רק לאחרונה אחרי שיצא נגד ה-BBC  בעקבות הדרך בה סוקר האירוויזיון או בכלל המלחמה בעזה, גיא לרר חש שגם בתקשורת כאן בארץ עוד, או בכלל בשיח ברחובות, יש כל כך הרבה מה לתקן.

לרר כתב בטוויטר שלו: "אחד השבועות הדוחים שהיו. מרגיש כאילו הקיאו עליי, כל יום קיא אחר", התגובות העוקצניות של צייצנים מובילים, במיוחד מהימין, לא איחרו להגיע: "אני הקאתי עליך ביום שני", וגם: "מה שקורה כל יום וכל רגע לכל אדם שפוי שצופה בכם", "חד משמעית. שבוע נורא עבר, והקטע שאני לא רואה את הסוף"

רק לפני כשבועיים, לרר כתב: "חוזר מכמה ימים במנצ׳סטר, אחת הערים עם שיעור המוסלמים הגדול ביותר באירופה. וואלה, לא ראיתי דגל פלסטין אחד. ראיתי המון מוסלמים, כן. ראיתי דוכני המרה לאיסלאם, כן. אפילו בהם לא הונף דגל פלסטין. בכל מקום שבו נשאלנו ענינו שאנחנו מישראל. גם לערבים. שום בעיה. כאילו הנושא לא קיים. איפה זה ואיפה הרושם שמקבלים משיטוט בטיק טוק (הסינית)? זה מצטרף לי לפרדוקס הארוויזיון".

עוד כתב: "ההפגנות במאלמו הראו כאילו כל העולם נגדנו והצבעות הקהל כאילו כל אירופה בעדנו. מה בעצם אני רוצה להגיד? כן יש תנועה אנטי ציונית ענקית ומוצלחת מאוד בכל פרמטר. האם היא בולטת ברשתות ובמדיות? מאוד. האם היא משנה או משקפת באמת את דעת הקהל? אצל הצעירים בארצות הברית בטוח שכן. לגבי כל השאר? לא בטוח בכלל. סקרי דעת הקהל בשאר העולם מאוד מעורבים. הגיוני. ובקיצור, הרבה מההצלחה שלהם היא תולדה של עבודה. כסף. תכנון. מחשבה. ומיקוד במקומות הנכונים: רשתות וארועים מרכזיים".

עוד ב-

גיא לרר נכנס בערוץ שיצא נגד ישראל בזעם: "רפי שכל"

לכתבה המלאה

לסיכום כתב: "בקיצור, כל מה שאין אצלנו. וזו הנקודה: התבוסה הזו היא לא גזירת גורל. לא סחף עולמי טבעי בלתי ניתן לעצירה. היא פשוט עוד מחדל ענק. מחדל שעוצר כרגע את הטנקים הישראלים יותר מכל כח לוחם. רק בהבדל אחד: את המחדל הזה אף אחד אפילו לא יטרח לבדוק. פשוט ימשיכו לא לתכנן, לא לחשוב, לא להשקיע".