לאור הפגיעה הנוראית בעוטף עזה במסגרת מלחמת "חרבות ברזל" שהגיעה היום (שישי) ליומה ה-21, הטילים בכל הארץ, המתים, הנעדרים, החטופים, המשפחות שהתפרקו או פשוט נמחו, הקהילות שנסדקו והביטחון שנעלם – ישראל מצויה כיום במשבר נפשי עמוק ונרחב, מהחריפים שידענו. פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית נזעק השבוע ודרש מהממשלה מענה נפשי דחוף, מקיף וראוי למצב, תוך הסתכלות על העתיד לבוא.

למרות הזוועות שעברו תושבי העוטף, והציבור כולו מוכה פחד וטראומה, משרד הבריאות מפגין אטימות לצרכיהם הנפשיים, ומנסה למצוא פתרונות אינסטנט כדי שתהיה מראית עין של טיפול פסיכולוגי, כדוגמת קווי תמיכה, גיוס מתנדבים, הסדרה של מטפלים כפרילנסרים. ואני שואל את עצמי – משרד הבריאות אתם רציניים?

הציבור בישראל, שהופקר מכל בחינה שהיא, פיזית ונפשית, מקבל עכשיו גם יחס מזלזל הנמשך מהמשבר הנפשי הנרחב אחרי הקורונה, אחרי המבצעים הצבאיים ובכלל. הגיע הזמן שתתעוררו במשרד הבריאות כי משהו בהתנהלות שלכם לא עובד, לא שמתם לב שאין מי שיטפל?

על המושכים בחוטים להבין כי זהו לא הזמן לכל מיני טריקים שטיקים ופתרונות פלסטר בניסיון לתת מענה טיפולי לתושבים. דרושה מנהיגות אמיתית לעשות את הדברים האמיתיים שהאזרחים האמיתיים זקוקים להם. לפני 50 שנה, אחרי כל האבדות הקשות שחוותה המדינה במלחמת יום כיפור, אלפים המשיכו לאורך השנים לאבד את חייהם הנפשיים. פוסט טראומה היא דבר נוראי, פעמים רבות זו תחושה שהנפש שלך נרצחה. יש פה בימים אלו חלום בלהות שמתרחש מול העיניים, יום כיפור בהתהוות. 

ההתנהלות הזאת חייבת להיפסק, הגענו לנקודת השבר של לפני ואחרי. ההתייחסות הקיימת למצוקות הנפשיות במדינת ישראל חייבת להשתנות. זה קריטי לחוסן הלאומי שלנו.

גלי ההתנדבות של הפסיכולוגים בארץ, שהתגייסו כולם למלחמה על החוסן הנפשי, הקהילתי והחברתי של תושבי העוטף והמדינה – מעוררי השראה, מעשה קודש, לא פחות. אבל מדינה לא יכולה להסתמך על התנדבות.

וכאילו כדי להמחיש את פשיטת הרגל, משרד הבריאות הוציא השבוע קריאה לגיוס מתנדבים. היחס הזה מעורר זעם, ומצטרף לתחושת ההפקרות שגם ככה קיימת לאור האירועים. אם מישהו שאל את עצמו למה צריך שירות פסיכולוגי ציבורי, או חשב שאפשר בלי, הוא קיבל תשובה אכזרית ביותר ועצובה עד בלי די:

הלכה למעשה, המצב היום הוא שבלי מתנדבים, אין טיפול פסיכולוגי לאזרחים. כדי לשנות את המדיניות ארוכת השנים הזאת, דרושים פוליטיקאים אמיצים ורגישים. זה צו השעה. דרושים מנהיגות אמיתית ואומץ לב ציבורי, עם אחריות אמיתית, כדי לתת את המענה הנכון אל מול הקטסטרופה שמתרחשת אל מול עינינו.

דרושה תוכנית בשלושה שלבים: ראשית יש להקפיא את הכספים הקואליציוניים באופן מיידי ולהפוך אותם למקור התקציבי, ואז לנתב אותם לצרכי המלחמה, זאת שעל הבית וזאת שעל הנפש.

שנית חייבים לייצר מו"מ מזורז בשיתוף משרדי האוצר, הבריאות והחינוך, יחד עם ההסתדרות ונציגי הפסיכולוגים, במטרה לגייס פסיכולוגים רבים בתנאי העסקה ראויים (לא 45 ₪ לשעה, מנת חלקם כיום בשירות הציבורי). לגייס פסיכולוגים שימלאו את השורות, מתמחים, מומחים ומדריכים, באופן מיידי, לעבודה בשירות הציבורי.

עבודה בתקן. לא בהתנדבות ולא למען התערבות ראשונית. אלא עבור עבודה מקצועית ורציפה, היכולה לתת את המענה הרציף, המקצועי והמתאים למי שנזקק. יש במשק מעל 10,000 פסיכולוגים מחוץ לשירות הציבורי בארץ, כך שיש פסיכולוגים למלא את השורות.
ולבסוף בטווח הרחוק יותר, על משרד הבריאות ליישם תוכנית חירום לאומית רב-שנתית לשירותים הפסיכולוגיים הציבוריים, הכוללת תקצוב, מפתחות תקינה, על מנת לוודא מתן המענה, לאורך זמן לכלל הציבור בישראל.

על מקבלי החלטות להבין כי אף אחד לא צריך את הצילומים עם המפונים, ולא את הסיסמאות הריקות מתוכן. הציבור זקוק לעבודה אמיתית והשקעה במקומות הנכונים וטיפול מקצועי לנפשם המדממת, והם צריכים אותו עכשיו.

אני כותב את הדברים האלו מדם ליבי, מתוך כעס, תסכול ועצב עמוק, במהלך שירות מילואים שבו אין יום ואין לילה, ותוך כדי המלחמה של כולנו על הבית. אמנם יש עצב גדול, אך גם נחישות גדולה להגן על המדינה ועל העם, אנחנו נלחמים ולא נפסיק עד שננצח. 

השאלה המרכזית שנשאלת היא, לאחר שחווינו את ההפקרות הנפשית מטעם המדינה לפני המלחמה, האם אחרי שננצח נחווה שוב את אותה הפקרות, בטיפול בפצעים הנפשיים העמוקים שייוותרו לנו.

עוד ב-

אובדנות דיגיטלית: הקשר בין סרטוני הזוועה לבריאות הנפש

לכתבה המלאה

הכותב הוא ד״ר יובל הירש, ד"ר יובל הירש, לשעבר יו"ר חטיבת הפסיכולוגים בהסתדרות, נציג פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית.