לצד הציפורים הנודדות והשלכת, נולד בשבועות האחרונים עוד סימן היכר אופייני לסתיו 2021. בזה אחר זה מצייצים פוליטיקאים, פרשנים ונציגי חברות אנרגיה כשבפיהם מסר דומה: מתווה הגז של נתניהו ושטייניץ, שבגינו שניהם ספגו ביקורת חריפה לפני כ-6 שנים, התברר כביכול בדיעבד כהצלחה מסחררת.

הנה, "עובדה": בזמן שהמחיר מזנק בכל אירופה לקראת החורף הקר, ישראל נהנית מייצור ודאי ויציב של חשמל. "אמרתי לכם!" – צוטט השר לשעבר באותיות גדולות על שער על מוסף "מקור ראשון" ועקץ באותה נשימה: "הגיע הזמן שהמתנגדים יודו ביושר בטעותם".

זו לא הפעם הראשונה שבה שטייניץ תובע את עלבונו על המחאה שפרצה נגדו בימים הסוערים ההם. גם בספרו "הקרב על הגז", הוא סוגר חשבון עם רבים (כולל כותב שורות אלה) שסברו בזמן אמת כי ניתן להגיע לפשרה טובה יותר בין הממשלה לשתי החברות הדומיננטיות בשוק – "דלק קידוחים" ו"נובל אנרג'י" – כזו שלא תנציח לשנים את המונופול של תשובה, ובעיקר של שותפתו האמריקנית, בענף האנרגיה הישראלי.

נתניהו ושטייניץ. צילום: מרק ישראל סלם POOL

הטענה שמשמיע שטייניץ מאז ועד לראיון האחרון לא השתנתה באופן מהותי: החלופה היחידה לאימוץ המתווה שהוא הציע, ככתבו וכלשונו, הייתה "להשאיר את הגז בים", ואז – כמו עמיתינו האירופים – היינו לכאורה תלויים בחסדיהם של שליטים כמו פוטין וא-סיסי כדי לחמם את הבתים. על מנת למנוע תרחיש כזה, טען השר בשעתו, אין ברירה אלא לוותר: "תמורת" התחייבותם לפיתוח "לוויתן" (כלומר, הזדמנות לעשות עסקים מצוינים במזרח התיכון כולו), בעלי המאגר העצום הורשו להחזיק במקביל – חלקם עד עצם היום הזה – גם בשדה "תמר" המתחרה, על אף שבין שתי התגליות אמור להתחולל מאבק עז על לקוחות ומחירים; למרות הבעלות הצולבת שנוצרה כאן בחסות הממשלה, לא הונהג פיקוח על התעריף – ורגולטורים מרכזיים שהזהירו מהשלכות צרכניות של המהלך, כמו הממונה על ההגבלים ויו"ר רשות החשמל, מצאו את עצמם בפול-גז בחוץ.

את הנחת המוצא של שטייניץ – או מתווה הגז או גז באדמה – אין שום סיבה לקבל, גם במסגרת הדיון שהוא מבקש לעורר בדיעבד על המתווה. מי קבע למשל שמתשובה ניתן לדרוש שימכור את מניותיו ב"תמר" תוך 6 שנים, כדי לעודד תחרות עתידית בינו לבין "לוויתן", אך בפני שותפתו "נובל" (שנרכשה לימים ע"י תאגיד האנרגיה "שברון") לא ניתן היה להציג דרישה זהה? הרי העובדה שהמפעילה האמריקנית ממשיכה להחזיק עד היום במקביל בשני מצבורי הגז הגדולים בישראל אי פעם, פגעה באופן מבני בתמריץ שלה להוריד את המחיר ללקוחות.

רק לפני שנה פנתה בדחיפות חברת החשמל לממונה על ההגבלים, בטענה ש"שברון" מונעת משאר שותפותיה ב"תמר" למכור לה גז בתעריף נמוך, כדי למנוע הוזלה מקבילה ב"לוויתן": "נובל מחזיקה את משק החשמל בישראל כבן ערובה... פעולתה ניתנת לתיאור כבריונות ממש... הכול לשם דיכוי מוחלט של התחרות והגדלה של רווחיותה" – נכתב שם, במילים שאין להן תקדים, מפי המשתמשת הגדולה בגז טבעי בישראל. לפי הטקסט הזה, לא נראה שהיא רוותה נחת מיוחדת מפירות מתווה הגז ומריכוזיות השוק הממושכת שהונצחה בו.

הארכיונים מגלים שבזמן אמת דווקא הוצעו פתרונות מידתיים לבעיה הזו – למשל, חיוב החברות השותפות לבצע "מכר בנפרד" של הגז המיוחס לכל אחת מהן מתוך כל מאגר, כך שתוכל להתפתח תחרות פנימית על המחירים לצרכנים; או הקמת חברה ממשלתית חזקה שתרכוש בלעדית את הגז מהמונופול עבור כל לקוחותיו – מה שנקרא בעולם Single Buyer – כדי לייצר יחסי כוחות שווים יותר בין המוכרים לקונים. שתי ההצעות האלה נדחו, כמו רבות אחרות, בחסות הרטוריקה הממשלתית הקבועה של "הוצאת גז מהמים". רק בדו"ח מאוחר שפרסם ב-2017, התריע מבקר המדינה כי היעדר מנגנוני ההגנה הנדרשים על האינטרס הציבורי, הקפיץ את עלות הייצור של חשמל ועתיד לעלות למשקי הבית מיליארדי שקלים במצטבר.

דווקא הקביעה האחרונה מעמידה קושי ממשי בפני מתנגדיו של שטייניץ: אם העסקה אכן פגעה בתחרות בין מאגרי הגז, כפי שצפו מבקריו, איך קרה שאצלנו המחיר נמוך כיום משמעותית בהשוואה למדינות אירופה המשלמות ביוקר? התשובה אינה טמונה במתווה השנוי במחלוקת מול תשובה ו"נובל", אלא בעיקר בחוזה האספקה שנחתם עוד ב-2012 בין "תמר" לחברת החשמל. בניגוד למקובל בעולם, תעריפי הגז בהסכם לא הוצמדו למחירי הנפט או לנתוני אנרגיה כלשהם – אלא למדד המחירים הכללי לצרכן בארה"ב, בתוספת אחוז אחד כל שנה, וזאת במטרה למנוע תנודות חדות במחיר ללקוחות. במילים פשוטות: עלות הייצור של חשמל בארץ נקבעה הלכה למעשה עפ"י מדדי הדיור, הביגוד והירקות האמריקניים, במנותק לחלוטין מטלטלות עולמיות שעשויות לייקר או להוזיל את הגז עצמו במדינות אחרות.

האם זו שיטה עדיפה? תלוי מתי בודקים: באפריל 2020 למשל, בעיצומו של סגר הקורונה הראשון, סערה העיתונות הכלכלית כשהתברר כי מחירי הגז בעולם צונחים לרמות מגוחכות – עד 2 דולר ליחידת חום – בעוד שאצלנו חברת החשמל ממשיכה לשלם 5.5 דולר. גם אז, נותרה הסיבה זהה: התעריף בישראל לא מתכתב עם מדדי אנרגיה בבורסות העולם, שבמקרה ההוא ירדו משמעותית, אלא משייט במתינות עפ"י קצב האינפלציה בארה"ב. אלא שאז, כששילמנו ביוקר בהשוואה למדינות העולם, שטייניץ לא מיהר להזכיר לנו בחיוך רחב מי האחראי למתווה; ואילו בנקודת הזמן הנוכחית, כשהתעריף הפך לאטרקטיבי יחסית עקב נסיבות חיצוניות שאינן בשליטתו, השר לשעבר תובע מחדש את התהילה האבודה על המתווה. גם קרדיטציה, מתברר, היא עניין של סיטואציה...

לוויתן. צילום: מרק ישראל סלם POOL

לא במקרה שטייניץ בוחר להתמקד רק במחירי הגז, ונמנע מלהזכיר את הבטחתו המרכזית בימים שקדמו לאישור המתווה: כשראש הממשלה נתניהו לצידו, השניים התחייבו שהעסקה עם תשובה תניב לציבור הישראלי הכנסות ממיסים בסך "מאות מיליארדי שקלים בשנים הבאות". התחזית האופטימית הזו נשענה על שינוי חשוב במדיניות התמלוגים, ששטייניץ עצמו הוביל בעזרת ועדת מומחים בראשות פרופ' איתן שישינסקי מהאוניברסיטה העברית. כדי לנהל את ההון העצום שאמור היה להצטבר כבר מזמן בקופת האוצר, הוקמה בחוק עוד ב-2014 "קרן העושר" – לשם ינותב כביכול המס האדיר מחברות הגז, מיד כשיסתכם ליותר ממיליארד שקל בשנה.

אלא שבניגוד גמור לביטחון שהפגינו נתניהו ושטייניץ, הקרן המדוברת אפילו עוד לא נפתחה: לפי דיווחי רשות המיסים ב-2020, מקץ 7 שנים לאישור החקיקה, "היטל שישינסקי" עמד על 486 מיליון שקלים בלבד – רחוק מהרף שנקבע – ועד שנת 2064 יסתכמו המיסים לכל היותר ב-53 מיליארד דולר, סכום נמוך משמעותית מאומדנים קודמים ואף מהוצאות הממשלה בתקופת משבר הקורונה לבדו. מבלי לזלזל באף פרוטה, כבר ברור שהמצג כאילו המיסים מגז יחוללו מפנה היסטורי בתקציבי החינוך או הבריאות של הדורות הבאים, היה מנופח בלשון המעטה.

ואיפה טעו בכל זאת חלק מהמתנגדים לשטייניץ? בניגוד להשמצות מן העבר, ועד לכתיבת שורות אלה, לא נמצאו חשדות לשחיתות בקבלת ההחלטות סביב המתווה – על אף שרה"מ נתניהו נתון היה מאז בחקירות רבות. גם כשפעל בניגוד צורם לעמדת מומחים ומפקחים, שטייניץ קידם את המתווה פשוט כי האמין בו. דווקא מפני שלגז נולדות חלופות חדשות משנה לשנה, שר האנרגיה צדק גם כשהתיר לייצא לפחות את מחציתו לחו"ל – ובכך לנצל, כל עוד ניתן, את ערכו של המשאב המאוים הזה. בסופו של דבר, הייתה לייצוא תרומה חיובית גם ליחסים בין ישראל לבין מצרים וירדן, שחתמו עמה על חוזים למרות הספקות של רבים. בהחלט ייתכן שעכשיו, כשהמחיר שוב עולה לפחות באופן זמני, יש מקום אפילו לשקול את הגדלת המכירה לחו"ל – ככל שיוכח כי זו תניב הפעם עלייה ממשית בהכנסות המדינה.

לא מיותר לציין, לבסוף, שההתמקדות המוחלטת בגז הסיטה בעשור האחרון את תשומת הלב העיקרית של מקבלי ההחלטות כאן מהמהפכה האמיתית שמתחוללת במשק האנרגיה העולמי: התקדמות לחשמל ירוק באמת המבוסס על משאבי טבע נקיים כמו שמש, מים ורוח. הגז, שאכן מזהם פחות את הסביבה לעומת פחם או סולר, נותר בבסיסו דלק פוסילי שמדינות ה-OECD שואפות בהדרגה להגביל את השימוש בו לטובת אותן אנרגיות מתחדשות. גם משקיעי ענק בעולם, דוגמת קרנות פנסיה וחברות לניהול תיקים, חותרים בשנים האחרונות לנתב את כספי החוסכים לפי מדדי קיימות סביבתית (שמכונים בקיצור ESG) – ושם, עסקי הגז כבר אינם מקוטלגים בקטגוריה של "ירוק כהה". גם ישראל שטופת השמש הציבה יעד שאפתני לשימוש בטכנולוגיות נקיות עד סוף העשור – 30% מצריכת האנרגיה במשק כולו – אך כרגע "מתהדרת" בנתון של כ-8% בלבד, מהנמוכים במדינות המערב. במובן הזה, גם אם שטייניץ ניצח כדבריו ב"קרב על הגז", לא בטוח שהוא התמקד במלחמה הנכונה לטווח ארוך.

הכותב: הכותב הינו הפרשן הכלכלי של חדשות 13