בית המשפט המחוזי מרכז-לוד והשופט ד"ר שמואל בורנשטין קיבל היום (רביעי) את עמדת רשות המסים, שיוצגה על ידי פרקליטות מחוז ירושלים, במרבית הסוגיות, בערעורים שהגישה חברת טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ וחברות בנותיה כנגד פקיד שומה י-ם 1 בכל הנוגע לחיוב במס בשנים 2008-2011.

בשנת 2011, חברת התקופות השראלית רכשה את "ספלון", חברת תרופות אמריקאית בתמורה לקצת יותר מ-10 מיליארד שקל. ובדוחות הכספיים העסקה נכתבה כפטורה ממס בניגוד. החברה ניסתה לקבל פטור ממס על הרווחים לפי החוק עידוד השקעות הון. אך בית המשפט קיבל את עמדת רשות המיסים. על פי פסק הדין, נקבע כי הטבות מס שהעניק המחוקק הישראלי לחברות ישראליות יוותרו בישראל, ולא יזלגו לחו"ל וכי הוצאה של רווחים שקיבלו פטור מותנה ממס לחו"ל, גם אם כחלק מאסטרטגיית השקעה, תפקיע את הפטור ממס בגין רווחים אלו. 

בפרקליטות טוענים כי פסיקה זו מהווה נדבך חשוב בטיפול ב"רווחים כלואים" שעדיין נמצאים בחברות ישראליות, ותשפיע גם, על רכישות נוספות של טבע שנערכו בשנים הבאות.  

כאמור, בית המשפט קיבל את עמדת רשות המסים וקבע כי התכלית של חוק לעידוד השקעות הון הוא לניתוב פעילות כלכלית לישראל ולפיתוח מפעלים מקומיים ולכן העברה של רווחים פטורים ממס מהנישום, גם אם היא לתאגיד שבשליטתו, מפקיעה את הפטור ממס שכן הם אינם משמשים עוד את המפעל המוטב.

בפסק הדין נכתב כי: "השקעת כספים בחברת בת שאינה בעלת המפעל המוטב, אינה מקדמת את תכלית החוק באופן אותו ביקש המחוקק לקדם. קל וחומר כאשר הכספים מושקעים בחברת בת זרה. במקרה דנן, טבע העבירה את הכספים, שמקורם בהכנסות מוטבות, לשם השקעתם בחברות זרות, והדבר אינו עולה בקנה אחד עם תכלית החוק, שהיא עידוד פיתוח המשק המקומי – הישראלי. השקעה בחברה קשורה זרה מביאה איפוא, מניה וביה, להסטת משאבים לשווקים זרים, גם אם בסופו של דבר יהיה בכך להועיל למשק הישראלי, כנטען במקרה דנן".

השופט בורנשטין הוסיף כי: "הטבת המס על פי החוק לעידוד השקעות הון אינה אלא 'מענק' שנותנת המדינה למפעל המאושר או המפעל המוטב, וברי כי חברה ישראלית לא הייתה זוכה למענק לשם הקמתו או פיתוחו של מפעל המצוי במדינה אחרת, גם אם בעקיפין הדבר יוביל לפיתוח וקידום הפעילות הנעשית בישראל בשל הזיקה ביניהם".

עוד קבע בית המשפט כי שימוש בחשבונות משותפים על ידי קבוצת חברות, יכולה במקרים המתאימים להיחשב כחלוקת דיבידנד החייבת במס, בכך השווה בית המשפט למעשה בין יחיד המושך כספים מחברה בבעלותו, לאשכול חברות בו חברה אחת עושה שימוש תדיר ביתרות זכות של האחרת "סבורני כי התשתית הראייתית בעניין שבפני מלמדת כי יתרת כספי אסיא, המצויים בחשבונות המשותפים, מהווים דיבידנד בידי טבע. הראיות מצביעות על כך כי העברת הכספים הייתה "חד כיוונית" מחברת הבת לחברת האם, כאשר האחרונה נוהגת בכספים אלה מנהג בעלים, וללא אפשרות אמיתית בידה לפרוע את יתרת החו"ז שלא באמצעות דיבידנד". 

במסגרת פסק הדין נדונו סוגיות מס בעניין ייחוס הוצאות מחקר ופיתוח (מו"פ), תיאום הוצאות מימון וחישוב יחס מחזורים לפי חוק עידוד להשקעות הון שגם בהן התקבלה עמדת פקיד השומה. בית המשפט קיבל חלק קטן מטענות טבע.