הבניין המשותף היחיד בארסוף הוא בעל עשר דירות בלבד ובשנים האחרונות הוא מלווה במחדל עצום. הבניין הוקם ללא חיבור למערכת הביוב בשונה מהתנאי שהיה בהיתר הבנייה שלו כך שהיה אסור לאכלס אותו בתנאים אלו. הדיירים המתגוררים נושאים את העלויות הכבודות של פינוי השפכים באופן עצמאי, הוצאות של אלפי שקלים בחודש.

לפי היתר הבנייה שהונפק לבניין ב-2008, אכלוס הנכס הותנה על ידי הקמת מתקן לטיפול במי ביוב וחיבורו לתשתיות. בפועל, הבניין מעולם לא חובר למערכת ובשבע השנים בהן הוא קיים בעלי הדירות מסלקים את השפכים במכלי הורקה בעלויות של כ-1,200 שקלים לפינוי, פינוי השפכים מתקיים פעמיים בשבוע והמשמעות היא שהדיירים משלמים אלפי שקלים בחודש.

בשנה שעברה הגישו המשפחות המתגוררות בבניין המשותף עתירה מנהלית נגד המועצה האזורית חוף השרון והוועדה המקומית לתכנון ובנייה. באותה העתירה, טענו הדיירים כי אותם גורמים מתנערים מלספק תשתית ביוב ליישוב ולבניין המשותף. הדיירים דרשו בעתיר להקים באופן מידי מערכת ביוב שתשרת את הבניין, ועד אז, לטפל בשפכי הבניין בעצמן. 

הדיירים טענו כי מדובר בסאגה "קפקאית" (אבסורדית) וכי הוועדה והמועצה האזורית לא מקיימות את חובותיהן. "חוסר הסבירות זועק לשמיים, במצב הקיים היום, שבו העותרים הציבו על חשבונם מכלי הורקה בעלות לא מבוטלת ונדרשים במשך שנים ארוכות לתחזקם ולשנע את השפכים למכון טיהור. התושבים לקחו מהרשות את אחריותה לטיפול הבסיסי ביותר בתשתית הביוב, והם מבקשים לחייבה לקיים את החובה הבסיסית לתשתית ביוב ראויה", נכתב בעתירה שהוגשה באמצעות עורכי הדין דרור יצחקי ויובל גרינשטיין. .

עוד ב-

טונות פסולת בניין? זה המחקר החדש והמסקרן בהתחדשות עירונית

לכתבה המלאה

שופט בית המשפט המחוזי מרכז צבי דותן קיבל חלקית את העתירה בפסק הדין, והורה להגיש תוכנית להקמת מתקן לטיפול במי ביוב בתוך חצי שנה. השופט ביקר את המועצה על האיטיות שבהקמת מתקן שאיבה באזור: "נכון יהיה יותר לתאר את התנהלותן של המשיבות בפרשה מתמשכת זו כ'גרירת רגליים' והתנהלות בלתי סבירה. נכון שהליכי התכנון תלויים גם בגורמים שלמשיבות אין שליטה עליהם, אולם הצבעתי על פרקי הזמן הארוכים מאוד שבהם המשיבות לא קידמו דבר". בנוסף לפסיקה, הוועדה ומועצת חוף השרון חוייבו בהוצאות המשפטיות בסכום של 8,500 שקל.