בית המשפט קיבל את ערעורו של צעיר על החלטת קצין התגמולים במשרד הבטחון, וקבע כי נכותו הנפשית קשורה בחקירת מצ"ח (משטרה צבאית חוקרת) שנוהלה נגדו במסגרת שירותו הצבאי. המערער, יליד 1987, התגייס לשירות צבאי ושירת בחיל השריון ובחטיבה מרחבית כחובש קרבי. 

במהלך שירותו, הוא נחקר פעמיים על ידי מצ"ח על שימוש בקנאביס. בפעם הראשונה הודה בשימוש חד פעמי. לאחר ששמו הוזכר בחקירתו של חייל אחר, כמי שהשתמש פעם נוספת בקנאביס, הוא זומן שוב לחקירה במצ"ח, ובה החוקרים היו נחושים להרשיעו. המערער הכחיש את המיוחס לו, אך חרף כך, במצ"ח החליטו להמשיך בחקירתו עד להגשת כתב אישום, וההליך המתיש התמשך גם לאחר שהשתחרר משירות מלא בצה"ל. 

לבסוף, בתום שנתיים מעת שחרורו, הסתיימו החקירה והטיפול המשמעתי בנוגע לחשדות נגדו - בזיכוי בבית דין צבאי. חרף כך, התמשכות ההליכים הטרידה אותו קשות, וערערה את מצבו הנפשי. למרבה הצער, לאחר התדרדרות נפשית רצופה, הוא אובחן כסובל ממחלה נפשית מסוג מאניה דפרסיה (מחלה ביפולרית), טופל בתרופות, ואף נזקק לאשפוז פסיכיאטרי. לאחר שחרורו מאשפוז, פנה החייל לעו"ד יואב אלמגור, העוסק במימוש זכויות רפואיות של חיילים ושוטרים מול קצין התגמולים במשרד הביטחון. עו"ד אלמגור הגיש בשמו, תביעה לקצין התגמולים, במסגרתה תבע להכיר במצבו הנפשי של הצעיר כקשור בתנאי שירותו הצבאי. 

בתביעה הכליל עו"ד אלמגור בהגדרת 'תנאי השירות', את החקירה הקשוחה שנוהלה נגד החייל ללא לאות, תוך כוונה להרשיעו, וכן את ההליך המשמעתי שנפתח נגדו, ואשר המשיך גם לאחר שחרורו מצה"ל, בהיותו עדיין כפוף לחוק השיפוט הצבאי. משרד הביטחון דחה את התביעה בטענה כי מחלת המאניה-דפרסיה שבה לקה הצעיר הינה מחלה גנטית באופייה, ושתנאים חיצוניים לא אמורים לגרום להתפרצותה. עו"ד אלמגור הגיש ערעור לבית המשפט, בשם הצעיר, בטענה שלצה"ל קיימת אחריות גם אם המחלה פורצת על רקע גנטי, וכי מצבו הנפשי של החייל התדרדר בשל החקירה שנפתחה נגדו, והדבר תרם להתפרצות מוקדמת של מחלת הנפש.

עו"ד אלמגור הסתייע בחוות דעת פסיכיאטרית שתמכה בטיעוניו. מנגד הגיש משרד הביטחון חוות דעת נוספת השוללת קשר סיבתי בין החקירה ובין מצבו של החייל. בית המשפט מצידו הסתייע בחוות דעת של מומחה נוסף מטעמו. הדיון בערעור נערך בבית משפט השלום בראשון לציון בפני הרכב של שלושה חברי וועדה בראשות כבוד השופטת רבקה ארד, אשר שימשה כערכאת ערעור על החלטות קצין התגמולים במשרד הביטחון. לאחר חקירת כל עדי הצדדים, קיבל בית המשפט את הערעור באופן חלקי, וקבע כי קיים קשר סיבתי בין מצבו הנפשי של החייל לבין חקירתו, וכי חקירה זו אחראית ל-40% מהתפרצות מחלתו. על כן קבע ההרכב כי שיעור ההכרה בנכותו של המערער יעמוד על 40 אחוזים.

עו"ד אלמגור ברך על פסק הדין וציין כי "החוק מאפשר הכרה בחיילים שנפגעו גופנית ונפשית בשל תנאי שירותם, ואנו הצלחנו להוביל לפרשנות של המושג של "תנאי שירות" כקשור באופי החקירה במצ"ח ובעינוי הדין של הימשכות ההליכים, גם לאחר שהחייל שוחרר מהצבא". לדברי עו"ד אלמגור, בקרוב תתכנס וועדה רפואית במשרד הבטחון אשר תעריך את שיעור נכותו הנפשית של הצעיר, ומכך גם ייגזרו התגמולים להם הוא זכאי.

עוד ב-

צה"ל: חיילים יכולים להפגין נגד הרפורמה

לכתבה המלאה

לדבריו, צפוי החייל לקבל זכויות שונות ממשרד הבטחון. על פי החוק, זכאי חייל לקבל תגמולים כספיים, טיפולים רפואיים שהם מעבר למה שניתן בקופות החולים, וכן תגמולים נוספים הנוגעים למצב שבו הנכה אינו יכול לפרנס את עצמו או זקוק לליווי.  לדברי עו"ד אלמגור, חוות דעת העריכו את נכותו של הצעיר כקשה ובשיעור 50% והצביעו על חוסר יכולתו של לפרנס את עצמו, ועל כן הוא עשוי לזכות, אם באמת יוכר בשיעור נכות זה, בגמלה בגובה של כ-8,000 שקלים בחודש, אם לא למעלה מכך.