סערה תקשורתית התחוללה בעקבות סרטון שפרסמה העיתונאית הבכירה דפנה ליאל בחשבון הטיקטוק שלה, בו מתחה ביקורת נוקבת על תפקודו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בהקשר של אירועי 7 באוקטובר והדחת ראש השב"כ רונן בר. הסרטון, שהפך לויראלי במהירות, הצית גל תגובות זועמות ברשתות החברתיות, חושף את המתחים העמוקים בחברה הישראלית סביב אחריות מנהיגותית בעת משבר לאומי.

בסרטון המדובר, פרסה ליאל את עמדתה לגבי המשולש שהוביל לאסון: "בשביל שלמדינה יקרה אסון בסדר הגודל שקרה לנו ב-7 באוקטובר, צריכים לקרות שלושה דברים. באותו יום ההגנה על הגבולות לא תפקדה, ולכן הרצי הלוי ושורה של קצינים הלכו הביתה. גם התרעה לא הייתה, ולכן כן, גם ראש השב"כ רונן בר צריך לסיים את תפקידו".

עם זאת, הדגישה ליאל את הפער בין האחריות הביטחונית לבין האחריות המדינית: "אבל באותו יום קרה עוד משהו. ההרתעה שלנו כשלה, כל המדיניות שלנו לא הוכיחה את עצמה. מדיניות מול חמאס. 'שקט יענה בשקט', הכנסת כסף, כל הדבר הזה לא עמד במבחן המציאות. ולא רק שנתניהו לא הולך הביתה, הוא גם לא מוכן לבדוק איפה הוא כשל ולהקים ועדת חקירה ממלכתית. וזה מה שמקומם. זה יותר ממקומם, זה אפילו מסוכן. אם לא נבדוק איפה טעינו, לא נדע איך להיערך טוב יותר לפעם הבאה".

תוך שעות ספורות, הוצפה ליאל בתגובות נזעמות שהתמקדו בשני צירים עיקריים: טענות בנושא הלגיטימיות הדמוקרטית והתקפות אישיות. רבים מהמגיבים הדגישו את ההבדל בין בעלי תפקידים ממונים לבין נבחרי ציבור: "דמוקרטיה. שמעת על זה? ראש ממשלה מחליפים בקלפי", "אז תצביעי נגדו בקלפי, חמודה", "הוא נבחר ציבור, גברתי, הם לא!", "רונן היה צריך ללכת כבר אתמול, ביבי נבחר ציבור", "מתוקה, דמוקרטיה יודעת מה זה? לראש הממשלה מותר לפטר את מי שבא לו. את ביבי מחליפים בקלפי."

במקביל לויכוח העקרוני, הסלים השיח לכדי התקפות אישיות קשות נגד העיתונאית: "קשקשנית", "את מדברת שטויות, את מקוממת", "שמאלנית רדיקלית", "די דפנה, הבנו את הצד שלך בפוליטיקה, את סתם שופר", "אלוהים ישמור כמה שנאה יש בעיניים ובפנים שלך".

היו גם אחרים שכיוונו את ביקורתם לתפקידה המקצועי: "את עיתונאית או פוליטיקאית? כי לא נראה לי שהעם בחר בך. עיתונאי צריך להביא ידיעות לציבור, בצורה אובייקטיבית, ולא עם דעות קדומות." המתקפה חרגה מגבולות הביקורת האישית והתרחבה גם לערוץ 12, מקום עבודתה של ליאל: "מדקלמת יפה את אג'נדת אל ג'זירה 12", "נהייתה דוברת של ערוץ התרעלה, נמאסתם", "ערוץ שמזמן לא לגיטימי".

הפרשה משקפת תופעה רחבה יותר של הקצנת השיח הציבורי בישראל, במיוחד סביב סוגיות של אחריות לאומית ותפקוד מערכות השלטון. הסערה סביב דבריה של ליאל מדגימה כיצד עיתונאים בולטים המביעים עמדות ביחס למנהיגות פוליטית הופכים בעצמם למטרה להתקפות, תופעה שמעוררת שאלות מטרידות לגבי חופש העיתונות וגבולות השיח הדמוקרטי במדינה. בעוד ביקורת לגיטימית היא נשמת אפה של דמוקרטיה בריאה, הרטוריקה האלימה והמתלהמת מסכנת את מרחב הדיון הציבורי ההכרחי לחברה המתמודדת עם משברים קיומיים.

רק לאחרונה אגב, קצת אחרי ששליחת חדשות 12 לארצות הברית, יונה לייבזון, הודיעה כי היא מתכוונת לחזור לישראל, נבדקות בחברת החדשות כל האופציות לגבי זהות האדם שיחליף אותה בתפקיד ומגישת חדשות 12 שהיא גם הכתבת הפוליטית של הערוץ, בין האופציות הבולטות.

עוד ב-

דפנה ליאל מבלה במקום מפתיע: "יש לה רק דבר אחד בראש"

לכתבה המלאה

על פי פרסום של ערן סויסה ב״פוריל״ שישה שמות עלו כאופציה למחליפים ללייבזון ובהם ערד ניר הכתב העולמי, כאמור גם כתבת הכנסת דפנה ליאל והמגישים יאיר שרקי וגדעון אוקו. עמית סגל שגם היה מועמד לא מעוניין בו.