במרוצת השנים ניכר שיהדות התפוצות לא קיבלה בישראל את ההערכה לה היא ראויה. ברחבי העולם הקהילות היהודיות שניצבות בגאון פעם אחר פעם מול אירועי אנטישמיות ורדיפות הפכו לא פעם לשק חבטות של שחקנים בזירה הפוליטית בישראל.

הוואקום הזה, שיצר משבר זהות עמוק, הגיע לשיאו לאחר אירועי ה-7 באוקטובר והסדרה הדוקומנטרית החדשה של נפתלי גליקסברג, "יהודי באמריקה – זהות קרועה", מתקדת בדיוק באותו סיפור מטלטל.

הסדרה, שעלתה לאחרונה ב-HOT 8, נוגעת בצורה מבריקה ומעוררת מחשבה בנקודות רגישות, באופן נטרלי מבלי להטיל אשמה מיידית על אף אחד מהצדדים אלא להאיר את המורכבות של הקשר בין יהדות התפוצות לישראל. גליקסברג, שיוצר מזה שנים סרטים המתמקדים בתופעות חברתיות הנעות מהשוליים למרכז, מצליח כאן שוב לשחזר את הקסם שלו. הדוקו מחולק לשלושה פרקים שמתקדמים באופן כרונולוגי מרתק. הוא מתחיל עם סיפור עלילת הדם של ליאו פרנק בתחילת המאה ה-20, עובר דרך מבצע גיוס התרומות של גולדה מאיר, ומגיע עד לתנועה הכהניסטית ולמשבר שלאחר מלחמת יום הכיפורים.

מתוך "יהודי באמריקה - זהות קרועה", קרדיט: הוט 8

אחד הרגעים החזקים ביותר מגיע בפרק השני, שבו הרבה הרפורמית אנג'לה וורניק, דמות בולטת בסדרה, משתפת באירוע אישי מטלטל. היא מתארת שיחה עם אמהּ שבה תהתה: "למה לי להשתייך למקום שלא רוצה בי מלכתחילה?". דבריה מדגישים את המורכבות של יהדות התפוצות, במיוחד בעיני קהילות הרפורמים, לעיתים מושא לביקורת מצד גורמים פוליטיים בישראל.

הפרק השלישי, החזק ביותר בסדרה, מתמקד באירועים העכשוויים: מהפיגוע בבית הכנסת "עץ חיים" ועד השפעות השבעה באוקטובר. אירועים אלו מגדירים מחדש את מערכת היחסים בין ישראל לקהילות התפוצות, ומעלים שאלות כבדות משקל על מקומה של ישראל ביחס ליהודים מחוץ לה.

עוד ב-

רובי וויליאמס כקוף אנושי: הסרט שמגדיר מחדש את הביוגרפיות המוזיקליות

לכתבה המלאה

גליקסברג לא מהסס להצביע על "האשם התורם" של המדינה. הוא חושף את הדינמיקה שבה ישראל משתמשת ביהדות התפוצות לצרכים פוליטיים וכלכליים (כגון גיוס תרומות) אך לעיתים מתנערת ממנה בשגרה.