רגע אחרי שיצאתי מניחום אבלים אצל משפחתו של דוד יהודה יצחק הי"ד בבית אל, הגיעה הבשורה המרה על נפילתו של שילה יוסף אמיר הי"ד. שני צעירים נפלאים ומבטיחים כ"כ, מלאי חן ויופי פנימי, אבדו לנו ולעולם כולו.

רוצחיהם של דוד ושל שילה הצטרפו לרשימה ארוכה מאד של מחבלים, שהם ומשפחותיהם מקבלים משכורות והטבות מפליגות מהרש"פ, מידי חודש בחודשו, ללא תלות בשאלה אם הם שייכים לחמאס, לג'יהאד, לפתח, או סתם מחבלים-מטעם עצמם שקמו בבוקר על רגל שמאל. התשלום המזוויע הזה מעוגן בחוק של הרש"פ. למעשה זה אחד החוקים הראשונים שהרשות הרצחנית הזו חוקקה מיד עם כינונה, ועל כן ניתן לומר זהו למעשה הקוד-המוסרי שלה, ובסיס-קיומה. "הרוג ביהודים כפי יכולתך, וככל שתהרוג יותר – כך תתוגמל יותר" קובע החוק, ושר מיוחד ברשות הפלסטינית מופקד על יישומו. 

גם כאשר חוקקה ישראל חוק מקביל, המחייב את הממשלה לגרוע מהכספים המועברים לרש"פ סכום המקביל לתשלומי הטרור – גם אז המשיכו משכורות-המחבלים לזרום, ומההטבות למשפחותיהם לא נגרע דבר: הרש"פ, שכביכול "חוסכת לנו" את הצורך "לטאטא את הרחובות" בשכם, החליטה רשמית, וגם מעשית, להעדיף את תשלומי-הטרור על התשלומים למטאטאי הרחובות. 

רצח יהודים הוגדר כעדיף על רווחה, נקיון, בריאות, ושאר שירותים אזרחיים. כל מה שכתבתי עד כאן אינו סוד, היו ימים בהם הייתי צריכה להקריא מעל דוכן הכנסת את עדותו של מחבל בשם חוסני, שסיפר לחוקריו איך יצא לבצע פיגוע כדי להשלים את הסכום החסר לו לצורך חתונה ובניית בית: "היו לי קשיים כספיים" – סיפר חוסני, שהיה כבר על תקן מחבל משוחרר שהקצבה שקיבל לא הספיקה לצרכיו, והוסיף: "אני מאורס והייתי אמור להתחתן בספטמבר, המשכורת שלי לא הספיקה לי ולכן יצאתי לפיגוע נוסף, כדי שיהיו לי 5 שנים בכלא, ואז תהיה לי משכורת שתגיע ל-135,000 שקל. זו הייתה התכנית הכלכלית שלי".

היום, כבר אין צורך להקריא פרוטוקולים כאלה מעל הדוכן. היום כבר יש חוק ששולל מהרש"פ את כספי הטרור. היום כולם כבר יודעים שהרש"פ לא באמת נלחמת בטרור, היא לכל היותר מאפשרת למחבלי "גוב האריות" מעצר בתנאי בית-מלון אצלה ביריחו, בשלב בו הם חוששים מחיסול ע"י כוחות הבטחון שלנו. (למותר לציין שבו-זמנית לשהותם ב"כלא" הם זכאים לתגמולים כספיים על פעילותם הרצחנית, ושתנאי כליאתם שונים דרמטית מאלה של ערבים אחרים החשודים במכירת קרקעות ליהודים, למשל).

היום כבר כולם יודעים שהכל באמת הפוך: הרש"פ, שהייתה אמורה לשמש – עפ"י הסכמי אוסלו הארורים -  כ"קבלנית משנה לביטחון", ובעבור זה קיבלה גם חבלי ארץ וגם נשק, היא שמקבלת בעצם שירותי בטחון מישראל: מי שנלחם עבור הרש"פ יום יום, ומאפשר לראשיה המושחתים לשבת על כסאותיהם, למלא את חשבונות הבנק שלהם על חשבון האזרחים הפשוטים, ולא להיזרק מהגגות ע"י מתנגדיהם מהחמאס, כפי שקרה לחבריהם בעזה ב 2006 – מי שנלחם עבורם הם כוחות הביטחון שלנו.

היום כבר כולם יודעים שהרש"פ מתקצבת בתקציבי-עתק את שוד הקרקעות הגדול ביהודה ושומרון, במסגרתו אנו הולכים ונסוגים מאדמתנו ללא ירייה אחת, ללא הסכם חתום אחד, ללא הצבעה אחת בכנסת, ללא שום תמורה, סתם כך נסוגים בגלל שאבו מאזן החליט שזה פרויקט-הדגל שלו. הרש"פ אפילו לא מסתירה את הסעיף התקציבי העצום הזה, שגם הוא כמובן בא על חשבון ניקיון הרחובות ושאר זוטות אזרחיות שמעניינות את ראשיה כקליפת השום.

היום כולם יודעים שהרש"פ מנהלת נגדנו מערכה מסוכנת מאד בזירה הבינלאומית. היא מגישה תביעות נגד חיילינו בבית הדין הבינלאומי בהאג, ובזירות משפטיות בינלאומיות נוספות, וגם במאמץ המסוכן הזה היא מושקעת הרבה יותר מאשר במאמץ להיטיב את החיים האזרחיים עליהם היא מופקדת. 

היום כולם יודעים שמערכת החינוך של הרש"פ היא מערכת הסתה מסוכנת שמגדלת דור של צעירים שהערך העליון בעיניהם הוא להילחם בישראל, שגיבורי-העל שלהם הם רוצחי יהודים, צעירים שמגיל הגן פותחים כל יום לימודים בשירת המנון הפלסטיני הקורא להילחם להשמדת ישראל. זה מה שהרווחנו מ"השירות האזרחי" שהרש"פ נותנת בתחום החינוך: בית חרושת ליצור מחבלים.

ומה עם מערכות אזרחיות אחרות? רישוי רכב, למשל? ובכן, לפי הדו"ח שהזמנתי בכנסת הקודמת ממחלקת המחקר והמידע של הכנסת, גם המערכת הזו לא ממש עובדת שם, ברש"פ. היקף כלי הרכב הפלסטינים הבלתי תקנים ברמת מסוכנות גבוהה הוא עצום, וגם הם נוסעים על הכבישים שלנו ומסכנים את חיינו, וזה בלי שום כוונה רעה, סתם ברשלנות פושעת. סתם כי זה פשוט לא מעניין אותם. לא בשביל זה הם כאן. הם כאן בשביל להילחם בנו. 

30 שנה אחרי אוסלו, הזעקה "אל תתנו להם רובים" מהדהדת מתמיד, ספוגה בדם מתמיד, וצודקת מתמיד. בשביל לטאטא את הרחובות של שכם אין צורך בנשק, אין צורך בשלטון בעל אופי מדינתי, בעל מערכת הסתה משומנת, ובעל יכולות בזירה הבינלאומית, ואין שום הצדקה למסור עוד ועוד חבלי מולדת ללא שום הסכם וללא שום הצבעה בכנסת או אפילו בממשלה. הימין, שהצביע נגד אוסלו, שהפגין נגד אוסלו, שידע כבר אז להסביר מעל כל במה למה הסכמי אוסלו הם אסון לישראל – הימין הזה לא אמור לחזק עכשיו את המפלצת שהוקמה בהסכמי אוסלו. 

אני מצפה מממשלת הימין שאני חברה בה, להימנע מחיזוק הרש"פ. אני מצפה מחברי הקבינט המדיני-בטחוני שרעיון העיוועים האוסלואידי הזה יובא בפניהם בישיבת הקבינט ביום ראשון הקרוב, להשליך אותו מכל המדרגות. ותחת זאת לקיים סו"ס סדרת דיונים על חלופות ראויות שיאפשר גם מדרכות נקיות בשכם, וגם הסרת האיום הרש"פי הבלתי-מוצדק מחיינו. 

ולא, זה לא מאד מסובך. זה לא בלתי-אפשרי. וזה גם לא מאד יקר. בטח לא יותר יקר מכל תקציבי העתק שמושקעים היום ע"י האויבים-בחליפה-ובעניבה נגדנו. בטח לא יותר יקר מדם כל נרצחיינו הזועקים אלינו מן האדמה. הרש"פ לא נבראה עם בריאת העולם, ואפילו לא הייתה כאן עם שחרור חבלי יו"ש במלחמת ששת הימים. ותתפלאו, בשנים שלפני הקמתה הרחובות היו לא פחות נקיים, והחיים האזרחיים של ערביי יו"ש היו לא פחות תקינים, רבים מהם יגידו לכם בשקט, שאפילו הרבה יותר. 

"צרור את המדיינים והיכיתם אותם" – מצוה הקב"ה את משה בפרשתנו, ומנמק: "כי צוררים הם לכם בנכליהם אשר-נכלו לכם". רש"י על הפסוקים הללו שואל שאלה סמויה: למה בעצם עלינו לצרור את המדיינים? ובמה צוררים הם לנו? (ובלשון שפתי חכמים: "שאין אדם נעשה צורר לאחרים אלא מפני הרעה שבאה לו מאחרים") ומשיב: "שהפקירו בנותיהם לזנות, כדי להטעותכם אחר פעור" – כלומר המדיינים הם סוג מיוחד של צוררים, כאלה שצריך להתבונן היטב כדי להבין איזו רעה הם מביאים עלינו, בנכליהם אשר נכלו לנו. צוררים כאלה, צוררים בחליפה ועניבה, המתנכלים לנו בנכליהם, הם הצוררים המסוכנים ביותר. חובה עלינו לזהות את טיבם האמתי, ולקבל לאור זאת את ההחלטות הנכונות.

עוד ב-

אורית סטרוק הודפת את המתקפה: "מי אתם, כוח וגנר?"

לכתבה המלאה

הכותבת: אורית סטרוק, שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות ממפלגת הציונות הדתית.