התקשורת בישראל מתאבדת, למרות שמנהלי ערוצי השידור ברדיו ובטלוויזיה יודעים שניצחון גוש נתניהו בבחירות יביא להרס סופית של מקצוע העיתונות בישראל, הם ממשיכים לשמר איזונים קדושים, מתחנפים לבוחרי נתניהו ולממשלה, ומסייעים מדי יום למי שרוצה לחסלם, לנצח בבחירות.

לפעמים זה נדמה שהתקשורת משתוקקת לראות את נתניהו נבחר, גם בידיעה שיום למחרת הם אלו שיהיו על המוקד, והערכים עליהם מושתת העיתונות החופשית ירמסו ברגל גסה על ידי הממשלה.

במקום להבין את גודל הרגע ולהציל את עתידם, הם בוחרים להתחנף לשלטון, להוציא מחוץ לשיח עמדות אופוזיציונריות בוטות, ולהדיר כל עמדה המריחה משמאלנות. הפחד מהממשלה ומנטישת הקהל, גרם לרוב התקשורת להיכנע, ללא קרב. כניעה שהיא המפתח לתבוסה גדולה ומוחלטת, ולניצחון המוחלט של נתניהו על חופש העיתונות והעיתונאים בישראל.

אם ינצח נתניהו בבחירות, לא יהיה מי שימנע העמדה לדין של עיתונאים כמו אביעד גליקמן על פייק התיק שנפתח לו, עיתונאים אחרים יחקרו ויועמדו לדין על פרסומים וחשיפות ביקורתיות, ובאמצעות רגולציה דורסנית נתניהו ישיג שליטה על כל גופי השידור הציבורי והמסחרי. בעלי הון שיפרסמו או ישקיעו במדיה ביקורתית יוחרמו על ידי הממשלה ודובריה, וללא מערכת משפט שתגן עליה, התקשורת תחוסל.

בתקשורת יודעים זאת, מבינים את גודל האיום, אך ממשיכים להגיש לכאורה, "לתליין את חבל התלייה שלהם עצמם".

את הדוגמא הבולטת ביותר להתבטלות התקשורת החופשית מול הממשלה, ניתן לזהות מדי כמה שבועות כאשר נתניהו מבקש להפקיע זמן שידור יקר וחשוב, לטובת מופע יחיד של תעמולה וטרור פסיכולוגי, הנועד, לדעתי, לייצר נרטיב לאומי שקרי, תוך חלוקת עלבונות ודה לגיטימציה לתקשורת החופשית. במקום להתנות את מתן הבמה בקיום ראיון עיתונאי, בערוצי התקשורת משדרים את ההצהרות בשידור חי, ומסתפקים בשאלה עלובה מהקהל, מוכנים לספוג עלבונות ונזיפות, ללא אפשרות לשאלת המשך ועימות נתניהו עם דבריו.

אך הכניעה לנתניהו ובוחריו עמוקה הרבה יותר, האזנה מקיפה לשיח התקשורתי בישראל, ולא רק בגלי ישראל ובערוץ 14, מציגה תקשורת ימנית מוחלטת, נטולת ערבים ושמאלנים, שעסוקה בלעשות נעים בגב ונזהרת שלא להרגיז את הציבור יותר מדי.

שיח הפרשנים ברוב התוכניות מורכב תמיד מדוברים ולשעברים ימניים, ולעיתים תכופות העמדות המובאות מייצגות קו ימני אף יותר מהעמדות הקיצוניות המובאות סביב שולחן הממשלה. אין דבר שהתקשורת הישראלית אוהבת יותר מלתקוף את הממשלה מימין ולהוכיח שהיא לא חלילה "שמאלנית".

השיח כולו מורכב מגוונים של ימין ומקומם של דוברי שמאל נפקד כמעט לחלוטין. שיח ימין  נותן יתרון מובנה לממשלה ולתומכיה, ומשרת את נתניהו, גם כאשר הביקורת על הממשלה מגיעה מימין לימין.

למעט איים בודדים של ביקורת ממלכתית ומרוסנת, כל תוכנית אקטואליה מורכבת לפחות מתומך נתניהו מוצהר אחד, לרוב יותר, עמדת השמאלני מאוישת על ידי איש ימין, שמסתייג מנתניהו אך תומך בעמדותיו. שקרים ופייקים, פרי היוצר של הממשלה, מהדהדים ללא הרף והאמת המוחלטת היא נושא לפרשנות.

אנשי ימין קיצוני כמו יוסף חאדד או איתמר בן גביר הופכים ל-"מאמי הלאומי" וזוכים לבמות מכובדות גם בתוכניות הבידור, בן גביר בפינות בישול וחאדד כשחקן במערכון של ארץ נהדרת. אם הם המאמי הלאומיים, שלא ילינו אנשי התקשורת על התבהמות החברה והפיכתה לאלימה וגזענית.

הפחד מערוץ 14 הופך כל דובר של נתניהו לטאלנט מבוקש, חברי הכנסת של הקואליציה הם מרואיינים נחשקים, דוברי האופוזיציה נדחקים הצידה וזוכים לזמן מסך מועט ולשאלות מקניטות המגמדות את עמדתם. בשיח התקשורתי הישראלי אסור לבקר את צה"ל, את חייליו, אסור להתייחס לפלסטינים כאל בני אדם, העוולות בשטחים לא מגיעות לראש החדשות, ונתניהו שולט ללא עוררין בסדר היום.

הבחירות הבאות יהיו רגע האמת של החברה הישראלית, ניצחון ולו דחוק לגוש נתניהו יסגור את הגולל על שאריות הדמוקרטיה ויאפשר לנתניהו להשלים סופית ובאופן בלתי הפיך את ההפיכה המשטרית.

עוד ב-

יוסף חדאד ומרדכי דוד הם דמויות הרסניות ואלימות | יריב אופנהיימר

לכתבה המלאה

 הראשונים לשלם את מחיר ניצחון נתניהו בבחירות יהיו העיתונאים ומערכות התקשורת החופשית בישראל. ובכל זאת מתעקשים בעלי הערוצים, העורכים הראשיים והעיתונאים לוותר על העקרונות, להיכנע לביביזם ולהוביל את התקשורת הישראלית כצאן לטבח.