פחות פרשנות, יותר אחריות: איך שינוי דיני החוזים ישפיע על הסכמי ממון וגירושין

בשבוע האחרון אושרה בכנסת הצעת חוק החוזים (חלק כללי) (תיקון מס’ 3), ברוב של 18 תומכים מול 4 מתנגדים. התיקון מצמצם משמעותית את תחולת הלכת אפרופים בכל הנוגע לפרשנות חוזים עסקיים, ומחזיר את הבמה ללשון ההסכם עצמה. פחות פרשנות שיפוטית רחבה, יותר היצמדות למה שנכתב בפועל.

לכאורה - עניין לעורכי דין מסחריים.
בפועל - רעידת אדמה שקטה גם בדיני המשפחה.

מה באמת השתנה?
מאז 1995, הלכת אפרופים אפשרה לבתי המשפט לפרש חוזים לא רק לפי הכתוב, אלא גם לפי כוונת הצדדים, הרקע והנסיבות שקדמו לחתימה.

עכשיו, לפחות ביחס לחוזים עסקיים, נקבע כלל ברור:
הפרשנות מתחילה - וברוב המקרים גם מסתיימת - בלשון ההסכם.
חריגים? מעטים בלבד: אבסורד, סתירה פנימית, או חוסר אפשרות ליישום.
נכון, הסכמי ממון והסכמי גירושין אינם תמיד "חוזים עסקיים קלאסיים". אבל הרוח החקיקתית ברורה מאוד:
פחות מקום ל"למה התכוונתם", יותר משקל ל"מה כתבתם".
וזו נקודת המפנה.

למה זה משנה דווקא בדיני משפחה?
כי הסכמי ממון וגירושין נחתמים כמעט תמיד ברגעים של שבר.
אנשים עייפים. מוצפים. לחוצים. לא פעם הם משכנעים את עצמם ש"נסתדר אם משהו ישתנה".

במשך שנים רבים סמכו, במודע או שלא, על כך שבית המשפט כבר "יבין את הרוח", "יפרש בהיגיון", או "יתקן עוול אם יהיה".

המציאות החדשה אומרת משהו אחר לגמרי:
אם זה לא כתוב ברור - זה עלול להפוך למחלוקת.
ובמשפחות שבהן יש הפרעת קשב - הסיכון הזה מוכפל.

הקשר לניהול משברים במשפחה בקש״ב
במשפחות עם ADHD הקושי אינו רק רגשי. הוא גם קוגניטיבי ותקשורתי:
פערים בהבנת טקסט, פרשנות שונה של מילים, זיכרון סלקטיבי של הסכמות, ונטייה עמוקה להניח ש"ברור למה התכוונו”.
כשדיני החוזים מצמצמים פרשנות ומדגישים לשון - הניסוח עצמו הופך לכלי לניהול משבר, לא רק למסמך משפטי.
כאן נכנסת הגישה של ניהול משברים בקש"ב: קשר, שקט וביטחון.
ניסוח ברור מייצר ביטחון.
הסכם פשוט להבנה מייצר שקט.
ותהליך גישור שמוודא הבנה אמיתית - לא רק חתימה - מייצר קשר.
בעידן הזה, הסכם ממון טוב אינו זה ש"נראה יפה", אלא זה שגם בעוד חמש שנים, בעיצומו של קונפליקט, לא ידרוש פרשנות, ניחושים או מאבקי אגו.

המשמעות הפרקטית
המסר לזוגות, לעורכי דין ולמגשרים חד וברור:
לא להשאיר סעיפים עמומים.
לא לדחות הכרעות קשות ל"אחר כך".
לא לסמוך על כך שמישהו אחר יפרש במקומכם.
המשפט הישראלי מאותת: האחריות חוזרת לצדדים.
ובעידן שבו בתי המשפט שואלים פחות למה התכוונתם ויותר מה כתבתם -
ניהול משברים משפחתיים מתחיל הרבה לפני המשבר עצמו.

מי שיכתוב ברור - יתווכח פחות.
ומי שיבין שהסכם הוא גם כלי רגשי, לא רק משפטי - יגלה שלפעמים דווקא הדיוק הוא זה שמאפשר, סוף סוף, שקט.

(בשיתוף CofaceBdi)