רבים שואלים אותי מה כוונתי בביטוי 'הון שלטון'? ובכן הכוונה הפשוטה היא שמאחורי החלטה של שר, חבר כנסת או פקיד בכיר, לפעול או להימנע מפעולה מסתתר אינטרס זר של בעלי אינטרסים עסקיים גדולים במשק הישראלי. במאמר זה אתייחס לכמה פרצות מרכזיות המאפשרות את התופעה ואציע כמה שינויי חקיקה חיוניים.

ראשית, החוק הקיים מתיר לבעלי הון להעמיד ערבויות לא מוגבלות למפלגות אשר הופכות לתלויים בהם אם ברצונם לגייס את המשאבים הנדרשים להצליח בבחירות. מטבע הדברים לבעלי הון יש אינטרסים ודעות שספק אם המפלגות ירצו לפגוע בהם שלא לומר שמא ירצו לקדם את אותם האינטרסים. הלקונה בחוק המאפשרת לבעלי הון להעמיד ערבויות להקמת מפלגות צריכה לעבור ריסון. לטעמי יש לאסור על בעלי הון שלהם אינטרסים ריאליים משמעותיים במשק להעמיד ערבויות להקמת מפלגות או למימונן.

שנית, בעלי הון גם שולטים בכלי תקשורת מרכזיים ובראשם מונופול הטלוויזיה 12 וידיעות אחרונות. אלה קובעים במידה רבה את האג'נדה הציבורית. המחקר הכלכלי מצביע על כך שכלי תקשורת בבעלות אינטרסים עסקיים מעוותים את המידע המונגש לציבור ומסננים אותו בהתאם לאינטרסים העסקיים של בעליהם ו/או של המפרסמים בהם. במדינה שבה מערכת המדיה מאוד לא תחרותית תהיה בכך גם פגיעה חמורה בדמוקרטיה. על רקע זה, חובה לטעמי להרחיב את חוק הריכוזיות כך שיכיל גם כלי תקשורת מרכזיים. היינו, כלי תקשורת המהווה שחקן מהותי בתחום פעילותו (טלוויזיה, רדיו, אינטרנט, עיתונות) לא יוכל להיות מוחזק על ידי בעלי אינטרסים ריאליים מהותיים במשק. זאת, בדומה למגבלות החלות על אחזקות צולבות של מוסדות פיננסיים ושל עסקים ריאליים.

שלישית, הבנקים בישראל מלווים עשרות מיליוני שקלים למפלגות שונות ההופכות להיות תלויות ברצונה הטוב של המערכת הבנקאית לפרוס את החובות ולאפשר להם תקציב נאות להתמודדות בבחירות. האם באמת אתם מתפלאים שהממשלות השונות דיברו גבוהה גבוהה על הגברת התחרות בין הבנקים אך במציאות פעלו לצמצם את התחרות ולחזק את כוחם של הבנקים הקיימים? שלושה מיזוגים בין בנקים אפשרו הממשלות בשנים האחרונות שצמצמו עוד ועוד את התחרות בין הבנקים וחיזקו את כוחם. המיזוג האחרון מרגיז במיוחד. בנק מזרחי, שהוא הבנק הכי יקר במערכת, מיזג את בנק איגוד שהוא היחיד שהציע לציבור ריבית על יתרות הזכות בחשבונות העובר ושב שלו. כפי שפיצלנו בעבר נכסים שונים מהמערכת הבנקאית כך יש לכפות על הבנקים פיצול של הבנקים שמוזגו והוצאתם חזרה לפעילות עצמאית.   

רביעית, תופעת הדלת המסתובבת שהיא פועל יוצא מחוק הצינון. בתוכנית מגש הכסף דנתי ברשימה הארוכה של הפקידים הבכירים שעברו לעבוד אצל החברות הגדולות והאינטרסים העסקיים הגדולים עליהם הם פיקחו במסגרת תפקידיהם הציבוריים לאחר צינון של שנה בלבד. דלת מסתובבת של רגולטורים קראנו לכך. צפו בתוכנית מגש הכסף ותיווכחו בעצמכם כי הרשימה כה ארוכה עד שהיא דורשת טור בפני עצמו. אתם באמת סבורים כי בשעה שהפקידים הללו שימשו בתפקידם הרגולטורי הם יכלו להימנע מהמחשבה כי מקום העבודה הבא שלהם עשוי להיות אצל אחד המפוקחים או שותפיו או משקיעיו או בעליו? נראה כי אין מנוס אלא מלהרחיב את חוק הצינון כך לשלוש שנים לפחות בדומה לחוק המגביל רמטכ"ל מלהיכנס לזירה הציבורית.
 

חשוב לזכור, כי תשעים אחוזים מהפערים הכלכליים בין מדינות דומות נובעים מפערים באיכות המדיניות. כאשר את המדיניות קובעים פוליטיקאים ופקידים שעל אוזנם או על כיס מפלגותיהם - שלא לומר אוחזים במפתח למשכורתם העתידית – יושבים בעלי אינטרסים עסקיים אל תתפלאו כי הם ינהלו מדיניות הפוכה למדיניות הכלכלית הנדרשת. כך מגיעים ליוקר המחיה והדיור הגרועים במערב. כך מגיעים להכנסה הכי גרועה במערב. כך מגיעים לנטל המיסים הפרטי הכי גרוע במערב. כך מגיעים לשיעורי העוני הכי גרועים במערב. כך בדיוק נראה הון שלטון וכך הופכת מדינה כישראל לאחת המדינות שבהן רמת השחיתות היא כה גבוהה. 

עוד ב-

כספית מתפוצץ על ירון זליכה: "מגלומן"

לכתבה המלאה

*הכותב הוא יו"ר המפלגה הכלכלית וראש ביה"ס לחשבונאות, כלכלה וניהול כספים בקריה האקדמית אונו