אחרי דור ה-X ודור ה-Y אי אפשר היה להתחמק מבואו של דור ה-Z. כמו בשני הדורות הקודמים לו, המדיה רכבה על המושג, והיום כבר אי אפשר להתעלם משטף הכתבות על אותו דור דיגיטלי שנולד באמצע-סוף שנות התשעים, היישר לזרועות הרשת עם סמארטפון ביד, דור שמעולם לא חווה את העולם ללא פייסבוק, אינסטגרם ויו-טיוב.

כדי להבין איך מייצרים חווית משתמש שתתאים לדור ה-Z (אגב, בניגוד לדור ה-Y שנקרא גם המילניומים - millenials - אין שם מקובל עדיין לילדי דור ה-Z, אנחנו נקרא להם הפוסט-מילניומים), חייבים להבין את העולם בו חי הדור הזה - מה הם אוהבים, באילו דרכים הם מתקשרים ואיך הם חושבים. הנה כמה מאפיינים פסיכולוגיים וטכנולוגיים בולטים שיעזרו לנו לקבל תמונה ברורה יותר:

1. בעיית קשב מובנית
כבר לא מדובר על כמה דקות ספורות של קשב אלא כמה שניות של קשב. כמות הגירויים והערוצים השונים שאליה נחשפים המילניומים היא אינסופית אך זמנם מוגבל, ולכן המסר צריך להיות קצר מושך וברור. טוויטר מציע 140 תווים, אינסטגרם ו-vine מציעים קטעי וידאו של שש עד חמש-עשרה שניות.

בעיית הקשב לא מגיעה רק מריבוי הערוצים, אלא גם מריבוי המסכים - כמה מאיתנו צופים בטלוויזיה ובודקים את הפייסבוק במקביל? בדור ה-Z מדובר פשוט בדרך בה הם צורכים מדיה, לא ניתן לרכז את הקשב במסך אחד.

מסרים מורכבים לצערנו קשה עוד יותר להעביר, אך מחקרים הראו כי על אף בעיית הקשב, הפוסט מילניומים סקרנים ואוהבים לחקור, כך שבמידה והצלחנו לתפוס את תשומת הלב שלהם, הם יהיו מוכנים להקדיש זמן נוסף לנושא.

2. מידע ויזואלי ומעט טקסט
לא רק משך הקשב התקצר, גם סוג הקשב השתנה. הזכרנו כבר את טוויטר, אבל לפעמים גם זה יותר מדי לפעמים. רוב המידע שאותו צורכים הפוסט-מילניומים מגיע בצורה של ויזואלית - מימים (memes), סטיקרים, קליפים של מספר שניות, גיפים מונפשים (animated gifs) הפכו לתחליף של ממש לשפה טקסטואלית, והם למעשה דרך ההבעה הנפוצה ברשתות חברתיות ואפליקציות צ'ט. הדוגמא הקלאסית לכך היא כמובן סנאפצ'ט, אך גם פייסבוק הוסיפה לאחרונה תמיכה בגיפים מונפשים וסטיקרים.

3. שיתוף הוא ברירת המחדל
כמו חידת הזן המפורסמת על העץ שנופל ביער, מבחינת הפוסט-מילניומים אם הטיול\מסיבה\ים\טקס סיום (מחק את המיותר) לא צולם ושותף בפייסבוק, אינסטוש, וואטסאפ וסנאפצ'ט, כנראה שזה אף פעם לא קרה. למעשה, הרבה פעמים מספיק לצלם ולשתף. לא חייבים לצאת לטיול עצמו.

אך לא מדובר רק בשיתוף, אלא גם בתקשורת דו צדדית. העובדה שלא ניתן לדבר עם מישהו ולקבל תשובה מיידית היא בלתי נתפסת - ומבחינת הפוסט-מילניומים חברה או שירות זה גם מישהו. אם אין תשובה, יגיע מייד פוסט זועם.

4. רוצים לשנות את העולם
למרות כל מה שהזכרנו, עדיין מדובר בדור יותר אידיאליסטי מדור ה-Y שהתבלט בריכוז עצמי והצלחה אישית. 60% מדור ה-Z רוצים להשאיר חותם על העולם - בניגוד ל-39% בדור ה-Y ו-1 מכל 4 מתנדב (הנתונים נכונים לשנת 2014 בארה"ב). הנושא הבולט ביותר שנוגע לפוסט-מילניומים הוא איכות הסביבה, והם מגלים סובלנות נמוכה לארגונים מזהמים או נצלניים וידאגו להשמיע את קולם בנושא.

סנאפצ'ט: האפליקציה של דור ה-Z

עם יותר ממאה מליון משתמשים פעילים, כאשר 80% מהם מתחת לגיל 24, סנאפצ'ט היא האפליקציה הנפוצה של דור ה-Z - ולכן בחרתי אותה כדי להדגים את עקרונות חווית המשתמש לפוסט-מלניומים.

מומחי חווית משתמש רבים הרימו גבה כשאשר היא זינקה בפופולריות, שכן האפליקציה שוברת דפוסי עיצוב מקובלים - אך מסתבר שדפוסי העיצוב האלו הוגדרו על ידי מבוגרים בשביל מבוגרים, ובני נוער מגיבים אחרת לממשק. לא מפתיע לגלות שהאפליקציה פותחה על ידי בחור בן 21.

לפני שננתח את האפליקציה, חשוב לי לציין כי העובדה שהאפליקציה הצליחה לא אומר בהכרח שחווית המשתמש מושלמת, אלא כי החוויה לכל הפחות לא "מפריעה" כמו שהיא מפריעה למבוגרים.

אז מה בעצם סנאפצ'ט עושה? סנאפצ'ט היא אפליקציית מסרוני וידאו ותמונות (כל מסרון נקרא סנאפ), באמצעותה יכולים המשתמשים לשלוח תמונות, סרטוני וידיאו, להוסיף טקסט על התמונות ולשלוח לרשימה מוגדרת של חברים. מה שמבדיל אותה משאר האפליקציות היא העובדה שהמסרים נמחקים אחרי כמה שניות. אין יותר היסטוריה, לא לשולח ולא למקבל. למעשה, יש הטוענים שזו הסיבה שאחד השימושים הנפוצים בה היא לשליחת תמונות עירום אחד לשני...

אז למה זה כל כך מתאים לדור ה-Z

אפליקציה מוכוונת שיתוף ומיידיות. בניגוד לאינסטגרם, פייסבוק וטוויטר שמתרכזות בפיד ותוכן המשתמשים האחרים, המסך הראשון שנפתח בסנאפ צ'ט הוא ממשק המצלמה - כלומר, האפליקציה מעודדת יצירת תוכן ושיתופו על פני צריכת תוכן כבר מהרגע הראשון.

בנוסף, העובדה שכל הודעה נמחקת כמעט מייד ואין היסטוריה הופכת את כל החוויה לספונטנית ומלהיבה יותר - אין תגובות, אין פיד, אין חרדה שלא תובן לא נכון. סנאפצ'ט יותר פשוטה אפילו מוואטסאפ ופייסבוק זה איפה שכל ההורים נמצאים.

התמקדות בכיף ולא בפונציונליות. במבדקי שמישות רבים שפורסמו, כמעט אף אחד מהמשתמשים שאהבו את האפליקציה לא הגדירו אותה כ"שימושית" או "מועילה". הם למעשה לא חשבו שהאפליקציה באה לפתור בעיה כלשהי אלא פשוט חשבו שכיף להשתמש בה, היא פופולרית ומגניבה. מן הסתם, בני נוער לא מחפשים שימושיות אלא כיף וכמובן להחשב בעיני החברים שלהם, אבל פעמים רבות אנשי חווית משתמש מתמקדים בפונקציונליות במקום להבין את המשתמשים שלהם.

אין הדרכה ראשונית (או במינוח המקצועי  - onboarding). בפעם הראשונה שפותחים את האפליקציה לאחר שמתקינים אותה, אנחנו מתבקשים לייצר משתמש ולהתחבר עם פייסבוק - ומייד מגיעים לאפליקציה. אין מסכי הסבר, אנימציה שמדגימה איך להשתמש וכד'. הנחת היסוד היא שאנשים צעירים הם חסרי סבלנות ומצד שני סקרנים ומבינים ממשק בצורה טבעית ולכן יבינו בעצמם איך להפעיל את האפליקציה.

שלא במפתיע, במבדקי שמישות התגלה כי בני 40 שהשתמשו באפליקציה היו מבולבלים וטענו שההדרכה חסרה. בעוד הצעירים לא תמיד הצליחו להבין מייד איך להשתמש, אך מהר מאוד למדו.