חמוטל רוגל פוקס, ממונה על שוויון מגדרי ויועצת המנכ"ל לקידום נשים במשרד החוץ בטור מיוחד לכבוד יום האישה קורעת את מסכת הצביעות: בחודש מרץ שנת 2024 לא ניתן להתחיל לדבר על יום האישה הבינלאומי מבלי להתאבל על הנשים, הילדות, החיילות והסבתות שאיבדנו באוקטובר ובימי המלחמה, כמו גם על הגברים, הילדים והחיילים; לזעום על שתיקת העולם נוכח האלימות המינית האיומה של ארגון הטרור חמאס, ולשאת תפילה לשובם בשלום של החטופות והחטופים כולם, עוד בטרם יתפרסמו שורות אלו.

מדי שנה ב-8 למרץ, מצויין ברחבי העולם יום האישה הבינלאומי, בו מונים את הישגיהן ותרומתן של נשים בכל תחומי החיים, ומעלים על נס את פועלן של נשים שפעלו בעבר ופועלות בהווה למען השגת שוויון זכויות.

לציון יום האישה הבינלאומי מתקיימות פעולות מגוונות, שמטרתן להעלות את המודעות למאבק למען השוויון המגדרי, להישגים שכבר הושגו, ולפערים – שיש לפעול להשגתם. זוהי הזדמנות לעצור ולבחון את מצבנו כחברה במדדי השוויון השונים, ולגבש תכניות פעולה להשגת שוויון מלא.

שוב עולה השאלה "האם יש עדיין צורך ביום האישה?" התקדמות רבה הושגה בעשורים האחרונים: ישנן נשים נשיאות וראשות ממשלה, נשים בדיפלומטיה (ואפילו שגרירות...), נשים אסטרונאוטיות וטייסות, נשים במחקר, בצבא ובאקדמיה. לנשים יש יכולת אמיתית להיות עצמאיות ולבחור עבור עצמן. ניתן אולי לחשוב שכבר הושגו ניצחונות בכל המאבקים, ושכבר הגענו לשוויון מלא.

האסון הגדול של ה-7 באוקטובר, כמו גם הימים, השבועות והחודשים שבאו אחריו – מקשים עלינו השנה לעסוק בפערים הקיימים ובצורך לתקן אותם. הדחוף והכאוב אל מול עיננו: אימהות ואבות שקיפחו את חייהם אל מול ילדיהם או בניסיון להגן עליהם; נשים, גברים, נערות, ילדות, קשישות וקשישים שנחטפו באכזריות, מהם נמצאים עדיין בשבי החמאס; העדויות הנוראות לפגיעות ככלל ולפגיעות המיניות בפרט. ובמקביל קבלנו שוב תזכורת כואבת לכך שלאורך ההיסטוריה האנושית, על רקע משברים דוגמת מגיפה ומלחמה גדל הפער עוד יותר בתחום התעסוקה, ואף ביטחונן של נשים בבית ומחוץ לו, מתערער.

ומה במשרד החוץ? מגמת השתפרות בכל שנה, אך הדרך ארוכה עודנה. לאחר עשורים של גיוס לא שוויוני לשורות המשרד, בקורסי הצוערים שהתקיימו בשנים האחרונות היה שוויון בין מספר הנשים והגברים (ובמקרים מסוימים אף מספר נשים גדול יותר). בהנהלה הבכירה מכהנות כיום למעלה מ-40% נשים, ומספר ראשות הנציגויות עבר את ה-30% (אל מול 19% רק לפני שנתיים). נשים תופסות תפקידים מרכזיים במטה ובנציגויות, ומכהנות כשגרירות בבירות מרכזיות כמו מוסקבה, בייג'ין, לונדון ומדריד.
 
המורכבות שמלווה נשים בשוק העבודה באופן כללי, מסתבכת עוד יותר בבחירת קריירה דיפלומטית: המשפחה מתנתקת ממרכז חייה שוב ושוב בעקבות השליחויות, בן הזוג מאבד פרנסה ומתקשה בבניית קריירה, והורים מתבגרים ובני משפחה הזקוקים לטיפול נשארים מאחור. זה נכון גם לגבי השליחים, אך השליחות הישראליות נתקלות במשוכות גבוהות יותר. הדיפלומטית הישראלית עוד לפני זהותה המקצועית – היא אישה וישראלית, כך שכל נתוני הסטטיסטיקה הידועים מראש פועלים גם עליה. נושאים אלו מהווים קושי וחסמים עימם מתמודד משרד החוץ, סביב חיים שלמים של שליחויות.

לצד כל אלו דוגל המשרד במדיניות ארגונית אקטיבית של קידום נשים מוכשרות. לא למען נשים אלא עבור שירות החוץ: ייצוג שוויוני בדיפלומטיה, כבכל משרד, ארגון, חברה, תרבות ומדינה – מייצר בסיס בריא לצמיחה והתפתחות, ועומד בבסיסן של דמוקרטיות.

אני מבקשת לאחל יום אישה שמח לכולנו, היום ובכל ימי השנה.

עוד ב-

הנתונים נחשפים: כמה אימהות חד הוריות התווספו בשנה החולפת?

לכתבה המלאה

הכותבת: חמוטל רוגל פוקס, ממונה על שוויון מגדרי ויועצת המנכ"ל לקידום נשים במשרד החוץ. שרתה בדקאר, האג ומדריד. בת זוג ליאיר ואם לשלושה בנים שוויוניים לתפארת