ועדת פרס אורי אבנרי לעיתונות אמיצה, החליטה להעניק להם תעודות הוקרה על אומץ לב, חושים עיתונאיים מחודדים ואנושיות. עיתונאיות ועיתונאים שביום שבת, ה-7 באוקטובר היו או ירדו לדרום כדי להביא את תמונת המצב המחרידה, ועסקו, בין השאר, גם בחילוץ ובסיוע לתושבים ולחוגגי הנובה. 

ארגון העיתונאים והעיתונאיות פנה למערכות התקשורת, לעיתונאים ולציבור הרחב להמליץ על עיתונאי שהיה בעוטף בשבת השחורה וסיקר את המתרחש בזמן אמת אל מול הסיכונים במטרה להביא מידע חיוני לידיעת הציבור. 

מבין זוכי זוכי פרס אבנרי השנה ניתן למנות את:
מגישי גל"צ - רמי שני ואפי בן אברהם.
עיתונאי הארץ- בר פלג, יניב קובוביץ, ג'וש בריינר, עדן סולומון, אלי הרשקוביץ ואילן אסייג.
צלמי אתר וואלה- אבי רוקח ויותם רונן.
חברי מערכת חדשות 12 - תמיר סטיינמן וניצן שפירא (כתבי חדשות 12 בדרום), כתבת התחקרים והמגישה אדווה דדון, כתב חדשות 12 באזור הצפון אדר גיציס, כתב התחקירים עמרי מניב, יגאל מוסקו, איקו טבשי, רוני מרדכי, עודד בינו, מוניס זחאחלקה, ראאד אבראהים, ליאור נידם, צחי ירון, אלי בוקר, שי קפלן, רועי קסטרו, דביר ולצ׳ר, גיא שפירא, איז'ו לינדנר, יעקב כץ, סמי לזמי ושמעון פריימן.
חברי מערכת חדשות 13 - אלמוג בוקר, יוסי אלי, ירון יראל, דניאל חג'בי ושגיא שלפר. עובדי תאגיד השידור הציבורי- איציק זוארץ, אסף פוזיילוב, הדס גרינברג, אלון שרביט, ארז כהן, אורן בלנקשטיין, חיים גולדיטש, מיכאל בורוכוביץ ושרון עידן.
חברי מערכת ידיעות אחרונות ו-YNET - אילנה קוריאל, מתן צורי, יואב זיתון, מאיר תורג'מן, ניר בן זקן, זיו קורן, גדי קבלו, גיל נחושתן, הרצל יוסף, יאיר שגיא ואיתן גליקמן. צלמי העיתון ישראל היום - אורן בן חקון ושמואל בוכריס.
כתב אתר מאקו - שי לוי.
עיתונאי הערוץ מכאן 33 - אחמד אבו סויס סאלם אבו ג'אמע וסמיר עבדאלהאדי.
עובדי ערוץ 14 - אמיל מושאילוב, אריאל עידן, שלו כחלון והלל ביטון רוזן.
עובדי ערוץ החדשות I24 - אדם שולדמן, ויסאם קבהא, חמדה סאלוט, מאל בנאוליאל ועמית כץ.
עיתונאי שיחה מקומית - אורן זיו.
אנשי סוכנות הידיעות רויטרס - אילן רוזנברג, אמיר כהן, אלי ברלזון ועמר עווד.
עיתונאי הסוכנות הגרמנית DPA - איליה יפימוביץ.
הצלמים העצמאים - משה מזרחי, קובי וולף, מאיה לוין ואמנון גוטמן.
צלמי פלאש 90 - אריק מרמור וג׳מאל עוואד.
כתבי AP - אוהד צויגנברג וצפריר אביוב.
עיתונאי אנאדולו - מוסטפא אל חרוף וסעיד קאק.
עיתונאי TRT - אמיר עבד רבו.
כתב AFP - אחמד ג'רבלי.
כתב EPA -עטף ספאדי.
העיתונאי העצמאי פאיז אבו רמילה.

פרס אורי אבנרי לעיתונות אמיצה, מוענק מדי שנה, החל משנת 2021, על ידי ארגון העיתונאים והעיתונאיות והקרן על שם העיתונאי אורי אבנרי, שהלך לעולמו לפני שש שנים ואשתו פעילת השלום רחל אבנרי, שנפטרה בשנת 2011.

מטעם ועדת פרס אבנרי לעיתונות אמיצה נמסר: "אי אפשר להפריז בחשיבות העבודה העיתונאית ביום ה-7 באוקטובר עצמו. בעוד תושבי האזור מנסים לחלץ את עצמם, כאשר שוטרים וחיילים מנסים להתמודד בגבורה עם פלישת מחבלי חמאס, ועוד לפני שמנגנוני הצבא ושאר גופי הביטחון והדרג המדיני הבינו את היקף האירוע, העיתונאים היו מקור המידע היחיד".

אנשי הוועדה המשיכו בדבריהם ואמרו: "העיתונאים שירדו לעוטף כדי לספר לכולנו את הסיפור, לתעד, לצלם, להיכנס לתוך התופת תוך כדי סיכון ביטחונם האישי. בזכות הדיווחים העיתונאיים והצילומים יכלו אזרחי ישראל והעולם להבין לאט-לאט את היקף הטבח, ההרג וההרס ביישובים הסמוכים לרצועת עזה. בעודם שם, תחת סכנה ממשית, סייעו לחלץ תושבים מהקיבוצים והיישובים, העבירו מידע לכוחות הביטחון, וליקטו את מיקומם של התושבים הזקוקים לחילוץ".

צלם חדשות 13 דניאל חג'בי, אחד הזוכים בפרס, אמר בטקס: ״בשמי ובשם כלל הצלמים אני נרגש מההכרה בנו צלמי החדשות. צלמי החדשות הם הראשונים שמגיעים לזירה ונלחמים על כל פריים. להיות צלם בעוטף, אם אין לך חיידק אתה לא יכול להיות צלם. הצלם בשנים האחרונות הפך להיות גם התאורן, התחקירן המקליט וגם הכתב".

חג'בי, המשיך בדבריו: "ב-7 באוקטובר אלמוג בוקר אמר לי - תגיע לתקומה. והבנתי שלהגיע אליו זו משימה קשה. כי אתה מתקדם למקום בו רף הירי והלחץ הולך ומתגבר. הגעתי לנתיבות וראיתי אמבולנסים ואמרו לי -  מפה אתה לא ממשיך כי יש סיכוי שלא תחזור בחיים. התחלתי לתעד ואתה מבין שמגיעים פצועים מהנובה. ואתה עדיין לא מבין שיש פצועים בעוטף. אנשים מתים וקטועי רגליים במכוניות. ואין מי שיעזור חוץ משני פרמדיקים ואיש איחוד הצלה". 

עוד ב-

תמיר סטיינמן ואלמוג בוקר חוגגים: הכתבים שיקבלו פרסים יוקרתיים

לכתבה המלאה

חג'בי, המשיך ותיאר את החוויות שעבר במהלך השבת השחורה: ״ואז אתה מטפל באנשים. תוך כדי אתה מקבל טלפונים מאנשים שיודעים שתוכל לעזור. אחד האחיינים תקוע בממ"ד בניר עוז. הוא מחזיק את הממ"ד עם סכין ויש ריח של אש. טלפון נוסף מאחותך שאומרת שירו באחיין נוסף ומבקשת לשלוח אמבולנס. ושכנה שאומרת ירו בבעל. וטלפון מחבר שמספר על מחבלים בתוך הבית. והוא מצפה ממך שתיתן עזרה. ואתה צריך לספר לו סיפור. כי אין עזרה. אתה חייב לתת תקווה כשאתה יודע שאין תקווה. ואתה שומע שוטר עם מכשיר קשר שאומר שהמחבלים בדרך אליך. והם תופסים עמדות ואתה בוחר לצלם. בתקווה שלא יפגעו בך. זה משאיר שריטות עמוקות. ואני בטיפול. כי אני חייב להיות. הפצע הוא עמוק״.