פנימיות הרווחה בישראל מהוות בית חם לאלפי ילדים ובני נוער, שהוצאו מבתיהם לאחר שגורמי הרווחה, בשיתוף עם גורמים מקצועיים נוספים מהרשות המקומית, הגיעו למסקנה כי הפתרון המיטיב והבטוח עבורם יהיה במסגרת חוץ ביתית זו. פנימיות הרווחה פועלות תחת פיקוח משרד הרווחה והביטחון החברתי, ובהן מתחנכים ושוהים כ- 6,500 ילדים ובני נוער בגילי 8-18 הנמצאים בכ-110 פנימיות הפרוסות לאורכה ולרוחבה של מדינת ישראל, מכל גווניה ומגזריה.

בפנימיות אלו, זוכים הילדים והנערים למסגרת מוגנת, בטוחה ומקיפה אשר מאפשרת להם לגדול ולהתפתח – פיזית, חינוכית ורגשית – באופן שלא היה מתאפשר להם אילו היו נשארים בסביבה שבה גדלו. בפנימיות הרווחה, הם חשים ביטחון, רוכשים מחדש את האמון בעולם המבוגרים, מעצבים את אישיותם וסופגים ערכים, שיהפכו אותם ברבות השנים לאזרחים עצמאיים, חיוביים ותורמים לחברה. הפנימיות מספקות קהילה תומכת ומשלימה, שמעניקה לחניך הזדמנות לממש את עצמו ולצאת ממעגל המצוקה שהוא מצוי בו.

 

ההזדמנות הזו כלל לא הייתה מתאפשרת אלמלא המדריכות והמדריכים שתפקידם למלא את החלל הרגשי, החינוכי והמשפחתי הנפער בקרב אותם ילדים ונערים, הרחוקים ממשפחותיהם. פרופיל המדריכים משתנה ומותאם לצורכי הפנימייה והחניכים השוהים בו, כשמרביתם צעירים, בשנות העשרים לחייהם.

המדריכים, אשר בוחרים במקצוע מאתגר ואינטנסיבי מעין זה, עושים זאת מתוך תחושת שליחות וחדורי מוטיבציה לתרום לקהילה. הם הרבה מעבר לאנשים שנמצאים לצד הנערים בפנימיות. למעשה, הם מעין חלופת אב ואם לאותם נערים במצבי סיכון. הם משמשים לחניכים דמות הורית, חינוכית ואף מהווים מודל לחיקוי, לאחר שרבים מהם – באופן טבעי לחלוטין – איבדו אמון בעולם המבוגרים. העובדה שאותם מדריכים נמצאים, פחות או יותר, בשכבת הגיל שלהם, הופכת אותם לדמויות משמעותיות במיוחד – כאלו שניתן להישען עליהן, לשתף אותן בחוויות אישיות, לשאוב השראה, וללמוד מהן לא מעט. תרומתם של המדריכים להצלחת החניכים, התגברותם על קשיים והתפתחותם התקינה קריטית מאין כמוה, ומעוגנת בלא מעט מחקרים שנעשו בתחום לאורך השנים.

יעקב מרגי, שר הרווחה והביטחון החברתי (צילום: יונתן זינדל/ פלאש 90)

ואולם, חרף תרומתם האדירה, תנאי העבודה שלהם "לא פשוטים" בהגדרה העדינה ביותר – העומס הוא בלתי רגיל (נדרשים לזמינות מירבית, פיצולי שעות ועבודה בלילות, כולל שבתות וחגים), השחיקה בלתי נמנעת, והשכר נושק לשכר מינימום ואינו כולל תנאים סוציאליים מתגמלים או אופק תעסוקתי. על הרקע הזה, מנהלי הפנימיות מדווחים כי אינם מצליחים לגייס מדריכים בהתאם לתקן, מה שמוביל למחסור במדריכים ומדריכות, והיקף נשירה של קרוב ל-50% מהם כבר בשנתם הראשונה (דבר הרסני משום שהמדריך אמור ללוות את החניך לתקופה ממושכת ולעבור איתו תהליך משמעותי).

לכך יש לצרף את העובדה שמאז ה-7 באוקטובר מדריכות ומדריכים רבים גויסו למילואים, מה שכמובן מחריף את המחסור הקיים ממילא. למחסור במדריכים יש השלכות קשות שניכרות ביציבותן ובתפקודן השוטף של פנימיות הרווחה ובעיקר בקשר ובבניית האמון בין המדריך לחניך ולמוסד בו הוא מועסק. כל זאת בשעה שפרופיל החניכים הולך ונעשה מורכב, מבחינה רגשית והתנהגותית, ומספר הילדים-נערים חסרי עורף משפחתי גדל בשנים האחרונות. ברור כי מציאות שכזו מחייבת מדריכים מסורים, מקצועיים ורגישים שיידעו להתמודד עם המטענים והרקע של החניכים, ולעבור עימם כברת דרך חינוכית, מעצימה ומתוכננת שתוביל לשילובם בחברה.

אז מה ניתן לעשות כדי לחזק את המדריכים לטובת נערות ונערים בסיכון?
ראשית, יש להעלות את שכרם של המדריכות והמדריכים כך שישקף את השקעתם, מסירותם ותרומתם לאלפי נערות ונערים, שרואים בהם חלופת אבא ואמא. שנית, המדינה צריכה לתמוך בהפיכת מקצוע זה כפרופסיה, בזהה למדינות מערביות אחרות. דרישות התפקיד והליווי הנדרש למדריכים הכרחי נוכח הצרכים ההולכים וגדלים לאורך השנים. זאת ועוד, כמדינה עלינו לסייע בייעול ושיפור תהליכים של גיוס כוח אדם, באמצעות יצירת שיתופי פעולה יצירתיים ומגוונים בין הפנימיות לגופים ממלכתיים, דוגמת רשות התעסוקה והקרן להכוונת חיילים משוחררים ועוד.

בנוסף, על המדינה לסייע ביצירת אופק תעסוקתי משמעותי עבור מדריכות ומדריכים. איך עושים זאת? ניתן למשל, בשיתוף פעולה עם הות"ת (הוועדה לתכנון ותקצוב), להעניק למדריכים הסטודנטים נקודות זכות באקדמיה ותמריצים נוספים שימשכו צעירות וצעירים איכותיים וחדורי מוטיבציה להדרכה בפנימיות, להעניק להם מלגות לימוד מסובסדות, ועוד.

כידוע, חוסנה של חברה חזקה נמדד על פי יחסה לחוליות החלשות שבתוכה. דווקא בימים אלו, כשרבים מהמדריכות והמדריכים משרתים במילואים כדי להגן על כולנו, מדינת ישראל חייבת להציב בעדיפות עליונה את הדאגה לנערות ונערים בסיכון. החברה הישראלית חייבת להוקיר ולתגמל מדריכים שפועלים מתחושת שליחות עמוקה ועובדים לילות כימים לטובת אוכלוסייה המשוועת לתמיכה, הכוונה והכלה.

עוד ב-

לעוני יש מגדר? נשים נפגעות יותר, אמהות חד-הוריות בפרט

לכתבה המלאה

הכותב הוא אבי אלבאז, מנכ"ל הפורום הציבורי – כפרי הנוער, פנימיות הרווחה והאומנה בישראל