התמונות הקשות שנחשפות יום אחרי יום מהטבח הנורא ביישובי עוטף עזה ביום הראשון של מלחמת 'חרבות ברזל', לא מותירות מנוח וגורמות לשבר גדול עבור כל ישראלי או בכלל אדם עם לב. אברי גלעד דיבר על הנושא בטורו בישראל היום.

גלעד כתב: "האם אדם יכול להתנתק ממה שקורה? ברור שלא. מה שקורה מגיע דרך אלף נימים דקים של מידע, משיחות ברחוב, מכותרות באתרי חדשות, מכל חור יוצאת המציאות ומגלה עצמה. אבל אני החלטתי על עצמי ועל משפחתי לא להיחשף בכלל לתמונות הזוועה".

עוד הסביר: "נכון, הנפש רוצה לראות. היא רוצה להתפלש במחזות המחרידים ולהיחרד. אבל אני מבוגר אחראי, לא נותן לנפש שלי לעשות מה שהיא רוצה. אני יודע, תמונה אחת יכולה להיחקק במוחי למשך ימים ושבועות, ולעשות לי בלאגן פנימי שלא אוכל לצאת ממנו. לא, תודה. אם התמונות הקשות היו ניתנות לשינוי, אם המציאות היתה בת החלפה באחרת, אז כמובן אין שום עניין לא להתבונן בה ישירות. אבל אם מה שהיה כבר הסתיים, וכל מה שאני יכול לצפות בו ישרוט אותי ויוריד אותי וייאש אותי וימלא אותי זעם בלתי מנותב לעשייה, אז עדיף להימנע".

עוד ב-

אברי גלעד באמירה קשה: "היינו צריכים שחמאס ינער אותנו"

לכתבה המלאה

כמו כן טען: "אני זוכר היטב את תמונות הזוועות מאירוע אחר, השתלטות המחבלים על בית בקריית שמונה ב־1974. התמונות אז היו מעטות, לא היו רשתות, ובכל זאת מה שראיתי כילד בן 12 בטלוויזיה שרט אותי לשנים. לפחות שנתיים לא יכולתי לישון בלילה, שכבתי בעיניים פקוחות, מתכנן מסלולי הימלטות מהבית אם יבואו מחבלים. מאז אני יודע שאני רגיש מדי, ונשמר. אולי לא רגיש מדי, אולי במידה הנכונה".