חלפו הרבה שנים מאז כבש בנימין נתניהו את השלטון והוא אינו מראה סימנים שהוא עומד להתפוגג. אין כמעט מנהיג מערבי שמחזיק מעמד כל הרבה שנים בארצו. בעולם תוהים מה סודו. גם בישראל משתוקקים לפענח את סוד כוחו. כמה פעמים עמד על סף נפילה וברגע האחרון שב לאיתנו. לא נראים עליו סימנים של הזדקנות וקשה לראות שחיקה במראהו ובאופיו. זה אותו נתניהו שנחת בישראל בסף שנות ה-90 וכבש את הפוליטיקה הישראלית כשהוא סוחף אחריו מיליוני בוחרים.

שימשתי כתב פוליטי באותם ימים ועקבתי אחריו ללא ליאות. לא היה כמוהו וספק אם יהיה. זו אולי זו הסיבה שבוחרי הליכוד וחסידי הימין מתעקשים לשמר אותו ולהנציח אותו כמו היה תופעה חד פעמית. ובמובן מסוים הוא היה כזה. סימל מודל מנהיגותי שלא הזכיר אף מנהיג אחר לפניו.

והוא אכן תופעה חד פעמית. אין בו כמעט שום תכונה אמיתית. והוא מצליח ומשגשג באחת הארצות שהאמת נדרשת ממנהיג כמעט על בסיס יומי. זו ארץ שטובעת בתוך נושאים קיומיים ושפתה נעה כל העת בין להיות או לחדול. כל כך הרבה איומים מסביב ומנהיג אחד שמצליח לשווק את אותה סחורה מאז נחת בישראל והשתלט על הפוליטיקה.  

גם במשבר הנוכחי כמעט כולם דורשים את ליטרת הבשר שלהם. חילונים וחרדים, דתיים ומסורתיים, ערבים ויהודים, כולם, משתתפים בוויכוח על איזו מדינה נהיה בתום כל המאבקים ההפגנות והוויכוחים. צריך להודות שנתניהו מחזיק בידיו את הכוח לחרוץ את הוויכוח בין המחנות אם יקדם עמדה חד משמעית ויצביע על הכיוון שראוי שהמדינה תאמץ בדרך לפיוס. אם ירצה הוא יוכל להביא להסכמה סביב המודל המשפטי הרצוי. אבל ספק אם יש בו את אותה תכונה מנהיגותית לסכן את מעמדו הפוליטי למען הפתרון הרצוי לישראל. כי ביבי החדש, על אף שנחלש, ממשיך לנסות ולרצות את כולם או אם תרצו לרמות את כולם כי במצבו - כל יום בשלטון הוא יום של ניצחון.

לא תמיד ברור למקורביו אם הוא מודע לשקריו בשעת אמת. מנהיגים עולמיים, ובהם הנשיא אובמה, הנשיא סרקוזי והקנצלרית מרקל, התחלחלו בגלוי משקריו התכופים והבלתי נשלטים "הוא שקרן פתולוגי", אמר עליו סרקוזי. בעוד שהם הרחיקו עצמם ממנו ונמנעו מלפגוש אותו, בישראל פירשו חסידיו את שקריו כתחבולה לגיטימית מול מנהיגים אירופאים שגם כך אינם ידועים באהבתם חסד לישראל. התפתחה משוואה. ככל ששנאו אותו מחוץ לישראל כך גדלה ההערצה אליו בקרב חסידיו בישראל. לשיא הגיעו הדברים כשנתניהו חולל את הבלתי ייאמן וארגן לעצמו מופע יחיד מול חברי בית הנבחרים האמריקאי כדי להאיץ בהם לפעול נגד איראן.  

ככל שהוא שיקר לעולם, כך עלתה קרנו בקרב תומכיו. ככל שהוא נהג ברמייה מול העולם, כך צבר פופולריות, כי היהודים האמינו ועודם מאמינים שהעולם כולו נגדנו. בלידתה הצטיירה הציונות כניסיון להצטרף לזרם העולמי וכמי ששואפת להתפייס עם ההיסטוריה אבל נתניהו ניהל חשבונאות קטנונית עם אירופה ומעולם לא סלח לה על השואה ועל האנטישמיות ביבשת האירופית.

אין מנהיג נהנתן ממנו ואין מי שמשקיע כמוהו במסעות קולינריים במסעדות יוקרה בחו"ל. מתנגדיו אינם מבינים כיצד הדולצ'ה ויטה שלו אינה גורעת מהתמיכה הגורפת שיש לו בקרב תומכיו, רבים מהם שוכני העשירונים התחתונים. חידה גדולה היא שעל אף מעמדו האליטיסטי, הוא נהנה מאהדה ואף הערצה בקרב הבוחרים המזרחיים. הם נמנים על הגרעין הקשה והנאמן ביותר שלו. זוהי חידה בלתי מפוענחת עד היום.

עוד ב-

נתניהו: "לפיד נכנע לאיראן ומצחקק על הרס היחסים עם סעודיה" | ריאיון

לכתבה המלאה

הכותב: דניאל בן סימון, ח"כ לשעבר מטעם מפלגת העבודה, מחבר הספר "קסם על שפתי מלך", שמתאר את עלייתו של נתניהו ב-1996 והפסדו לאהוד ברק ב 1999.