סיפורו של הזמר משה כהן הוא תזכורת עוצמתית לטבעה החמקמק של התהילה בתעשיית הבידור. בשנות התשעים, כהן היה תופעה תרבותית של ממש - כוכב-על שמילא את אולם הסינרמה האגדי והפך שירים כמו "סם האהבה" ו"נדרתי נדר" להמנונים של דור שלם. 

כיום, בגיל 52, המציאות של כהן שונה דרמטית - הוא עובד כאחראי לובי במגדל יוקרה בתל אביב, כשרוב דייריו אינם מודעים לכך שהאיש המסייע להם בענייני היומיום הוא אותו אמן שפעם הרעיד אולמות והוביל את תעשיית המוזיקה הישראלית, בראיון לאבי שושן במעריב הוא חושף את הנפילה הגדולה.

הוא חושף את הרגעים בקריירה שדברים החלו לקרוס: "התחלתי לחוות חרדות קשות, זה התחיל בדפיקות לב והתייבשות שפתיים, והתפתח לתחושות של נמלים על השיער וקושי בנשימה. האמרגן היה מביא לי אקמול ודקסמול, חושב שאני סתם מגזים. הייתי עושה נשימות, מכניס לאט, מוציא לאט".

עוד ב-

הזמר האהוב מייחל למוות: "עוד דחיפה קטנה והטינופת ימות"

לכתבה המלאה

הוא מספר על שיא ההצלחה בראשית שנות ה-2000: "עבדתי ערב-ערב, שלוש הופעות בלילה לפעמים. הסרטים היו הצלחה מסחרית - 'מבט כואב', 'סם האהבה', 'מחבק בקבוק'. אבל הייתי צעיר ותמים מדי. לא עניין אותי הכסף, רק ההצלחה האמנותית. מי שהיה חכם התעשר על הגב שלי. העבודה שלי היום? יש כאלה ששואלים 'איך לא אמרת לנו? אני פשוט אומר להם לחפש אותי ביוטיוב. הם חוזרים המומים".