בערב יום העצמאות פרסמו העיתונים ידיעות אחרונות ויתד נאמן שני שערים שונים לחלוטין. ידיעות אחרונות – כמו כל התקשורת האזרחית התמקדה בכאב על הנופלים במערכות ישראל ובחגיגת העצמאות הלאומית. שער יתד נאמן, כמו שאר העתונים של המפלגות החרדיות, לא התייחס ולו במילה ליום הזכרון או ליום העצמאות שתי תמונות שונות שמספרות את כל סיפור סחר הסוסים הפוליטי בישראל -ממשלה המתיימרת להיות ממלכתית, ציונית, ממלכתית - נשענת על פוליטיקאים חרדים, ציניים ואנטי ציוניים, שעניינם הוא בסחיטת עטיני המדינה, כפיה דתית וחתירה תחת הציונות.

בעוד רובו של עם ישראל במדינה ובתפוצות כואב את אובדן עשרות אלפי הצעירים שנתנו נפשם על הגנת העם והמולדת, ונערך לחגוג את עצמאות ישראל - יתד נאמן, עתונו של ח"כ הרב משה גפני, מנהיג יהדות התורה המאוחדת, אשר הפוליטיקאים הפקידו בידיו את השליטה על ברז כספי המדינה ואת ראשות ועדת הכספים של הכנסת - אינו משתף את קוראיו בכאבו של יום הזכרון ושמחתו של יום העצמאות. את רגשות השמחה מקדיש שער העתון להצלחתם למנוע   פגיעה בתקציבי הישיבות והכוללים  בזמן בו שירותים חברתיים רבים מקוצצים. 

שלא כמו בשבוע שלפניו, בו התעלם העיתון לחלוטין מיום השואה והגבורה, הפעם היה אזכור ליום העצמאות בדבר המערכת של העיתון. כותרתו: "לא ל'עצמאות' כזו התפללנו", ובו מבהירים שותפיו של גפני: "אין בנו שמץ של שמחה ב'יום העצמאות' ... מבחינה יהודית השמחה ביום הזה היא בלתי ראויה ... בנוסח 'מגילת העצמאות' שהקריא דוד בן גוריון - לא הזכיר ולו מילה אחת של הודיה לקב"ה. כל מהותה וניסוחה של מגילה זו ... שיכתוב גס של ההיסטוריה, שלא נעשה בתום לב, אלא מתוך רצון בלתי מוסתר להחריב עדי יסוד את 'העולם הישן' ..." .

דברי רקע לתפיסה האנטי ציונית של הפוליטיקה החרדית נכתבים תכופות בפרסומיהם הרשמיים. כך למשל יכולנו לקרוא כמה ימים לפני פרסום העיתונים המדוברים את הסברו של אחד מראשי הכותבים ביתד נאמן, הרב שאול לרנר, המבקר בחריפות פניה של סטודנט מן הקמפוס החרדי אל משרד החינוך בדרישה לכלול חרדים בין משיאי המשואות בהר הרצל. לרנר כותב: "הקמת מדינת ישראל לוותה בהצהרות כפירה ובמעשים שהביאו למרידה במלכות שמים, וככזאת היא ההיפך הגמור מכל מה שיהודים בכל הדורות ציפו לשוב לציון בהתגלות מלכות שמים, ולא בהיפוכו המוחלט של הענין ... אותן פניות [לשילוב חרדים בטקס המשואות – א.ר.] אינן מייצגות את דעותיו ועמדותיו של בני הציבור החרדי הנצמד לדעת התורה כפי המובעת בדבריהם של מרנן ורבנן גדולי הדור שבכל דור ודור, המרחיקים אותנו מכל שיג ושיח עם התרבות הכללית של ראשי המדינה".

לא בכדי בחר דבר המערכת לכנות את תיאודור הרצל, תוך שיבוש מחפיר של הגותו הציונית והתפתחותה, "הוזה המדינה" במקום "חוזה המדינה", וזאת תוך זלזול וביזוי של חתימת דבריהם של משיאי המשואות: "ולתפארת מדינת ישראל".

חלף זאת בוחר גפני ועיתונו לצווח ככרוכיה כנגד ח"כ הרב גלעד קריב, הרב הרפורמי הראשון המכהן כחבר כנסת, ותולים בו עבריינות פלילית בכך שהוא מסייע ל"נשות הכותל" לממש את זכותן להתפלל כשוות בין שווים ברחבת הכותל המערבי. בדבר המערכת ביום הקודם,  תחת הכותרת "לקחי יום השואה", גורס העיתון כי "מי שפועל ועושה .. לכניסתם של זרמים עכורים וכתות [היינו - זרמי היהדות הליברלית המייצגים את תפיסת היהדות של רוב היהודים בעולם – א.ר.] ... מחולל שואה רוחנית שמסוכנת לעם ישראל לא פחות משואה פיזית". 

לאוחזים בתפיסת עולם אנטי ציונית ואנטי-פלורליסטית אך טבעי הוא שהמוספים לילדים המצורפים לתקשורת החרדית, המפלגתית [יהדות התורה וש"ס] והבלתי מפלגתית [משפחה ובקהילה] גם הם לא יכתבו מילה על קרבנם של חללי מערכות ישראל ואף לא על חגיגות העצמאות, אשר בזכותה יכולות מפלגות אלה להקים את מוסדותיהם ולממנם מקופת המדינה.         

עד מתי תימשך החרפה, עד מתי ישלים הציבור עם הציניות של הפוליטיקאים, עד מתי יסרבו נבחרי הציבור להפנים את רצונו בממשלת אחדות אזרחית רחבה, שאינה נתונה לסחיטתן ולפגיעתן של המפלגות החרדיות בערכי היסוד המובטחים במגילת העצמאות: חופש דת ומצפון, שוויון זכויות אזרחי ומדינה גמור ללא הבדל דת, גזע ומין.