היום כשאנחנו משפצים את המטבח, מחליפים אמבטיה או שוברים קירות, אנו ממלאים 'כלי אצירה' (מכולת פסולת בניין או "בלה" או שקי פסולת קטנים), ומשלמים למוביל שישנע אותה לאתר פסולת בניין מוכר. בפועל גם אם לכאורה הפינוי נעשה בהיתר ועם תשלום וקבלות, לעולם לא נדע אם הפסולת לא הושלכה בשטחים הפתוחים, על גדות נחלים ובשמורות טבע והיא גורמת ממש ברגעים אלה לפגיעה קשה בסביבה, או גרוע מכך מזהמת את מי תהום, מרעילה מעיינות ופוגעת בחי.

על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה, כ-15% מפסולת הבניין המיוצרת בארץ מושלכת בצורה בלתי חוקית, ולעניות דעתי המספרים הם בהערכת חסר משמעותית. ההצעה לתיקון חוק שמירת הניקיון, שהובאה בשבוע שעבר לקריאה שניה ושלישית בפני ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת, באה לפתור את התופעה הקשה הזו תוך שימוש במערך טכנולוגי משוכלל. מדובר במערך  המתאים את עצמו להתקדמות הטכנולגית והדיגיטלית של ימינו וכל שרשרת ענף פסולת הבנין תהיה תחת פיקוח  ממשלתי הדוק.

כך בעצם יהפוך להיות שוק הטיפול בפסולת הבנין המייצר 7.3 מיליון טונות בכל שנה מבנייה חדשה ומשיפוצים, המגלגל מאות מליוני שקלים בשנה מפוקח ורשום ותחת אכיפה מחמירה בדיוק כמו מדבירים מורשים, קבלני אסבסט מורשים או אפילו רופאים.

עו"ד אריאל אלסנר. צילום: פלג אלקלעי

אם נחזור לדוגמת האזרח שמשפץ מטבח או מקלחת, אז קודם כל הוא נחשב  ל'יצרן/ני פסולת', ובהתאם לכך נדרש להזמין באפליקציה ייעודית משנע פסולת ברשיון  (מוביל פסולת). התשלום יתבצע בשטר מטען דיגיטלי דרך מנגנון התשלומים הממשלתי.  כך שרק בתום התהליך, ולאחר שבעל  רשיון אתר הפסולת יאשר שאכן הפסולת של אותו אזרח הועברה וטופלה במתקן המורשה שלו, המשנע יקבל התשלום לידיו וכך גם אתר הטיפול.

יישום החוק יחל לדעתי בעוד כ-2-4 שנים שכן  נוסחו הסופי עדיין כרוך בתיאומים בין  משרדי האוצר, הפנים המשפטים וגופי השלטון המקומי, וכמובן יצריך תקופת הסתגלות  של העוסקים בענף בת כמה שנים. כדי להבין כמה זמן לוקח לחוק שכזה לבוא לאוויר העולם, די אם אציין כי כבר לפני למעלה מ-5 שנים נחשפתי לראשונה לכוונה לתקן את החוק, עת  ייעצתי לעמותת משנעי הפסולת בישראל בזמן שח"כ זאב אלקין כיהן כשר להגנת הסביבה.
 

ענף הפסולת נקשר לא מעט לגורמים עבריינים שעסקו בכריית מחצבות חול בלתי חוקיות בשטחים הפתוחים ומילאו את בורות הכרייה בפסולת בניין. גם כיום ישנם לא מעט עבריינים סביבתיים שמשליכים את פסולת הבניין בשטחים הפתוחים וגורמים בכך לנזקים סביבתיים חמורים ונרחבים – התיקון החדש נועד להפסיק תופעה זו.

במסגרת הצעת החוק הוגדרה שרשרת מוסדרת ומפוקחת לטיפול בפסולת הבנין מרגע ייצורה ועד הגעתה למתקן הקצה לטיפול. כל השרשרת תהיה מפוקחת ומאושרת באופן רשמי ותהיה כפופה להליכי רישוי, הפקדת ערובות  כספיות לידי המדינה ועוד. כך "יצרן הפסולת", כל אזרח שמשפץ ועד חברות בניה גדולות,  יחויב לקבל אישור מהרשות המקומית להצבת כלי אצירה לפסולת בנין בביתו. כלי זה  יהיה מסומן ובעל מספר רישוי וכן מצויד באמצעי איכון (שידווח גם על זווית הרמת המכולה).

גם אופן בחירת המוביל  ואתר הקצה ייתבצע באמצעות אפליקציה ייעודית ומתוך רשימה מוגדרת ומאושרת.  ההובלה והפריקה באתר הקצה יתבצעו כולם באמצעות שטר מטען דיגטלי והתשלום אונליין דרך מסלקה ממשלתית. כל הטכנולוגיה הזו תייקר בתחילה את עלות השירות לצרכן אך בהמשך אני מאמין שתביא להוזלה בזכות התחרות בין המובילים הרשומים ואתרי הפסולת הרשומים. התיקון אינו פוסח גם על חברות הבניה הגדולות אשר יהיו מחויבות לטיפול ומיחזור פסולת הבניין כבר באתר הבניה.

במסגרת התיקון לחוק יוטלו קנסות של מאות אלפי שקלים על הפעלת מתקן טיפול ללא רישיון,  הובלת פסולת ללא רישום במרשם, תשלום עבור שירותי פינוי ללא שטר מטען דיגטלי, טיפול בפסולת שלא דרך מנגנון התשלומים הממשלתי, הובלת פסולת ע"י מוביל מורשה לאתר  לא מורשה, הצבת כלי אצירה ללא היתר מתאים ו/או שכלי האצירה לא רשום או כנגד עוסק בפסולת הרשום במרשם שלא פעל כחוק.

עוד ב-

מהן ההשלכות של חתימה תמימה על ערבות?

לכתבה המלאה

לשם השוואה לקנסות שיוטלו במסגרת החוק החדש, ברוב גזרי הדין הקנסות נעו בין עשרות אלפי שקלים למעט יותר מ-100 אלף ש"ח לדוגמא: בית משפט מחוזי חיפה גזר לפני שנים אחדות  בשל עבירות של השלכת פסולת בניין קנס ב- 120,000 שקל ומאסר על תנאי בעבירות דומות.
 הכותב עו"ד אריאל אלסנר מתמחה בדיני הגנת הסביבה ורגולציה סביבתית