במסגרת פסק דין שניתן לאחרונה בת"א בבית המשפט המחוזי בחיפה, קיבל בית המשפט תביעה לסעד הצהרתי שהגיש המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות שברשות האכיפה והגבייה, וקבע כי מחצית מדירת מגורים שהייתה רשומה בעבר על שמו של עבריין מין מורשע, עודנה בבעלותו.

הזכויות בדירה זו, הועברו על ידי העבריין ברישום על שם בתו, בסמוך לאחר מעצרו, ובתו העבירה ברישום לאחר מכן ולפני תום ההליך הפלילי נגדו,  זכויות אלה על שם אמה, אשתו לשעבר של החייב. בכך, נמנע ניסיונו של העבריין להעלים נכסים ולחמוק מתשלום פיצויים לקורבנות העבירה, בהם חויב בהליך הפלילי.

כידוע, המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות שברשות האכיפה והגבייה, גובה חובות כספיים, פליליים ומנהליים, עבור המדינה, ובנוסף גובה פיצויים הנפסקים עבור נפגעות ונפגעי עבירה במסגרת גזרי דין. המרכז פועל בשיתוף פעולה עם פרקליטות המדינה ונוקט הליכים לגביית חובות, גם בהגשת הליכי תביעה בבתי המשפט, במקרי הצורך.

במקרה זה, הגיש המרכז באמצעות היחידה לאכיפה אזרחית בפרקליטות המדינה ובאמצעות עו"ד אסף שפירא, תביעה תקדימית לבית המשפט המחוזי בחיפה, נגד החייב העבריין ונגד גרושתו ובתו, כאשר העבירו נכס נדל"ן ללא תמורה בתוך המשפחה, במטרה להבריח אותו מבעלות החייב ולהתחמק מתשלום הפיצויים לנפגעות העבירה.

בכתב התביעה צוין, כי החייב, שלום בן שטרית, הורשע בביצוע עבירות מין קשות בשלוש קרובות משפחה בעת שהיו קטינות ובשל כך נגזרו עליו 12 שנות מאסר בפועל, אותן הוא עדיין מרצה, ותשלום פיצויים בסך כ-282 אלף שקל לשלוש נפגעות העבירה. בן שטרית לא שילם את הפיצויים וגבייתם הועברה לטיפול המרכז לגביית קנסות, שהטיל עיקולים שונים על זכויות שונות שלו, אך אלה הניבו סכום שהגיע לכ-1,600 שקל בלבד.

פעולות חקירתיות נרחבות שביצע המרכז, העלו כי עד שנת 2012 היה בן שטרית בעלים של מחצית מדירת מגורים, כשמחציתה האחרת הייתה בבעלות אשתו. כשהוגשה בקשה להוצאת צו מעצר נגדו בשנת 2012, העבירו בן שטרית ואישתו דאז את הדירה על שם בתם ללא תמורה. לקראת סיום משפטו בשנת 2018 הועברו הזכויות מהבת לאישה, לטענתה, בשל כך שאלה הוחזקו עבורה בנאמנות, במסגרת איזון משאבים בין הצדדים ובסכסוך גירושין ביניהם. המרכז טען שרישומים אלה הם פיקטיביים ונועדו לחמוק מתשלום הפיצויים, שכן בה בעת התגורר החייב בנכס. המרכז הוכיח זאת כאשר הוצגה הצהרת החייב משנת 2021, במסגרת אישור הסכם הגירושין בפני בית הדין הרבני.

בית המשפט המחוזי קבע בפסק הדין של תביעת המרכז, כי עדויות בן שטרית, אשתו ובתו "הותירו רושם עגום". בית המשפט קבע כי מטרת העדויות הייתה לחלץ את חלקו של החייב בדירה ולמנוע מנפגעות העבירה להיפרע. מסקנת פסק הדין היא, שמטרת העברת הזכויות הייתה הברחת נכסים ולמראית עין. כבוד השופט איל באומגרט הדגיש, כי החייב וגרושתו לא הצליחו להוכיח שהעברת הזכויות הייתה אמיתית, כחלק מהפרדה רכושית שביצעו.

'''צבר הראיות כולו מלמד שלא עניינים כלכליים הם אלה שהביאו להעברת הזכויות בדירה. ההיפך הוא הנכון. כעולה מהראיות, מייד עם גילוי הפרשה הפלילית, החלו להיות הנתבעים כולם מעורבים ולטכס עצה כיצד להציל ולחלץ את רכושם מהפרשה המתרגשת עליהם". בית המשפט השתכנע כי התא המשפחתי ביקש להציל את רכושו מידי קרובות המשפחה, קורבנות העבירה, שחשפו את מעשיו של החייב.

עוד ב-

חלום הדירה בישראל מתרחק: ''יפגע קשות בשוק הנדל''ן''

לכתבה המלאה

מנהל רשות האכיפה והגבייה, אורי ולרשטיין, בירך על פסק הדין ואמר: הרשות רואה בגביית הפיצויים לנפגעות ולנפגעי עבירה ערך עליון והיא תמשיך לפעול בכל הכלים העומדים לרשותה על מנת לגבות חובות אלה, לרבות בביצוע חקירות שונות ובהגשת תביעות אזרחיות לבתי משפט, כאשר מתגלים מקרי מרמה והברחות נכסים.