מבקר הטלוויזיה של "הארץ", רוגל אלפר, כתב הבוקר (שני) טור שבו הוא הגיב לאישתו של הנווט החטוף בלבנון, רון ארד. הטור הגיע לאחר שתמי ארד הגיבה בטור משלה לטור קודם שלו שנשא את הכותרת "סיכון אנשים עבור עצמותיו של רון ארד הוא טרלול מוחלט. איפה שיקול הדעת?"

כזכור, תמי ארד הגיבה בדף הפייסבוק שלה לאותו הטור כי: "אז אתחיל מהשורה התחתונה שמדאיגה את אלפר; למרות הפרסומים הרבים, לא סיכנו חיים של לוחמים במבצע האחרון המדובר. אני עומדת מאחורי כל מלה שאני כותבת. בדקתי את הדברים עם בכירים ביותר במוסד לפני המבצע ולאחריו והשתכנעתי שהם דוברים אמת. יתרה מזאת, זו ההזדמנות לציין שבמהלך השנים בהם חיפשו אחרי רון, במבצעים השונים שנעשו, לא נהרגו חיילים או אנשי מוסד. גם את העובדה הזו בדקתי עם אותם בכירים במוסד אחרי שבתוכנית הטלוויזיה 'זמן אמת' דובר על 'שובל של גופות'... אני לא יודעת מה עומד מאחורי הפרסומים האלה אבל הייתי מצפה מאנשים שמפרסמים חומרים הנוגעים לחיי אדם, שיבדקו את עצמם לפני שהם קובעים עובדות נחרצות".

הבוקר, פורסם במדור הדעות של הארץ, טור של אותו אלפר שכתב לתמי ארד: "מתעקשת שלא מדובר בחיילים או באנשי מוסד. ומה בכך? האם החיפוש מצדיק את מותם של אנשים רבים שאינם חיילים או אנשי מוסד? וממילא, העובדה שלא מתו היא אך ורק עניין של מזל".

את הטור סיכם כשכתב: "תמי ארד, מתוך משאלת לב, טועה ומטעה. לוחמי מוסד הועמדו ב"סיכונים אדירים". האמת היא שהחיפוש אחר רון ארד נהפך מזמן לאובססיה ישראלית, שבה משקיעה המדינה משאבים אדירים שאי אפשר להצדיקם, תוך סיכון חיי מה שתמי ארד בוודאי היתה מכנה "טובי בחורינו", באופן שאי אפשר להצדיקו. איך מצדיקים מאמצים ש"חרגו בעוצמתם ובהשלכותיהם מאות מונים מחשיבות גורלו" של רון ארד? מתי די? בשם צורך כפייתי להוכיח ש'לא נוטשים אף אחד מאחור' שיעבדה החברה הישראלית את קהילת המודיעין שלה למטרה אבסורדית, שכבר מזמן אין לה קשר לגורלו של ארד. החיפוש נמשך מכוחה של אינרציה, כאילו יש לו חיים משל עצמו, ואיש אינו באמת שולט בו".