אמון הציבור בבתי המשפט נמוך מאוד והוא נמצא בשפל חסר תקדים. רבים בציבור סבורים כי השפל נוצר בשל המחלוקת העזה שנוצרה על רקע הרפורמה המשפטית. ברם, אמון הציבור התדרדר לשפל מסוכן עוד בטרם קמה הממשלה הנוכחית וכמובן בטרם נולדה היוזמה לרפורמה משפטית. מדד הדמוקרטיה הישראלית לשנת 2022 שפורסם בימים הראשונים של שנת 2023 הצביע על המשך ההתדרדרות של אמון הציבור בבית המשפט העליון אשר הגיעה לרמת של 42 אחוזים בלבד. קצת יותר מכפול מהאמון הזעיר בכנסת ישראל. נתונים אחרים מצביעים על התדרדרות עקבית שנמשכת כבר שני עשורים לפחות. לרמת אמון כה נמוכה שותפים יהודים וערבים כאחד ונראה כי היא חוצה מחנות פוליטיים. 

בשבוע שעבר דנתי בהרחבה באחד הגורמים האפשריים היכולים לדעתי להסביר חלק מהשפל באמון הציבור והוא כמובן האחריות הכבדה שנושאת מערכת בתי המשפט לבעיית יוקר המחיה. אקדים ואומר שוב, בתי המשפט אינם נושאים לבדם באחריות. אחריותן של ממשלות ישראל בעשור ומחצה האחרונים וכמובן אחריותו של מי שעמד בראש מרבית הממשלות שכיהנו בשנים אלה, בנימין נתניהו, גבוהות יותר. למען ההגינות אוסיף ואדגיש שלפיד, ליברמן וגנץ הוכיחו יותר מפעם אחת כי הם עשויים מאותם החומרים בדיוק. למעשה, בנושא יוקר המחיה אין באמת מחלוקות פוליטיות. אולם, בתי המשפט מצידם לא יכולים להסתתר מאחורי אוזלת היד של הפוליטיקאים ושל הפקידים הכפופים להם. אני משוכנע אפוא כי תרומתם ליוקר המחיה פגעה קשות באמון הציבור בהם.  

השבוע ברצוני להעלות גורם אפשרי נוסף והוא הדרה כנגד קבוצות מוחלשות והפעם ארחיק עדותי עד ארה"ב הרחוקה. לאחרונה יצאה סקירת ספרות רחבת היקף הסוקרת קשת רחבה של מחקרים אודות הדרה כנגד אפרו אמריקאים במערכת האכיפה האמריקאית (היינו החל מהמשטרה, דרך הפרקליטות וכלה בבתי המשפט). העדויות בספרות המחקרית חד משמעיות. אפרו אמריקאים, כמו גם לטינו אמריקאים, סובלים מהדרה הנובעת בחלקה מסטריאוטיפים שליליים המופנים כלפיהם וגורמת לשופטים ולתובעים לייחס להם אחריות לעבירות שכלל לא ביצעו כמו גם סובלים מענישה לא שוויונית לעבירות שהם כן ביצעו. 

מטבע הדברים, הסטריאוטיפים השליליים גורמים לחוסר אמון של אפרו אמריקאים במערכת אכיפת החוק ומכאן קצרה הדרך לחוסר ציות לחוק, לפגיעה בדמוקרטיה האמריקאית ועוד שלל מרעין בישין. 

אינני מכיר סקרים שנערכו בישראל בקרב מגזרי אוכלוסייה שונים למעט ההשוואה והדמיון שנמצא בין רמות האמון הנמוכות של הציבור היהודי ושל הציבור הערבי בבית המשפט. אולם, אני מרשה לעצמי לנחש כי אמון הציבור הספרדי מזרחי בבית המשפט העיון נמוך משמעותית מאמון הציבור האשכנזי ואם כך הוא הדבר אזי המשמעות היא שהוא אפילו נמוך מרמת האמון של הציבור הערבי בבית המשפט העליון. דומני שלא תהיה זו גוזמה לשער כי גם הציבור החרדי לא רוחש אמון רב בבית המשפט. ובוודאי שלא מוסיפות העובדות המצערות כי משקל השופטים המזרחיים בבית המשפט העליון נמוך מאוד עד עצם היום הזה וכי חלק מהמספר המאוד קטן של שופטים עליונים מזרחיים אף טען מפורשות להדרה גזענית כלפיו בקרב חבריו השופטים העליונים האשכנזים. לבטח לא מוסיפה אמירתו המזעזעת של כבוד נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרון ברק, לא מכבר, כי הוא וחבריו חיפשו מועמדים מרוקאים מתאימים לבית המשפט העליון אך לא מצאו.     

 
כעת, אני מכיר את ההכחשה הגורפת של שופטי העליון כי אין הדרה וכי כל הטענות בנושא הן הבל הבלים. כנראה ששופטי העליון בישראל סבורים שהם עשויים מחומרים אחרים מאלה שמהם בנויים השופטים האמריקאים. אולם, אף אם נקבל את מה שמשתמע מהכחשה זו (כלומר ששופטי ישראל הם מלאכי שמיים חסינים מכל הדרה או סטריאוטיפים כלפי אנשים ממוצא שונה משלהם) הרי לא נוכל להתעלם מהאמון הנמוך שרוחש להם הציבור כבר שנים רבות עוד בטרם נודעה לעולם הרפורמה המשפטית. האם איננו זכאים לשאול את חבר מלאכי העליון כיצד בדעתם לפעול כדי שאמון הציבור בהם יגבר? כיצד מתעתדים המועמדים לתפקיד הרם של נשיא בית המשפט העליון להתמודד עם סוגיה כאובה ומסוכנת זו והאם הם רואים בה סכנה לדמוקרטיה שלנו? או שמא, שתיקתם מעידה כי אמון הציבור בהם מעניין אותם כשלג דאשתקד? 

עוד ב-

למונופולים יש זכויות חוקיות בישראל אך לאזרחים אין | פרופ' ירון זליכה

לכתבה המלאה

הכותב הוא ראש ביה"ס לחשבונאות, כלכלה וניהול כספים בקריה האקדמית אונו ויו"ר המפלגה הכלכלית