מדדים ומחקרים

חרם היא הצורה הנפוצה ביותר של בריונות בבית הספר - לא אלימות

חוקרים מאוניברסיטת מיזורי-קולומביה מוצאים שהמגוון הנפוץ ביותר של בריונות הוא למעשה חרם חברתי והפצת שמועות מזיקות

מערכת ice | 
כיתה (צילום freepik)
"מחקרים קודמים מצביעים על כך שכאשר ילד מודר מפעילויות חברתיות על ידי בני גילו בבית הספר, התוצאות עבור אותו ילד הן לטווח הקצר והן לטווח הארוך יהיו מזיקות באותה מידה כאילו הוא קיבל בעיטה, אגרוף או סטירה מדי יום. כך שהמחקר הזה שופך אור על הדרה החברתית שבני נוער מתמודדים לעתים קרובות.
 
החוקרים ניתחו את תוצאות הסקר שהיה חלק מפרויקט הערכת אקלים בית ספרי גדול יותר, הכולל 26 חטיבות ביניים ותיכונים בחמישה מחוזות בתי ספר בדרום מזרח ארצות הברית. בסך הכל, למעלה מ-14,000 תלמידים הסכימו או לא הסכימו עם אמירות שונות הקשורות לעמדות פרו בריונות, פופולריות נתפסת ותוקפנות יחסית.
ההצהרות כללו: "קצת הקנטה לא פוגעת באף אחד", "לא אכפת לי מה דברים מרושעים שילדים אומרים כל עוד זה לא קשור אליי", "בקבוצת החברים שלי, אני בדרך כלל זה שמקבל החלטות, "ו"כשאני כועס על מישהו, אני מחזיר לו בכך שאני לא נותן לו להיות בקבוצה שלי יותר."
"מה שמצאנו הוא ילדים שתופסים את עצמם כדומיננטיים חברתית או פופולריים תומכים בעמדות פרו-בריונות, אך הם לא תופסים את עצמם כמעוסקים בתוקפנות יחסית", מסבירה פרופ' רוז.
"הייתה קבוצה אחרת שלא תפסה את עצמה כדומיננטית חברתית או פופולרית, אבל היא תמכה בעמדות פרו-בריונות ועסקה בתוקפנות יחסית. לכן, הקבוצה הראשונה חשבה שהבריונות היא בסדר, אבל לא ראתה את עצמה כמי שעוסקת בה גם אם היא למעשה שוללת אחרים. בעוד שהקבוצה השנייה שהודתה בכך שהיא מעורבת בתוקפנות יחסית אולי הייתה הדרת אחרים כניסיון להתחרות על העמדה של להיות יותר דומיננטית חברתית ולטפס בהיררכיה החברתית".
מחברי המחקר מוסיפים כי הייתה קבוצה שלישית של תלמידים שדיווחו בו זמנית על רמות נמוכות של עמדות פרו בריונות ורמות נמוכות של תוקפנות יחסית. הם כינו את הקבוצה הזו "לא תוקפניים" או "עומדים מהצד".
"מה שמעניין בעוברי אורח הוא שלעתים קרובות הם מנציחים בריונות, כלומר הם משמשים כמחזקים חברתיים ונמצאים בסביבה כשזה קורה", מוסיפה פרופ' רוז. "אנחנו מלמדים את הכותרת המפורסמת, 'ראה משהו, תגיד משהו', אבל בפועל, קשה לילדים להתערב ולהעריך קונפליקטים במהירות - זה קשה אפילו למבוגרים. אם אנחנו רואים שני ילדים במאבק פיזי, אנחנו מרגישים חובה לפרק את זה. אבל כשאנחנו רואים ילדים מודרים על ידי בני גילם, נראה שמבוגרים לא תמיד רואים בזה מזיק באותה מידה, וזה החלק המפחיד".
תגובות לכתבה(0):

נותרו 55 תווים

נותרו 1000 תווים

הוסף תגובה

תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה