כשעמית סגל, מבכירי עיתונאי חדשות 12, מדורת השבט הישראלית, פתח בקבוק ערק והרים כוסית בשידור למותו של חסן נסראללה, הסכר נפרץ.

מלב הממסד הישראלי יצא האישור הרשמי, מותר וצריך לחגוג מוות, מצווה לרקוד ולשמוח כשהורגים באויב, השימוש בכוח אינו כורך המציאות אלא פעולה שמביאה איתה סיפוק, שמחה, התעלות, צימאון לעוד.

המדרון חלקלק, היום מרימים כוסית לחיסול נסראללה, מחר יחגגו את השמדת עזה, הרג של פלסטינים כי אין באמת חפים מפשע, ובעתיד ירימו כוסית גם על פגיעה ביריבים פוליטיים, כאלו שדמם יותר, ״אויבים מבית״ שמאלנים וקפלניסטים. עמית סגל לא רוצה בכך אבל השד יצא מהבקבוק. תמונתו של איתמר בן גביר מחופש לברוך גולדשטיין או חוגג את השבץ המוחי לאריאל שרון כבר לא נראית חריגה, אנחנו בדרך לשם.

נסראללה היה אויב מר ואכזר, רבים הישראלים שהיה להם עמו חשבון פתוח, משפחות שכולות, פצועי מלחמה ומאות אלפי מתושבי הצפון שנעקרו מבתיהם. האיבה ברורה ומוצדקת, גם תחושת ההקלה והתקווה שהסתלקותו תרגיע את האזור לגיטימיים. מותר גם להיות גאים ביכולות הצבאיות ולברך על ההצלחה. 

אבל חגיגה פומבית, חלוקת ממתקים והרמת כוסית לכבוד הרג בצד השני, הם סממנים לאובדן האנושיות, לשחיקה מוסרית, להתבהמות. שילוב נפיץ של תאוות הרס ונקם עם אמונה דתית משיחית, המבטלת את הצורך במציאת פתרונות רציונליים לבעיות ומקדשת את המוות והנקמה. מלחמות דת וחיסולים מחליפים את הצורך במהלכים מדיניים, יצירת בריתות והצמדות לערכים.
 

לחיים! pic.twitter.com/2g7IRb6xJf

— עמית סגל (@amit_segal) September 28, 2024

בקבוק הערק איננו נפתח בחלל ריק, מאז ה-7/10 שיח הנקמה והשמדת הצד השני, על נשיו וילדיו הפך ללגיטימי, לא רק בחשבונות הטלגרם והטיקטוק, אלא בלב שידוריי המיין סטרים הישראלי. סרטוני ההרס מעזה הפכו לסיבה לחגיגה, נשיא המדינה הרצוג צולם כשהוא חותם בעצמו על הפצצות המיועדות לעזה, אליהו יוסיאן דרש ״כמה שיותר גופות, אפס מוסר״, ויוסף חדאד דורש מעל כל במה ״לדבר ערבית״. ברחובות מכים ערבים, שמאלנים ומשפחות חטופים, צעירים שטופי שנאה עושים זאת, בהנאה, בחיוך, בצחוקים.

אם בטלוויזיה מותר לחגוג מכות באויב, זה תקף גם לרחוב.

חלקים הולכים וגדלים בציבור צמאים לעונש המוות, רוצים כבר לראות את הנקמה האכזרית מול עיניהם, להתענג על המראה. אם נסראללה היה נתפס ונתלה בכיכר העיר, רבים היו מגיעים לצפות במחזה, למחוא כפיים ולהרים כוסית ערק לחיים.

חוסנה הערכי של אומה נמדד ברגעי משבר, אלו הרגעים שבהם כוחות משיחיים ופופוליסטים נכנסים לזירה, כדי לנצל את השנאה והכעס ולהוביל לשפל מוסרי, כשלנו.

עוד ב-

עמית סגל במהלך מפתיע: למה ביקש בקבוק ערק באמצע שידור?

לכתבה המלאה

אפשר לברך על תקיפות מוצלחות, פגיעה בנכסים וגם באנשים בצד השני, אבל את היין, הבקלאוות ושאר הממתקים יש לשמור לרגעים אחרים, לרגעים מתוקים באמת של הצלת חיים, שחרור החטופים, חזרת המפונים לבתיהם וסיום המלחמה. מגיעה לנו סיבה לאנחת רווחה, להקלה, לא לשלהוב יצרים וקידוש המוות.