לאחר שהמעסיק קיבל את ההחלטה על פיטורי העובד, עליו לקבוע מתי תסתיים העסקתו.
התקופה שממועד ההחלטה על סיום העסקתו של העובד ועד לסיום עבודתו בפועל נקראת תקופת "ההודעה המוקדמת". תקופה זו קבועה בחוק, אך ניתן גם להאריך אותה בהסכם. כמו כן, המעסיק גם יכול לוותר על תקופת עבודה בפועל של העובד, אך עליו לשלם תמורת הודעה מוקדמת, שזה למעשה שכרו של העובד בתקופה זו.

 צילום אליאור דניו. י עו"ד ד"ר ירון קטן

כיצד נקבעת תקופת ההודעה המוקדמת?
חוק הודעה מוקדמת קובע, שאורך ההודעה המוקדמת נקבע בהתאם לתקופת העסקת העובד. לעובד שהועסק יותר משנה, החוק קובע תקופת הודעה מוקדמת של חודש.
לעובד שהועסק פחות משנה, החוק קובע כך:

עד 6 חודשים – יום לחודש. למשל אם עבד 4 חודשים, צריך לתת 4 ימי הודעה מוקדמת.
מעל 6 חודשים (ועד לשנה) – 2.5 ימים לחודש. כלומר, אם עבד 7 חודשים, 6 ימים בגין 6 החודשים הראשונים, ועוד 2 וחצי ימים בגין החודש השביעי.

יש מקרים, בהם בחוזה העסקת העובד נקבעת תקופת הודעה מוקדמת ארוכה יותר, כגון 60 יום או אף יותר. ישנה מחלוקת האם ניתן לחייב את העובד, כאשר הוא מתפטר, לתת הודעה מוקדמת ארוכה יותר ממה שהחוק מחייב, אולם יש הסכמה שמצד המעסיק הוא מחויב להודעה מוקדמת ארוכה יותר אם כך נקבע בהסכם העבודה.

כאמור, לעתים המעסיק מעדיף לוותר על עבודתו בפועל של העובד בתקופת ההודעה המוקדמת. לרוב, התקופה שמההודעה על הפיטורים ועד סיום העסקה בפועל אינה תקופה קלה עבור הצדדים, והמעסיק חושש שהעובד יפריע במקום העבודה או אף יזיק. במקרה כזה הוא רשאי לוותר על עבודתו בפועל של העובד, אך עליו לשלם לו את תמורת ימי ההודעה המוקדמת, כלומר את שכרו בגין תקופה זה.

הכותב: ד"ר עו"ד ירון קטן הוא בעל משרד לעריכת דין בדיני עבודה ומרצה בקריה האקדמית אונו

עוד ב-

בשורה לנשות המילואימניקים: זו ההגבלה שתוטל על מעסיק שיפטר חייל

לכתבה המלאה