרי ההייטק מבוסס על יזמות בלתי פוסקת ששיעורי ההצלחה שלה אינם מאוד גבוהים. רוב הסטארט אפים לא יצליחו וייסגרו. חלק גדול מהפרויקטים הטכנולוגיים בחברות הייטק מבוססות לא יבשילו ויסגרו. כל זאת מעמיד סביבה עתיקת סיכון לעובד ההייטק הנאלץ למצוא דרך חדשה בתדירות גבוהה מאוד.   

אשר לתרומה כביכול למחירי הדיור הרי קוראי טור זה מכירים את עמדתי לפיה עליית מחירי הדיור נובעת ממדיניות מאקרו כלכלית שגויה שמדכאת את הצמיחה וכתוצאה מכך מדכאת ייצור הזדמנויות השקעה אלטרנטיביות ומדכאת את הריבית הריאלית לטווח ארוך. שני אלה מעודדים ציפיות לעליות מחירים בדיור וכנבואה המגשימה עצמה גם מעלים בפועל את המחירים. אגב, גורמים אלה גם שוחקים את החיסכון הפנסיוני שלנו אך בכך אעסוק בטור נפרד. במדיניות זו לא אשמים עובדי ההייטק יותר מכל אזרח אחר המצביע שוב ושוב לאותן מפלגות שמקדשות מדיניות כושלת וארוכת שנים זו.  

והנה המשבר בשוקי ההון בעולם, עליית סביבת הריביות והצמצום הצפוי בכמות הכסף בארה"ב, הביאו לנפילה משמעותית בקצב הגיוסים ובצפי לשנתיים שחונות. כל אלה פגעו באופן משמעותי בהיקף המשרות הפנויות, הביאו לשורה של פיטורי צמצום והתייעלות ולהקפאה של שכר ותנאים נלווים. החגיגה שאפיינה את ההייטק בעידן הריביות הזולות נגמרה, או לכל הפחות לקחה חופשה ארוכה. 

שלושים מאות וחמישים אלף עובדי ההייטק, גם בשכרם הגבוה יחסית, נקלעו למשבר כאשר רמת החוב הפרטי שלהם גבוהה עקב משכנתאות יקרות שעוד הולכות ומתייקרות עם העלייה המשמעותית בריבית הפריים. גם האינפלציה שוחקת את שכרם נטו במידה רבה יותר מהממוצע הארצי. זאת, עקב מדרגות המס הפרוגרסיביות וההחלטה השגויה של שר האוצר ליברמן שלא לעדכן את מדרגות המס בגובה השינוי במדד המחירים לצרכן (החלטה שמשמעותה עליה בנטל המס על חשבון האזרחים). 

עובדי ההייטק מהווים כמעט עשרה אחוזים מהעובדים במשק, אך על שום שכרם הגבוה יחסית, חלקם בתשלומי המס כפול ואילו תרומתם לצריכה הפרטית, החשוב במנועי הצמיחה של משק מודרני, גדולה מאוד. הבעיה של עובדי ההייטק היא אפוא הבעיה של כולנו. 

עוד ב-

מפריטים אותנו: הממשלה ממשיכה לקבל החלטות הזויות

לכתבה המלאה

הכותב הוא יו"ר המפלגה הכלכלית וראש ביה"ס לחשבונאות, כלכלה וניהול כספים בקריה האקדמית אונו