ארבע מערכות הבחירות האחרונות עייפו את רינה מצליח. יותר מכל מעידים על כך הכעס ואנחות הייאוש שהיא מביעה מפעם לפעם בשידור. בחודשים האחרונים נצפתה מצליח בבתי ישראל יוצאת מהכלים מספר פעמים, אבל לפני הוויכוחים בפאנל והראיונות המעייפים, על שמה של מצליח רשומות מספר חשיפות חשובות.

רינה מצליח נולדה בשנת 1956 בעיר סוסה שבתוניסיה, בגיל שנה עלתה לישראל עם הוריה, וגדלה בבאר שבע. בשירותה הצבאי הייתה קצינה בנח"ל והשתחררה בדרגת סגן, ולאחר שירותה השלימה תואר ראשון בספרות עברית ותואר שני בתקשורת באוניברסיטה העברית בירושלים. אחיה אנדרה מצליח נהרג באסון נאות הכיכר שאירע ב-30 בדצמבר 1970.

בשנת 1983, תוך כדי לימודיה, החלה את דרכה ב-"קול ישראל" כעורכת, כתבת וקריינית חדשות, והייתה לאישה הראשונה שתפקדה כשדרנית בתוכנית הספורט "שירים ושערים". בנוסף, סיקרה את תחומי העלייה והקליטה, הבריאות ובית הנשיא. בשנת 1993 נשלחה לתוניס לסקר את חתימת הסכמי אוסלו הראשונים, וזאת בשל היותה בעלת דרכון צרפתי. מצליח גם נמנתה עם העיתונאים שנכחו בחתימת הסכם אוסלו בוושינגטון.

באותה שנה, הצטרפה לצוות המייסד של חברת החדשות של ערוץ 2, ושימשה לאורך השנים ככתבת שטח, מגישת מבזקים וכתבת בכנסת. לאחר הטבח של ברוך גולדשטיין במערת המכפלה, נמצאה רק תמונה אחת שלו, מפגין מול ביתו של עזר ויצמן עם טלאי צהוב. התמונה נלקחה מכתבה של רינה מצליח, ופורסמה בכלי התקשורת בארץ ובעולם שסיקרו את הטבח. עוד תמונה מפורסמת שחשפה היא הכרזה של רה"מ רבין במדי אס.אס שהניפו פעילי ימין, בהפגנה בכיכר ציון.

בשנת 2004 החלה לשמש ככתבת הפוליטית הראשית של חברת החדשות. בשנת 2005 הופיעה כשופטת בתוכנית המציאות "השגריר", לצד נחמן שי ויעקב פרי. באותה שנה חשפה את אשפוזו הראשון של רה"מ אריק שרון, וכן את המעבר שלו ושל שמעון פרס למפלגה חדשה – "קדימה".

בשנת 2010 החלה להגיש את תוכנית הרדיו "משעל על הבוקר" עם העיתונאי והמגיש ניסים משעל ב"רדיו ללא הפסקה". בשנת 2011 החלה להגיש אחת לשבוע את מהדורת "שש עם" לסירוגין עם עודד בן-עמי, והיא משמשת מגישה מחליפה לתוכנית זו עד היום. בשנת 2013 החלה להגיש את תוכנית הטלוויזיה "פגוש את העיתונות", לאחר שהמגישה הקודמת, דנה וייס, החלה להגיש את מהדורת סוף השבוע של חדשות ערוץ 2. בד בבד, סיימה את תפקידה ככתבת הפוליטית של החברה.

בריאיון בעבר נשאלה האם היא צופה בערוץ 2 וכך ענתה: "אני לא רואה לרקוד עם נולדים ונולד עם רוקדים. אני צופה בהרבה תוכניות, ורק בערוץ 1. גם מהדורת החדשות היחידה שאני צופה בה היא 'מבט'. הדור שעושה אותה יותר קרוב אלי מהדור שעושה את חדשות ערוץ 2".

בשנת 2017 קיבלה פרס על מפעל חיים מאגודת העיתונאים בתל אביב על "עבודה עיתונאית יוצאת דופן", בדגש על עיסוקה המתמשך בפרשת ילדי תימן. באותה שנה, לאחר פיצול ערוץ 2, הגישה בימי שישי בערוץ קשת 12 את התוכנית "השבוע", מהדורת חדשות מוקדמת. תוכנית זו ירדה מהמסך לאחר מספר שבועות, ומצליח המשיכה להגיש את "פגוש את העיתונות" בערוץ קשת 12.
 

בפסטיבל ראש פינה בשנת 2007 ביקרה את התקשורת על סדר העדיפויות שלה ועל קרבות החשיפה בין העיתונאים. "העיתונות מייחסת חשיבות מוגזמת לבלעדיות וראשוניות, הבלעדיות לעתים משנה את סדר העדיפות העיתונאי, וזה דבר מוטעה. רוב האנשים בבית לא יודעים מה ההבדל בין בלעדי, ראשוני, חשיפה או כל דבר אחר. 90% מהסיפורים הכביכול בלעדיים – הציבור לא יודע מי בכלל הביא אותם. אנו בתוך עצמנו משחקים במשחק הבלעדיות, אך אין לזה כל קשר לציבור שאנו משרתים, במיוחד בעידן האינטרנט, שבו הכל עולה מיידית והופך לנחלת הכלל."

החל בשנת 2017 הגישה יחד עם רזי ברקאי את התוכנית "מה בוער" בגלי צה"ל אחת לשבוע מדי יום שלישי. בינואר 2019 עברה להגיש עם אמיר איבגי את תוכנית "יומן הצהריים". כחודשיים לאחר מכן פרשה מהתוכנית בנימוק של חילוקי דעות אישיים עם איבגי. משמשת כפרשנית במגזין "אולפן שישי".

ב-21 ביוני 2020 הושעתה לשבוע לאחר שאמרה בשידור "תומכיו של נתניהו מתראיינים ואומרים: 'גם אם הוא יאנוס את הבת שלי - אני אצביע בשבילו'"

עוד ב-

מהומה בשידור חי: רינה מצליח לח"כ שעזב: "חצוף"

לכתבה המלאה

מצליח רווקה, אל-הורית ומתגוררת בתל אביב. בריאיון בתחילת השנה ל-'גלית ואילנית', נשאלה האם ההחלטה שלה לא להביא ילדים לעולם מגיעה מהבית בו גדלה. מצליח השיבה:  "העובדה שאמא שלי סמכה עליי, וידעה שאני אעשה את מה שטוב לי נתנה לי את האפשרות לעשות את הדברים כמו שאני רוצה. היא בחיים לא הטיפה לי שאני צריכה להתחתן ולהביא ילדים. ברור שבכל דרך שאת בוחרת את משלמת מחיר, השאלה איזה מחיר את מעדיפה לשלם."