אברי גלעד אמר את האמת בערב החג האחרון: אופי הסיקור הפולשני בפיגועים האחרונים לא נבע מאיזשהו דחף עיתונאי גדול במיוחד בפרוזדורי הערוצים. לא, דחף עיתונאי זה מונח לאספנים. הממד העכשווי הוא כספי, תחרותי: תפוס כפי יכולתך - כמה שיותר תמונות קיצון, גם אם אין להן ערך עיתונאי. במהדורות החדשות מדבר הכסף, הרייטינג. ערך עיתונאי? טוב, זה לא הזמן עכשיו להתלוצצויות.  

גלעד נמצא יותר מדי זמן בביזנס, אי אפשר לעבוד עליו עם מכבסות מילים של דחף עיתונאי. הוא מכיר את הסיבוב שעושות מהדורות החדשות, ובערב החג לא הייתה לו בעיה לפתוח את הפה. אבל על מי כן אפשר לעבוד? ובכן, על הצופים, כמובן. המשוואה ברורה: כמה שיותר צופים למהדורה, שווים כמה שיותר כסף. לכן, נותנים לצופים תמונות ללא פילטר, הולכים על היצמדות לכתפו של לוחם בשעת פעולה ופולשים ללוחמים למעיים עם המצלמה. אין ערך עיתונאי בצילומו של הלוחם, אבל יש ערך מרתק, שזו מילה מכובסת למהפנט, ויש שיגידו, מסמם. 

גלעד יודע: פורנוגרפיה של פיגוע, אמנם איננה פסגה עיתונאית, אבל היא מוכרת. ואם זה מוכר, זה משודר. הרי לא באמת חשבתם שאם זה מוכר, זה יצונזר. לתחנות השידור יש בעלי בית. הם לא רוצים להפסיד כסף. אם כבר, אולי רק מי שיצניע צילומים, יפוטר. איך לומר, זה יהיה חסר אחריות להצניע. 
 

זוהי ההסללה שעוברים חלק מאנשי התוכן כיום: הם הגיעו לתקשורת ממניעים עיתונאיים ערכיים, אך כעת נמצאים בה על מנת לשווק תוכן. הם כבר לא ממש עיתונאים, אלה יותר אנשי מכירות. תפקידם להביא תוכן שאין לו בהכרח ערך אינפורמטיבי, העיקר שיהיה קשה לזפזפ ממנו. 
 

עוד ב-

חדשות 12 וחדשות 13 על הכוונת: "תיעוד הפיגוע - סכנה"

לכתבה המלאה

הנה ההסללה: בכל מערכת חדשות יושבים מוחות שתפקידם לעשות את המהדורה הטובה ביותר שאפשר. אבל מהי בעצם "המהדורה הכי טובה"? הצוותים מוסללים לרייטינג. הם לא יושבים ואומרים לעצמם, 'אוקיי, בוקר טוב חבר'ה, איך נעשה היום את המהדורה עם המצפון הגדול ביותר?' לא, הם צריכים רייטינג. וכן, הם גם צריכים שאחד כמו גלעד יפסיק להפריע להם באמצע ההסללה.