"להגיד שאנחנו העם הנבחר זו לא גזענות?"  - זה היה בסיומה של הרצאה על נס חנוכה, דיברנו על יוונים, יהודים, ומה שביניהם, ואז מישהו מהקהל ירה את השאלה הזאת. בשבריר השנייה שחככתי בדעתי כיצד להשיב, התערב איש צעיר ושאל בנימוס, במבטא רוסי כבד, אם הוא יכול להתייחס לשאלה, "בטח" עניתי, שמח לא להיכנס לדיון שאף פעם אינך יודע איך תצא ממנו

"קוראים לי בנימין, בעבר גרתי ליד מוסקבה, עבדתי כמהנדס והחיים היו טובים, אז החלה המלחמה עם אוקראינה, בשלב מסוים החלו לגייס אנשים ברחוב, פחד נורא, כשזה הפך להיות מסוכן החלטנו להימלט, זה סיפור ארוך ומצמרר מלא סיכונים, רק כשנחתנו בארץ הרגשתי חופשי וירדו לי דמעות ממש. ואז פרצה כאן המלחמה.."

בנימין לקח אוויר לרגע, כשהרגע התארך מעט, הבנתי שהוא מתרגש. אבל אז הוא המשיך
"ומאז בכל פעם שמתפרסמת זהותו של חייל שנפל, אני משתגע ממש. לכם זה נראה טבעי ונורמלי, אבל אני בא ממקום בו חיי אדם לא שווים כלום, חוטפים אנשים ברחוב, והם פשוט נעלמים. מאות אלפי חיילים נהרגים, זה אפילו לא בשולי החדשות, זה פשוט לא מעניין, אבק, נאדה! אני לא יודע מה זה 'העם הנבחר' אני כן יודע שהעם הזה מתייחס אחרת למושג 'חיי אדם', וזה לא מפסיק לרגש אותי, וזהו, זה מה שרציתי להגיד"

הרב יואל בייטש (צילום: מכון זרעים)

בנימין התיישב, כולם שתקו, אפילו מי שהיה לו מה לומר, פשוט התרגש מכדי לענות, ואז פתאום חשבתי על זה, שבעצם בנימין היה זה שבגללו העם היהודי הוא כזה.

כי כשיוסף הצדיק, שליט מצרים הודיע לאחיו - שלא ידעו שזהו יוסף - שהוא לוקח את בנימין כשבוי, הודיע לו יהודה שגם במחיר חייו הוא ימנע את זה "כי עבדך ערב את הנער" הכריז יהודה, אנחנו ערבים זה לזה, אצלינו לא משאירים אף אחד מאחור.

עוד ב-

אייל גולן זוכה להגנה: מאמן ליגת העל תוקף - "שקרנית, לא גיבורה"

לכתבה המלאה

לכן זכה יהודה וכולנו נקראים על שמו "יהודים", כותב המדרש, על התכונה שהטביע בנו באותו רגע בלתי נשכח, וגרם לנו להיות ערבים זה לזה, בכל מחיר. לנצח.