עיתונאי ידיעות אחרונות, נחום ברנע, פרסם אתמול (שני) טור בעיתון על השקר הישן המוצמד אליו שהגיע גם למאמר של גדי טאוב, שהחזיר לו: "מה מוביל אדם שיושרתו מוטלת על הכף, להכניס עוד שקר לבלילת הויכוח, כמו כדי להוכיח את עמדת מבקריו? אולי זה כוחו של הרגל. ואולי ברנע עצמו כבר לא מבדיל בין מה שידע למה שבדה".

נזכיר, ברנע התייחס לאותה "בדיה" כלשונו, שהפיצו עליו שהגיעה לבני בגין,  המשיכה לספר ימני על התקשורת ולאחרונה התגלתה במאמר של גדי טאוב, וכתב על כך: "הפוסל במומו פוסל". מהי הבדיה? לפני 20 שנה, סיפר בני בגין, חבר שלו הציג בפני ברנע עובדות מדיניות חשובות שסירב לפרסם אותן בטענה כי "כל ידיעה צריכה להיבחן לפי השאלה את מי היא משרתת". מי הוא אותו חבר? ברנע בירר, והוא אחד בשם "יגאל" שטוען שבשנת 1994 או 1995 הוא הציע לו לפרסם ציטוטים מנאום של יאסר ערפאת ולכך סירב ברנע.

לדברי עיתונאי ידיעות אחרונות, אותו חבר היה יגאל כרמון, "מייסד עמותה שאוספת חומרים בכלי תקשורת בעולם הערבי" שפנה אליו. ברנע הוסיף כי אינו בקי בשפה הערבית והוא הציע לו לפנות לאהוד יערי. עוד הוסיף ברנע כי לאחר ששמע זאת מבני בגין, הוא צלצל לכרמון "אמרתי לו דברים קשים מאוד, עליו, על כזבנותו, וגם עליי". מאוחר יותר ברנע פרסם ב-2015 את "סיפור הפייק ניוז של בגין, וכרמון נאלם דום, אבל לשקר יש רגליים משלו", הסיבה לכך: פרסום הסיפור בספר של חנן עמיאור "הסדנה להנדסת תודעה". גם במאמר שפורסם לאחרונה באתר "הארץ" מגדי טאוב, חזר "השקר" כלשונו של ברנע, "טאוב מתגדר ביומרות אקדמיות. אף על פי כן לא בדק בארכיון ולא בדק איתי. שרשרת אחת, שפותחת בצורכי הבחירות של נתניהו, עוברת לכרמון, בגין ועמיאור, מגיעה סוף סוף אל טאוב, האיש ההוגה", עקץ העיתונאי.

העיתונאי נדב איל, הגדיל ואף פרסם בשבחו של הטור של נחום ברנע וכתב: "אני מציע לקרוא את המאמר הזה של נחום ברנע על הדרך בה שקר ממשיך לחיות, ואף לשגשג בעידן הרשתות החברתיות. במקרה זה, שקר שסופר עליו. מישהו אומר או כותב משהו, הוא מצוטט, ולנצח יישאר שם, מורסה שמישהו הדביק לגבו של אחר".

הסופר גדי טאוב לא נשאר חייב וכתב על דבריו של ברנע: "נחום ברנע לקח לעצמו את כל עמ' 2 של ידיעות אחרונות אתמול כדי "להפריך" אחת ולתמיד את ה"שקר" שמספר עליו יגאל כרמון, ושגם אני ציטטתי בהארץ. למרבה התדהמה, המאמר החדש של ברנע נפתח בשקר. שקר אחר. לא קשור".

לדברי טאוב, הוא אינו מבין מה הוביל את ברנע שיושרתו מוטלת על הכף, להכניס עוד שקר לוויכוח כדי להוכיח את עמדת מבקריו? טאוב מתייחס להערה שהוסיף ברנע על הטיימינג בו פרסם בני בגין את הסיפור עליו: "קודם לכן חשפתי ב"ידיעות אחרונות" שורה של הצעות מפתות, שהעביר נתניהו לאבו מאזן, במסגרת ערוץ שיחות חשאי שפעל ביניהם. אף שצילומי המסמכים הוצגו בעיתון, בגין התנדב להכחיש. 'אבי השקר הוא העיתונאי המשקר, נחום ברנע', אמר בפתוס".

על כך כתב טאוב כי ברנע טועה: בגין צדק ובמסמכים לא היו ויתורים של נתניהו, אלא היו רק הצעות אמריקאיות וגם דניס רוס אישר זאת: "כשברנע חוזר על הסיפור שהופרך היום, הוא יודע שהוא משקר, או שכבר אינו יודע להבדיל בין ניסוחיו המטשטשים לבין העובדות".

חנן עמיאור גם הוא תקף את ברנע בסדרת ציוצים: "בשנת 94' בא אל ברנע יגאל כרמון, קצין מודיעין ויועץ רה"מ לטרור, עם הקלטות נאומים של ערפאת בערבית, בהן הוא מבהיר שפניו אינן לשלום אלא לג'יהאד. סקופ אדיר בכל קנה מידה. ברנע סירב לפרסם וגם נימק: "אין אמת. כל ידיעה צריכה להיבחן לפי השאלה את מי היא משרתת. ואתה משרת את אויבי השלום", כתב הסופר, והוסיף: "ברנע, שהבין שהסיפור מטיל כתם בל יימחה על יושרתו ולמעשה מחסל אותה, יצא לקרב".

לדברי עמיאור, ברנע מכחיש את הסיפור ואמר כי "לא היה ולא נברא", אך לדבריו, ברנע עצמו פרסם בשנת 2015 את הסיפור והודה באמיתת הסיפור: "כן, סירבתי לכרמון. כשכתבתי על פשעי ערפאת, וכתבתי הרבה, התבססתי על מקורות רציניים יותר", כתב אז עיתונאי ידיעות אחרונות.

עוד ב-

איתמר בן גביר מאיים בתביעה על העיתונאי הוותיק: "צבוע"

לכתבה המלאה

על דברי ברנע שאמר כי אותו כרמון נאלם דום, כתב עמיאור: "השקר הבא של ברנע הוא ש"כרמון נאלם דום" כשהוא כביכול הוכיח אותו על טענתו השקרית כלפיו. כרמון לא"נאלם דום" ולא נעליים. הוא עומד מאחורי הסיפור בצורה מלאה", והוסיף באמירה נוקבת נגד העיתונאי: "ברנע מעל באמון שנתנו בו קוראי 'ידיעות אחרונות'. הוא איש מקצוע חסר אתיקה. טוב שאיבד את השפעתו על סדר היום וטוב שהוא נחשף כמות שהוא: שקרן גדול, תועמלן בינוני, עיתונאי קטן".