* גילוי נאות: הכותב הוא עיתונאי ב"חדשות 13", שתושפע אף היא מ"חוק הרייטינג" שמקדם השר קרעי *

דמיינו לעצמכם ששר הכלכלה יכריח כל מפעל מזון לציין על מוצריו בסופר, מהו נתח השוק שבו הוא מחזיק בהשוואה למתחריו. על הגבינה הצהובה 'עמק' של "תנובה", למשל, יופיע בגאון הכיתוב "50%" – בעוד השחקנים האחרים בקטגורייה, "טרה" ויבואנים מחו"ל, ייאלצו להסתפק במדבקות לא מחמיאות, בין 10 ל-20 אחוזים. האם "השקיפות" שיצרה הרפורמה שתיארנו כאן באשר לנתוני המכירות, תגרום ללקוחות להעדיף את היצרן הקטן והתחרותי על המדף – או שמא תחזק את כוחו של המותג המוביל ממילא?

"אפקט העדר" המוכר בכלכלה צפוי לגרום לכך שהדגשת הצלחתו של החזק, ועוד בחסות ממשלתית, תיצור תודעה של מומנטום ותגרום לו להמשיך להתעצם על חשבון החלופות שיירמסו. השוק יהפוך ריכוזי עוד יותר והציבור יפסיד.

הצעד האנטי-תחרותי הזה לא נולד במוחו הקודח של כותב שורות אלה, אלא הועתק (בשינויים המתחייבים) מ"רפורמת הרייטינג" ההזויה של שר התקשורת, שלמה קרעי. אמנם באמצעות הצעת חוק פרטית של אחד מחברי הליכוד, קרעי מבקש לאלץ את ערוצי הטלוויזיה הישראלים להציג בזמן אמת על המסך את נתוני הצפייה בשידוריהם. מי שישבץ תכנית ריאליטי בפריים טיים, וממילא מושך כיום את רוב הקהל, עומד לקבל באופן אבסורדי רוח גבית מהממשלה – בעוד ערוץ שיפיק תחקיר נשכני או תוכנית תיעודית, יחויב לאותת בלייב שרוב הצופים במקום אחר.

הרייטינג הנמוך שיוצג על המסך לא רק יעליב את היוצרים, אלא יגרום לקהל לחוש שנותר במיעוט מבוטל ולפזפזפ בחיפוש חלופה. התוצאה עלולה להיות תוכניות שדומות עוד יותר זו לזו, והיעלמות של ז'אנרים שלמים מהמרקע. אלא שבכך קרעי לא עוצר.

דמיינו לעצמכם שאותו שר כלכלה מהסיפור הבדיוני שבו פתחנו, לא יסתפק בדרישה להציג את נתח השוק על גבי המוצר, אלא ינסה לקבוע בעצמו גם את שיטת המדידה – ואף לבצע אותה, באמצעות קבלן משנה שימונה מטעמו. גם בהנחה (הלא מובנת מאליה) שאיש במשרד לא יפעל במזיד כדי לעוות את הנתונים, נוסחת הבדיקה שהשר יגדיר תקבע במידה רבה את דירוג השחקנים על המדף.

למשל, האם יחשבו את שיעור הצרכנים שבחרו במותג א' על פני ב', כך שכל קונה בסופר יקבל משקל זהה? אולי את מספר הפריטים הכולל שהלקוחות רכשו, כך שמשפחה ברוכת ילדים (הזקוקה לכמויות מזון גדולות) תשפיע על נתח השוק יותר ממשפחה קטנה? ואולי בכלל יבחנו את סך ההכנסות של כל חברה, כך שנתח השוק יביא בחשבון גם את המחירים שהיא גובה תמורת מוצריה? ברור שכל אחת מהמתודולוגיות הללו תיחשב לגיטימית, והבחירה ביניהן עשויה לשקף לא רק שיקול דעת סטטיסטי – אלא גם שאיפה לתוצאה המועדפת על מגבשי הנוסחה, משיקולים שונים.

הטיה כזו אולי נשמעת תיאורטית במקרה של תחרות בין מותגי מזון, אך הופכת מוחשית במפגש החמקמק שבין שלטון לבין תקשורת. בשוק הטלוויזיה, שהשר הממונה מבקש כעת לסקור בעצמו, יש שחקן אחד שקרעי במובהק חפץ ביקרו (ערוץ 14); שני שחקנים שהוא מרבה לתקוף ולהשמיץ (ערוצים 12/13); וערוץ שהוא פועל אקטיבית על מנת לסגור או לקצץ (ערוץ 11). על הקביעה הזו גם קרעי יתקשה לחלוק, לאחר שרק השבוע צעק על ח"כיות באופוזיציה: "אתן צופות יותר מידי בדפנה ליאל, אמנון אברמוביץ', רביב דרוקר, ברוכי קרא – כל השופרות שמעוותים לכן את המציאות. תצפו קצת ב'פטריוטים' [תכניתו של ינון מגל – מ"ח] כדי לקבל עובדות ולא מצגי שווא".

אין, אפוא, ספק למי מבין המתחרים קרעי מעוניין להעניק את 'כתר' הערוץ הנצפה בישראל – תואר שכפי שהסברתי, לא רק "ישקף את הרייטינג" כפי שהשר מיתמם לטעון, אלא גם ישנה ויעצב אותו. השאלה אם השתלטות על שיטת המדידה, שאותה הוא מקדם כעת בחוק, תאפשר לו להשפיע בקרוב על נתוני המדרוג עצמם.

במשרד המשפטים, שמוטרד מהרפורמה, ממקדים את ההסתייגות בחשש מפגיעה בפרטיות – כשהעדפות הצפייה של הציבור, ברמת הממיר הבודד, ינוטרו באופן גורף, בניגוד למדידת ה"פיפל-מיטר" שמתבצעת כיום על בסיס מדגם התנדבותי בלבד. השיטה החדשה תאפשר טכנית, אם כי בוודאי לא תחייב, מעקבים אחר הרגלי הצפייה של מגזרים מפולחים יותר מבעבר, ואפילו של אנשים ספציפיים. אלא שעל סודיות הנתונים ניתן להגן בדרכים שונות, ובכל מקרה בישראל יש מאגרי מידע (גם בניהול המדינה) המכילים פרטים רגישים בהרבה מאשר זהות הערוץ שממנו תבחרו להתעדכן בחדשות. 

לכן לא הפרטיות היא הסיפור המרכזי כאן, אלא ההלאמה: השתלטות הממשלה על נוסחת המדידה, שיטות החישוב, הפילוחים שלפיהם ייחתכו התוצאות – וההחלטה אילו מהם יוצגו לציבור כנתוני הרייטינג הרשמיים. כיוון שקרעי אינו מסתיר את סלידתו מהערוצים הוותיקים, שאותם הוא מחרף ומגדף על כל במה, עולה חשד ממשי שידיו אינן נקיות – ויש לו אינטרס להציגם כדלים בצפייה, נחלשים, ננטשים ולא רלוונטיים.

במקום שמשרדו ישמש כפלטפורמה נייטרלית להפצת מידע, כמו ועדת המדרוג המצויה בבעלות כל חברות הטלוויזיה, האג'נדה העוינת של קרעי כלפי התקשורת הלא-ביביסטית מעלה את הסברה שמטרתו האמיתית היא פשוט "לתקן" את הרייטינג עצמו. אחרת, מדוע הציע להכפיף את המדידה למרותו – ולא לבצעה באמצעות רשות עצמאית באמת, כמו הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שיש לה את האמינות והמומחיות המתאימות למשימה?

למרבה האבסורד, קרעי טוען שהוא מבקש דווקא "להסיר את ידה של הממשלה משוק התקשורת" – אלא שאיסוף נתונים אודותיה באמצעות גוף ממשלתי, וכפיית פרסומם על גבי הערוצים הפרטיים עצמם, מסגירים בדיוק שאיפה הפוכה: להשתלט על עורק הנתונים הראשי של הענף, בסגנון צפון קוריאני. זאת, על אף שדיווח על הצפייה בשידורים חיים בטלוויזיה (בטח בעידן תחרותי של סטרימינג) אינה יכולה להיחשב ל"שירות חיוני" שעל המדינה לספק לאזרחיה, ולכן אין סיבה עניינית להתערבות בנושא מצד שר התקשורת.

רייטינג הוא לא סתם "אות כבוד", אלא גם התשתית המרכזית לניווט תקציבי הפרסום, המגיעים היום רק בחלקם הקטן לערוץ 14 שקרעי מטפח, והפקדה של שמנת כזו בידיו של חתול רעב במיוחד, תפגע באמינות שהשוק מייחס לנתונים.

נוסף על הניסיון של קרעי להתערב בבוטות בשוק הטלוויזיה הפרטי, הוא וסמוטריץ' עומדים לפגוע בקרוב לראשונה גם בתאגיד השידור הציבורי. השבוע הודיע שר האוצר כי הוא אמנם אינו קורא לסגור את "כאן", אך סבור שיש מקום לחתוך בתקציבו – למשל 15 או 20 אחוז – ו"לא נורא אם יהיו פחות הפקות מקור". לשם כך, השניים יצטרכו לתקן (כלומר לקלקל) את החוק, שלפיו תקציב התאגיד אינו כפוף לדרג הפוליטי אלא מוגדר סטטוטורית בחוק. על אף ששירותים ציבוריים רבים ייפגעו מהתכנית הכלכלית, ההצעה היא תקדים מסוכן, שבעתיד יאפשר לקרעי ליזום קיצוץ עמוק יותר ב"כאן", גם כשהמשבר התקציבי יחלוף. שנים נדרשו כדי לייצב שידור ציבורי איכותי מהסוג שמציעות הסדרות בתאגיד, וכמה שבועות של בליץ בכנסת יספיקו כדי לסדוק אותו משמעותית.

במהפכה המשפטית המתחדשת עלינו לרעה, תשומת הלב מוקדשת מטבע הדברים לשיבוש שכופה השר לוין על ביהמ"ש העליון, לפוליטיזציה בשורות המשטרה שמוביל השר בן גביר, ולביטול נבחרת הדירקטורים שמקדם השר אמסלם. ה"רפורמות" של קרעי נותרו עד כה מתחת לרדאר, בין היתר כי על רובן כבר שמענו בשנתיים האחרונות מבלי שאף אחת מהן מומשה. אלא ששר התקשורת, הבז למרבית גופי המדיה שבתחום אחריותו, חזר מהפגרה כשהוא מזהה הזדמנות לממש את האג'נדות. הצלחתו היא סכנה משמעותית לעיתונות הציבורית והפרטית בישראל.

עוד ב-

"עובד על מלא אצל ערוץ התעמולה": הנאום של קרעי מעורר סערה

לכתבה המלאה

* גילוי נאות: הכותב הוא עיתונאי ב"חדשות 13", שתושפע אף היא מ"חוק הרייטינג" שמקדם השר קרעי