מעיין פרתי, כתבת הצרכנות של מערכת חדשות 12, כבר שנים רבות נוגעת בעצבים החשופים של הבירוקרטיה הישראלית. מהדרך הקשה לחדור את דלת הכניסה לעולם התקשורת, דרך הסיפור הכי עצוב שפגשה ועד לעקיצה שהיא עצמה חוותה, פרתי מספרת על הכל בראיון מיוחד לחג ל-ice.

לפני החגים את בוודאי מוצפת בשלל פניות של אנשים שמספרים לך על עקיצות או מעשי רמייה שעברו.

"זה לא רק עקיצות, אלא באופן כללי יש הרבה פניות בעיקר בנוגע למחירים ועקיצות למיניהן. אני חושבת שבשנה הזו ובמיוחד בחגים האלה קיבלתי את הכי הרבה פניות בארבע שנים שלי ככתבת הצרכנות. אנשים פשוט מחפשים דרכים לחסוך כסף וצריך לומר בפה מלא ואם פעם אנשים היו משתגעים בחגים וקונים בכמויות בלי להסתכל על החשבון בקופה, אז עכשיו הם מסתכלים יותר על כל שקל שיוצא וחושבים פעמיים האם כן להזמין אוכל או שלא ורואים שלאנשים יש פחות ופחות כסף והם הרבה יותר חשובים מבשנים האחרונות".

איזה סוג של חברות או שירותים אנשים מדווחים יותר?

"אני חייבת לומר שאני מאוד מזוהה עם הסופרמרקטים, אבל אלו ממש לא הבעיות היחידות שאני מקבלת, יש בעיות בענף התקשורת, בקופות חולים, בעיות במלונות ובתיירות, בעיות כמו בכביש 6, עד לפניות לגבי מוצרים ושאלות האם זה באמת כדאי או שלא, האותיות הקטנות וכן גם סופרים. אבל בצרכנות יש כל כך הרבה נושאים. בכל דבר שתקנה יש אותיות קטנות ועוולות ובכל תחום הצרכנים במרכז. אני כל יום קמה בבוקר ומכירה נושא חדש שאפשר לעשות עליו כתבה, אני מתחילה יום ולא יודעת איך אסיים אותו".

עניין שהגיע עד אלייך היה העקיצה של כביש 6.
"בסוף, גם אני צרכנית ואני אומרת את זה בהרצאה שלי. גם אני קונה אוכל ונוסעת למלונות, גם לי יש חיי צרכנית, אני חייבת להגיד שהרבה פעמים זה בא לידי ביטוי בכתבה. בכביש 6 ידעתי שאם אני אביא את עצמי זה יעורר אותם וגם עוד אנשים שנעקצו במרכאות על ידי כביש 6 צפון. הרבה דברים כשלי קורה דבר כצרכנית, אני מביאה למסך לא כדי לקרוץ לכם, אלא כדי להדליק נורה אדומה. וכביש 6 צפון היה סיפור שממש זעזע אותי כצרכנית, אבל הפעם רציתי שכדי שמשהו יזוז אני חייבת להביא את זה למסך".

עכשיו כשיש תקופה כלכלית קשה, לקראת החגים, מה היית ממליצה לצרכנים?

"קודם כל לשים לב לאותיות הקטנות, כל מי שנותן לכם שירות הוא גם שם כדי לעשות עליכם כסף, זה בסדר כי אני לא מצפה מאנשים כל הזמן להתנדב, אבל אני מצפה מרשתות לפעמים להסתכל על הצרכן הפשוט שנמצא בקצה. אנחנו מקבלים כל כך הרבה פניות של אנשים שרוצים לקבל שירות במשך חודשים ואז אני עושה טלפון לדובר וזה נפתר בשנייה, מבקשים להודות לי וזה מקסים, אבל למה זה היה צריך להגיע למצב שאני ככתבת צרכנות מתערבת? למה נציג שירות לא יכול לתת פשוט את השירות ולהגדיל ראש ולקחת נשימה ולהקשיב לסיפור שהאדם מספר?".

"אני מקבלת יותר מ-100 פניות ביום ואתה יכול להבין כמה זה קשה להתפנות מהעבודה שלך, שלי זה להכין כתבה, אבל זו עבודה חשובה לעזור לצרכנים עד כמה שניתן. שימו לב לאותיות הקטנות ותלחמו על מה שאתם חושבים שמגיע לכם. כשהגשתי ערעור לכביש 6 צפון, זה נטו שחשבתי שאני כצרכנית יכולה לנצח את הסאגה הנוראית הזו וגם לצרכנים אני אומרת שגם עבור 20-30 שקל אנחנו עובדים קשה, אז תלחמו עד הרגע האחרון כי יכול להיות שתצאו מנצחים, 90% שתנצחו ואתם יכולים לשנות כאן משהו".

יש סיפור אחד ששבר לך את הלב?

"יש הרבה סיפורים ששוברים לי את הלב, ככתבת אני מאוד רציונלית, אבל יש לי אמוציות כמרוקאית מעכו וכואב לי מאוד על דברים שמגיעים אליי. הגיעו כל כך הרבה לאחרונה, בכיתי בגלל סיפור שבו עזרתי מאחורי הקלעים. זה קרה די מזמן, התנדבתי בפרויקט של נוער בסיכון, פרויקט שמגיעים לבתים במסגרת הלימודים לתואר השני והכרתי נער שההורים שלו עלו מארגנטינה לא מזמן, ראיתי בית מאוד קשה לצפייה ויש לי צמרמורת לספר על זה, היו שם שלושה ילדים בסיכון כי הם עולים חדשים. לא הייתה מיטה ולא פוך ושיתפתי בזה את חיים הכט שהיה הבוס שלי ברדיו 'קול רגע'. ידעתי שיש לו הרבה אפשרות לעזור ולהתרים, לי משהו שקצת קשה לעשות וערכנו משדר התרמה שסידרנו איתו את כל הבית, דאגנו להם לבגדים ומזון שהם מקבלים תלושים בכל חודש. אנשים דואגים להם לירקות ופירות, אלו היו יומיים מטורפים וזה היה מדהים לארגן את זה, עשינו את זה בחמישי ושישי והגענו אליהם, זה היה מדהים. בתוך יומיים שינינו להם את החיים,  אבל את האנשים האלה אני לא אשכח עד הרגע האחרון שלי".

אם כבר הזכרת את המוצא שלך, נושא המזרחים בתקשורת נמצא תמיד בכותרות גם בגלל קולגה שלך - אבישי בן חיים מחדשות 13 עם תיאוריית ישראל הראשונה והשנייה, את חושבת שזה נכון או מנופח?

"הגעתי מעכו, לא באתי מגלי צה"ל והיה לי מאוד קשה להכנס לתקשורת, עברתי עשרות ראיונות עד שנכנסתי ובדרך חטפתי המון השפלות וזלזול בזה שמי את? למה את חושבת שתצליחי? לחברת החדשות התראיינתי שלוש פעמים ואמרו לי שאני לא מתאימה, אבל לא ויתרתי. אני לא חושבת שיש מספיק ייצוג לפריפריה ולמזרחים לצערי".

יש גזענות?

"לא גזענות, אבל רוב האנשים שבתקשורת הגיעו מהמסלול של דובר צה"ל או גלי צה"ל, אבל ההסבר הוא פשוט, כי הם אנשים שעברו במשך שנתיים או שלוש הכשרה על חשבון המדינה ומגיעים מוכנים למסך. אני כבחורה בת 25 שסיימה תואר ראשון התמודדתי מול אנשים בני 20. חלק מהראיונות עשיתי מול אנשים על מדים, הם עברו ואני לא, אני עם תואר והייתי סופר שאפתנית וזה לא תמיד עזר. אבל חברת החדשות בסוף קיבלו אותי והאמינו בי. אחרי כמה חודשים הראיתי שאפשר להיות מקצוען, עבדתי מאוד קשה כדי לקבל כל דקה על המסך. היום שרוצים להביא תחקירן, אני אומרת שבואו נחפש אנשים שסיימו ללמוד תקשורת, רוצים להכנס לתחום, מוכנים לעבוד קשה ולהוכיח את עצמם ולא ללכת אוטומט על ילדים בני 20 שכבר מכירים את העבודה".

החיקוי של שני כהן בארץ נהדרת החמיא לך או קצת פגע?

"זה סופר החמיא לי, אין יותר כבוד מזה. הם עושים סאטירה ומצחיקים וזה בסדר לצחוק על עצמך. אם לא היה לנו חוש הומור זה היה מאוד בעייתי, כתבתי לשני יום למחרת שזה היה מצחיק מאוד ומחמיא, מותר לצחוק על עצמנו, מה יישאר אם נהיה כל כך רציניים?".

חטפת פעם לא מעט עלבונות בנושא התלתלים.

"פעם אחת ניסו להביך אותי ויצאתי מזה, עדיין מנסים להביך, אבל אני בניתי את השריון לזה".

מה האתגר הבא שלך בתקשורת? איפה את רואה את עצמך בעוד כמה שנים?

"כרגע אני חושבת שיש לי עוד הרבה מה לתרום בנושא הזה שנקרא צרכנות, זה תחום שאני אוהבת ואני חושבת שכולם מתחברים לזה, כולנו מוציאים כסף כל יום ויש לי הרבה מה לתת והרבה תחקירים על הכוונת, אבל השמיים הם הגבול. כרגע אני גם מתמקדת במשפחה ודברים אישיים, שלי כמעיין חשובים לי מאוד".