אחד הזמרים האהובים בישראל, עמיר בניון, התראיין אמש (שישי) אצל גלית גוטמן ואילנית לוי בקשת 12, וסיפר על הפעילות שלו בזמן המלמה, ההופעות לפצועים וחיילים וגם על ההכנות להופעה, ילדיו שנכנסים לתחום שבו הוא מככב כבר שלושה עשורים ועוד לא מעט סודות.

"בהתחלה עשיתי את זה באופן אוטומט גם בלי להבין שאני עוזר במשהו", סיפר בניון. "איך שזה התחיל, התחלתי להופיע. מה שכן, זה יחס לא כזה פייר. דווקא כשמופיעים מול חיילים, אתה מרוויח. הם שרים, הם צועקים, הם יכולים להרים אותך ולהקפיץ אותך. בדרך לשם אתה אומר: 'מלחמה וחיילים וזה', בחזור משם אתה כבר מרגיש הרבה יותר טוב".

על הביקורים בבתי חולים אמר: "שם קשוח. הקדוש ברוך הוא לחץ לי על כפתור אוטומט כדי שאני לא אתרגש מכל דבר. זה יכול להיות בן אדם ישן ואני פשוט צועק לו ליד האוזן, פתאום יש עוויתות כאלה, תזוזה, או מישהו שלא זז לפני כן. קשה לומר שלום, וקשה עוד יותר כשאומרים לך תודה. בטח מהורים של חיילים, זה משהו מיוחד. כל פעם שאומרים תודה זה כמו דקירה בלב".

על הילדים שלו שמנסים להכנס לעולם המוזיקה: "וואו. אני הייתי ילד בלתי אפשרי. עשיתי יותר מידי שטויות בשביל בן אדם אחד. ברוך השם, אני מודה כל יום על הילדים האלה שהם לא במקום שלי. הם מוכשרים בטירוף, הגדול מחביא את זה ונעמי יותר מוחצנת. אני מקווה שבקרוב גם ייצא משהו חדש שלה כי היא עובדת על זה. כל עוד בן אדם יודע מה הוא רוצה מעצמו, אז אני איתו. נעמי למשל יודעת מה היא רוצה מעצמה, אז נשאר רק לדחוף, לעזור ולאחל לה בעזרת השם שיהיה לה קל".

מה היה אם לא מוזיקאי? "לא, לא הייתה אופציה. מפחיד אותי לחשוב, הייתי אומלל מאוד אם לא הייתי מוזיקאי. לא הייתי מוצא את עצמי בשום מקום. כמו שלא מצאתי את עצמי בשום מקום עד האלבום הראשון, זה היה ממשיך. יש לבן אדם הרבה מערכות יחסים עם עצמו, או אחת מאוד מורכבת ומתוסבכת. יש מריבות, לפעמים אתה רוצה לנוח, לפעמים קשה, אבל אף פעם לא נמאס לך. אתה יכול להגיד לעצמך שנמאס לך מעצמך, זה קורה הרבה פעמים. לדעתי החלק החזק זה הקהל, פשוט מאוד. רק אחרי שאני מתבגר ועובר הזמן אני מתחיל להעריך אותו יותר, זה לא ברור מאליו בכלל. האנשים שעושים הכל בשביל להגיע להופעה, לא משנה איזה סוג של הופעה, לא משנה איפה, לא משנה מתי - הם נותנים לי יותר כוח".

עוד ב-

עמיר בניון חושף בכאב: "תקופה קשה, לא יכול לחשוב על לכתוב"

לכתבה המלאה

על הדרך שעשה: "כן, מתחיל תהליך של פיוס. חשוב לי הפיוס הזה כי אם לא עכשיו אז מתי. לאט-לאט לומד להכיר את עצמי במצבים שלא הכרתי קודם. להחליט החלטות שדחיתי. אבל זה לא פשוט, זו עבודה, ייקח עוד זמן".